"תמיד פחדתי להשתגע, שהלב יקפא ויתרוקן"
הלב שלי התרוקן כבר מזמן ורק מתמלא לאט לאט בטיפות של כעס ושנאה. אני מרחיקה את כולם ממני באיזשהו כעס שקט, אבל בפנים אני גועשת ופגועה. גאד דאמיט כמה שאני פגועה. איך היא יכולה להתנהג אליי ככה? בכזו קרירות ואדישות תהומית, שלא לומר התנשאות. זה רק מראה עד כמה לא אכפת לה ממני, עדיין לא עיכלתי את העובדה ששיתפתי אותה לריק. שההתעניינות שלה בי לא הייתה טהורה אלא מתוך רצון לסיפוק הסקרנות שלה בלבד. בת זונה. אני לא מאמינה שסמכתי עליה ככה וקראתי לה החברה הכי טובה שלי. הכי קרוב לבד. אני תמיד מגיעה אל אותה המסקנה הזו בסוף. הכי קרוב לבד. אני צריכה את המחברת שלי כבר. נראה לי שאני אחזור הבייתה הלילה רק בגלל זה.