קיטורים

Tin Doll

New member
טנקס על התיקונים וההוספות. P:

אני בד"כ רואה את הסדרה הזו שניה לפני שאני נרדמת, קשה לי להתעמק יותר מידי חח
 

The Bitter End

New member
חחח כנ"ל

אני מספיקה לשמוע את המונולג של ג'יי לנו ואז אני נרדמת. אין לי מושג איך אני זוכרת את הפרטים.
 

svety

New member
"אין לי זמן לקשר רציני עכשיו"../images/Emo190.gif

ותכלס זה נכון, אני יודעת בדיוק איזה עומס יש עליו, אבל... אוף. קצת מבאס.
 

ketty the sheep

New member
פתאום קלטתי...

שנשארו לי רק עוד שבועיים.
כלומר, זה שמח והכל, שאני הולכת להשתחרר, אבל החניכים שלי, ובית הספר..
אני מניחה שזה יעבור לי דיי מהר. ^-^
 
יום זין

לפחות הצלחתי לבכות יאללה אלוהים שלא יתדרדר מכאן עודיותר לפחות עד מחר פליז
 

OverSharing

New member
יואואו@!#~#@../images/Emo103.gif

כבר איזה חודשיים שלא הייתי בבי"ס כמו בנאדם [נגיד מהבוקר עד הצהריים] והיום היו צריכים להיות כלמיני תגבורים אז החלטתי שלהיסטוריה אני כן הולכת כי אני צריכה מגן טוב אז זה היה מ1030 עד 1305 [ככה רשום באתר] שמתי שעון לרבע לעשר, כמובן שלא התעוררתי. ב11:15 אני פותחת עיניים בבהלה ו'שיייייט! טוב נו, עוד עשר דקות יש את השיעור הבא אני אלך מהר' אשכרה התארגנתי ותוך עשר דקות כבר הייתי בבי"ס ואז אני רואה את עמרי בחצר של בי"ס "ממ נגמר התגבור עכשיו.." וזה מה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! התעוררתי בשביל זה הכיייייי על צד שמאל בעולם טסתי לבי"ס ואז עוד השומר האידיוט הזה לא נתן לי לצאת "אם אין לך כרטיס תלמיד או אישור יציאה את לאיוצאת" "תגיד אתה צוחק עליי?!!? לפני שנייה פתחת לי את השער ואני מסבירה לך שהתבטל לי השיעור שבאתי בשבילו!!! ה-ת-ב-ט-ל-!!!!!" "בעיה שלך, את לא יוצאת." טוב שלא רציתי להרוג מישהו. בסוף הלכתי מהשער למטה וגם שם הוא עשה לי בעיות אבל בסוף יצאתי. מעצבן
 
מה זה היום המזעזע הזה];];];;

