קיטורים

mkarin

New member
tאני רוצה לצאת.

מסיבה, לרקוד, לשתות, מ-י-ש-ה-ו. מוזיקה, כוס ביד, מישהו מאחורה [בעיקר שייגע]... ואין את זה.
 

mkarin

New member
כן, אבל מה

אני אהיה בודדה וגלמודה כי אני לא אכיר אף אחד. וקטנה >:
 

svety

New member
נו הכי טוב קטנה!../images/Emo190.gif

אם בא לך תקפצי, אנחנו נושכים רק כשמבקשים
 

mkarin

New member
או שלא.

מה שכן, אני מצפה לפירוט חוויות/משחקים/אנשים כדי לדעת בדיוק מה הפסדתי
[:(]
 

greeneye

New member
אז.. המפקדות שונאות אותנו,

ומישהי מהקורס שמעה אותן מדברות ואומרות שאנחנו קורס גרוע והן ממש מאוכזבות ולא יודעות מה לעשות איתנו כבר, אבל היי- אני אוהבת את האנשים בקורס! אחד-אחד כמעט, חמודים שלי. אנשים טובים, באמת. אני אוהבת אותם. בחיי שאני מרגישה במקום. לא כמו בתחילת הקורס, שגיליתי שאנחנו רק 4 בנות ממחלקה 2 ועוד איזה..אלף ממחלקה 3. אז היה כזה..ביחד של מחלקה 3 וכל השאר בצד. פחות או יותר. ואז הכל הקליק והתחבר, ואיך בא לי למחוץ אותם אחד אחד, למקות שאני בוכה פעם ביומיים כי כמות העונשים והלחץ והחומר בלתי נסבלים. ולפעמים אנשים כלכך..על הקצה מבחינה נפשית, והם ניהים עוקצניים, או..מתפרץ מהם רוע, אז זה קצת מגעיל ומוסיף להרגשה. אבל באובר אול הם אנשים חמודים כלכך. הבנים שלנו כאלה קטנטנולים וחמודים ולאט לאט אנחנו הופכות אותם ליצורים רגישים ופתוחים יותר! מוהאהאהא אבל באמת שאחד הדברים שעשו לי את השבוע, באמצע א' חינוך על חרם ונידוי, כשכל אחד חלק את הסיפור שלו [וכולם היו סיפורים מהצד של- פם ראיתי שעושים חרם על ילדה] ואני סיפרתי את הסיפור שלי, על כיתה ח' וכל הבלאגן, וכולם הקשיבו והגיבו והיו הכי מקסימים שיש, ואיך אוהד יושב לידי ואומר לי "הפסד שלהם!" ואיך כולם באים אלי אחד אחד ואומר לי איך לא הגיע לאותן בנות להיות חברות שלי.. זה פשוט מקסים. ואיך בא' חינוך אחר, כשכולם מדברים על אהבה ושנאה, וכולם נפתחים פעם ראשונה ויש תמיכה כזאת ורגש וצמרמורת לכולם, וכולם על סף בכי.. ואיך אני חולקת את דעתי על תחושת שנאה ואיך אני בנאדם אוהבאוהבאוהב בלי סוף ולא מכיר כמעט את המושג שנאה ואיך זה גובל בסמרטוטיות לפעמים, הוותרנות והסלחנות שלי, אהבת האדם. ואיך כולם צוחקים מהבדיחות המטופשות שאני מכניסה באמצע, ואיזו הקשבה ו..הרגשה של קודש כמעט. ואיך אחד הבנים מסתובב אליי ואומר לי בחיוך שהכי טוב להיות כמוני, ואיך בביקור של השבת השניה כשכל ההורים באו כולם באו להכיר לי את המשפחות שלהם ולהכיר את שלי ואיך כשאני בוכה במסדרון בטלפון אחת-אחת עוברות בנות ונותנות לי נשיקה על הראש, רק כדי להראות שאיכפת להן ושהן כאן בשבילי. ואיך כשאני חוזרת מהביקור בשבת עם שקיות והבנים יצאו לעשות ג'וגינג ברחבי הבסיס רואים אותי ורצים אלי בחיוך [וישר שואלים "מה הבאת לנו לאכול?"
] ואיך באותו א' חינוך מרגש כשהיה צריך לדבר אחד על השני, מיה אומרת עלי דברים כלכך נפלאים, אבל שבאמת קולעים למטרה ואת מבינה ש..בונא, היא קלטה אותי? ו..זה בעצם צריך היה להכתב באופטימיות. אני אוהבת אותם.
 

greeneye

New member
לוידעת..

כאילו, עד כמה שהבנתי, המפקדת קורס שלי בכלל סמלת, לא קצינה, ויש את מפקדת המסלול, אבל אין לי שמץ איך קוראים לה והיא קצינה בכירה אז אנלא יודעת אם לזה התכוונת..
 

svety

New member
נו הקצינה ../images/Emo6.gif../images/Emo190.gif

את יודעת איך היא נראית? פשוט הקצינה הקודמת שלי עברה לתפקיד הזה, ומעניין אותי לדעת אם היא השתחררה כבר או לא
 

In Dreams

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo29.gif

מממממש כיף לשמוע קורס פקמציות, נכון?
 
איזה כיף לקרוא את זה, גל.

זה נשמע... מקסים. באמת. אני כל כך שמחה בשבילך. אפשר לשאול מה התפקיד שלך?:$
 
תגידו שזה לא קרה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3477612,00.html איך זה הגיוני, שמישהו שמכירים ושנמצא עד שנה שעברה ביום יום שלך פשוט הולך? אני לא מצליחה להבין את זה. ואחותי בוכה כבר מהצהריים [הוא היה בכיתה שלה.] כל החברים שלי מהקיבוץ שלו במצב נוראי, ואני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלחבק. וכוסעמק, הבטחתי להם שהכל יהיה בסדר! ת.נ.צ.ב.ה. יהי זכרו ברוך
 
למעלה