זהו, הוא הלך.
"מאמי זה רק 11 יום. 11 יום! את יודעת מזה? את לא תרגישי שזה עובר בכלל." אז יש לי רק דבר אחד להגיד לכן. כוסאמאאאא של הצבא המזדיין הזההההההה היה לי את הסופשבוע הכי מדהים בעולם. כיפי כזה, כמו שהיה פעם. הייתה לנו תקופה שכל פעם שהוא היה חוזר מהצבא לאף אחד משנינו לא היה זמן אחד לשני, הסדרי עדיפויות היו מעוותים, הוא ראה את חברים שלו לפני שהוא ראה אותי, אני לא הספקתי לפנות לו זמן בין כל הדברים שיש לי [כי עם כל הכבוד, זה שלו יש שלושה ימים להיות פה, זה לא אומר שהחיים שלי נעצרים ואין לי שומדבר לעשות], כל הזמן רבנו, בכיתי מלא ולא היה טוב כבר. ובזמן האחרון לא. בזמן האחרון זה.. קסם כזה. כל שניה בסופשבוע הזה הייתה מדהימה,ממש נזכרתי למה אנחנו ביחד. כל חיבוק שלו עושה לי פרפרים בבטן. האמת? אני לא יכולה להצביע על הרבה זוגות שיותר משנה ביחד והכל עדיין כלכך טוב. כל דבר קטן עדיין מרגש, לא משעמם לנו, אנחנו עדיין לומדים להכיר אחד את השניה בכל שיחה. אני לא יכולה לתאר כמה שטוב לי איתו. ואחרי שהוא סגר את הדלת ויצא מהבית שלי היום.. הכל פשוט התפרץ לי. פשוט בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי, אני לא מאמינה שהפעם הבאה שאני אראה אותו תהיה רק בעוד שבועיים. עד שהצלחתי להתרגל לזה שהוא שוב פה... וכמה דקות אחרי שהוא הלך, כשאני כבר טובעת בדמעות, וכל הכרית שלי רטובה, מישהו צלצל בדלת. פתחתי את הדלת, והוא נכנס הביתה בפעם הבאמת אחרונה לשבועיים הבאים, וחיבק אותי חזק חזק חזק, ואמר שהוא רוצה עוד חמש דקות עם הנסיכה שלו. ואז באמת בכיתי.