פשוט עבר עלי חתול שחור. הבוקר התחיל בכך שרציתי לפנות את הכלים מהמדיח כלים, סבבה הכל טוב. פתאום נשברת לי כוס. עכשיו מילא, כוס. אבל כל היד שלי חתכים!!!!!!!1111 והזכוכית התנפצה על כללללללל המבטח ואני ממש לא מגזימה. ואמא התעצבנה עליי והייתי צריכה לנקות את זה ולאחר לבית ספר!!!! אמא הסיעה אותי לבית ספר, סבבה הגענו. פתאום אני נזכרת ששכחתי באוטו שלה איזה מכנס שחברה שלי חייבת להיום [הופעה של הצופים בלהלבה]. עכשיו מילא אם הייתי שוכחת את זה בבית, הייתי חוזרת הביתה ומביאה לה את זה לפעולה. אבל שכחתי את זה באוטו של אמא! ואני לא אראה אותה עד הערב. אז צלצלתי אליה והיא ממש אבל ממש ממש התעצבנה עליי וצרחה עליי ו"את חסרת אחריות! אני מאחרת... את אגואיסטית" כוסססססססס עמק. אז אני בטח אחטוף היום עוד צעקות בערב. אוקי, אז באתי לכיתה למרות שאף אחד כבר לא מגיע לשיעורים. ומתוך כיתה של 40 תלמדים, יש כל יום גג 20. אז סבבה חפיף, השיעורים שוּק והכל מצחיק. שיעור פיזיקה בלהבלה פתאום אני שמה לב שחסר לי עגיל!!!!! באוזן אחת יש ובאוזן השניה אין. עכשיו מילא סתם עגיל, פאקינג שטרן!!!!!!!!!!!!!11 זה עולה יותר מהחיים שלי. אז התחלתי לזחול בכיתה ולחפש ויצאתי למסדרון ותקוותי האחרונה הייתה למצוא את זה בחדר במיטה וגם פה זה לא נמצא. וזה כזה מעצבן! מהאני אעשה עם עגיל אחד? ולמה זה נאבד? והדבר הזה הכי יקר בעולם ואני מאבדת את זה כאילו זה איזה עט בחצי שקל. ומה זה, עוד לא עבר חצי יום וכבר כל כך הרבה נאחס. איכס באלי לקבור את עצמי ללכת לישון ולהתעורר מחר. ארררררררגגגגגגג
 
../images/Emo4.gif

בא לי לבעוט במישהו.... :-\ *ותדמיינו פה את כל הקללות שרק תוכלו לחשוב עליהן....*
 

amit641

New member
איך היא חשה המטומטמת הזאת.../images/Emo129.gif

וחוץ מזה בא לי ללכת להתנדבות שיש עכשיו אבל אני לא יכולה :(
 
בלע ../images/Emo71.gif

-מחר מועד ב' בערבית ואסור לי לקבל פחות מ75 -המ ואין לנו יותר מש"צים.]]]; -החדר שלי מבולגן מתמיד ואיןןןן לי כוח לסדר אותו -השיער שלי ג'יפה בלעבלעבלע. אבל חוצמזה חיוך.
 
יש לי דלקת בצלע.

בעצם, כאילו. That's bloody strange. לפחות עכשיו אני יודעת למה כואב לי כשאני נושמת עמוק. וגם לחץ דם נמוך, אבל זה שולי-משהו.
 

Summer moved on

New member
איזו תקופה ה-ז-ו-י-ה.

מצד אחד טוב לי, מצד אחד רע לי. ועכשיו זה......זה כל כך.....מוזר! ואני אפילו קצת.. מקנאה.
 
אני צריכה

לחזור לחיות בשכרות תמידית. או למצוא מישהו שיאהב אותי באמת, סתם ככה, כי אני אני. ואני יודעת שזה לא קל. אני מרגישה כ"כ מוזר, וכ"כ צריכה...משהו...קצת לא ברור, כרגע. ויש לי הרגשה קצת לא טובה. ואין לי כוח לכתוב נורמלי בכלל. מרק בטטה?...
 
וחוץ מזה...

אמרא ביקרה בשניידר למעקב על ההתפתחות של אחותי הקטנה והמושלמת, בעקבות המחלה שהייתה חולה בה בגיל חצי שנה [יש חשש חמור לאוסטיופורוזיס כשתהיה זקנה, אבל לטווח הקרוב הכל בסדר בסה"כ], וכבר ניצלה את ההזדמנות לשאול על המשקל שלי ביחס לגובה בהיסטריה המצופה ממנה... א וואלה, אני בתת משקל. כאילו שאנחנו לא מודעים לזה כבר כמה שנים טובות וחיים עם המידע הפנימי הזה בשקט ובשלווה בלא להטריד אף אחד. אבל לאאא, עכשיו כשזה רשמי ומאושר ע"י מיטב אחליוצ שניידר המופלאות, שמשום מה מתעקשות לפגוש אותי בהקדם האפשרי, עכשיו בדיוק הזמן להטריד את אנה הקטנה והשברירית [אפילו הן אמרו! :0] ולהעכיר את יומה ונפשה הטהורה... אבוי, כמה אין לי כוח. אבוי, מאיפה אשיג את האנרגיות להתמודד? ;[ אני רזה, אני יודעת, גאד דמיט! כך אני! זה הטבע ועם זה איי הב טו וורק וויד'! לא בא לי דיאטנית עכשיו, אוף. כמה שלא בא לי.
 

