שוב זה
להורים נמאס מהמצב הזה שכל מה שאני רוצה אני מקבלת, הם מציבים לי אולטימטום ואני לא יכולה לסבול את זה. נמאס לי מהמצב הזה, שאבא כותב לי מכתבים ואני צריכה לענות לו, שאמא באה ואומרת כל מה שהיא חושבת בלי מעצורים בכלל וגורמת לי להרגיש הכי רע שיש. אני לא יכולה להסביר להם כלום, כי הם לא יבינו, ואני צריכה לבחור: הם, או אני. ואם אבחר באני, אני בסוף אסבול מזה. כל כך. אני נקרעת. אני לא מסוגלת לחיות לפי מישהו אחר, ואני כבר בת 18 דאמט, שנה הבאה אני נשארת כאן בבית ואין לי מושג איך אעבור את זה. אני מתפרקת. נמאס לי מהחלומות האלה, כל פעם אני חולמת עליו, ושוב אני פוחדת, שוב נכנסת למצב מעצבן כזה. אני רוצה לדעת שהכל בסדר אבל כל פעם מחדש זה תוקף אותי ואני כבר לא יודעת. אני שונאת את מי שאני