EROTOMANIA

New member
טריגר

אני כל כך שמנה שזה מדהים. מדדתי אתמול מכנסי דגמח שלבשתי פעם אחרונה בקיץ שעבר. לפני שנה הם היו כמו באגיז עליי. ועכשיו הם עושים לי שומנים בצדדים. והפסקתי לרוץ ואין לי כוח בכלל. אני אוכלת בלי סוף. וכל יום אני מסתכלת במראה ואומרת לעצמי שאני חייבת להתחיל להרעיב את עצמי. וזה לא קורה. אני אוהבת אוכל יותר מדיי. אני מתה מתה מתה לחזור לגזרה הקודמת שלי. פעם הייתי ממש רזה וממש כוסית. והבטחתי לעצמי בפברואר שעד מאי יהיה לי את הBEACH BODY שתמיד היה לי. בטן שטוחה, תחת עגלגל ויפה, רגליים רזות. ועכשיו כל מה שאני חושבת זה שהחולצות שלי עולות כל הזמן למעלה כי אני שמנה. ושאני רצה, כל השומנים שלי מתנענעים. הפנים שלי שמנות. אני מתלבשת בהתאם ומנסה להסתיר כמה שיותר שומן. אבל גם אחרי שלא אכלתי כל היום הבטן שלי עדיין בולטת. פשוט מגעיל. ברגעים כאלה אני כל כך רוצה שתהיה לי הפרעת אכילה או משו. הבגדים שלי כבר לא עולים עליי. ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלי בכלל. אני מפחדת לעלות על משקל. אני רוצה לרדת לפחות 2 מידות בבגדים שלי. אני רוצה לחזור להיות יותר רזה וכוסית מאמא שלי. אנ ייושבת כאן והבטן שלי בולטת מחוץ לחולצה שלי. אני כל כך דוחה, פשוט מגעילה. אני לא יכולה לנופף למישהו שלום בלי שכל השומנים יתנערו. גועל נפש. דיי, אני פשוט גוש שומן מכוער. חייבת להרזות, חייבת חייבת חייבת. ועכשיו שסיימתי לקטר על השומנים שלי אני הולכת לאכול. פשוט יופי. לרוץ לא עוזר. לרצות להרזות לא עוזר. לאכול פחות לא עוזר. מה יהיה?
 

Public Pervert

New member
קראתי...ט'?

אני כל כך מזדהה איתך שזה מדהים. אחרי תקופה שבה רזיתי וכמעט הגעתי לגוף המושלם השמנתי חזרה,ואני עדיין משמינה. ולפעמים בא לי פשוט לסתום את הפה ולא לאכול כלום.רק ספורט ולא לאכול. אבל זה לא קורה,ולא יקרה. וצריך לתפוס את עצמנו בידיים,כי לבד זה לא יילך. תמשיכי לרוץ ותשמרי דברים שיתנו לך מוטיבציה (תמונות שלך מהתקופה הרזה,בגדים שאת רוצה שיעלו ואף פעם לא עלו,בגדים שדווקא כן עלו ואת מתה לחזור אליהם,תמונות של כוסיות...לי זה עוזר גם לקרוא דברים על דיאטה או לראות תוכניות או סרטים על זה). ותמיד תזכרי שזה לוקח זמן,כי לי זה דופק את הכל-שלוקח לתוצאות זמן להגיע. אבל מנסיון אישי מה שהלך מהר מהר יבוא מהר:/
 
למעלה