בין הפעמים היחידות שאני כותבת בשרשור הזה,
נראה לי אני הולכת להביא אותה עכשיו בחפירה... לא טוב לי! נתחיל מזה שאני מרגישה בהמתית ביותר. הכל סובב סביב אוכל, ולא סתם אוכל- אוכל טעים ומשמין! הוא נמצא בכל מקום, וכל פעם שאני אומרת לעצמי שמהפעם אני הולכת לשמור טובטוב ולאכול רק בריא, או לחילופין לא לאכול (סתם, אני ממש לא בכיוון, כן הייתה תקופה של הפרעת אכילה מסוימת אבל זה תם ונשלם, וזה גם לא היה קיצוני) אני תמיד איכשהו מוצאת את עצמי עם גלידה או שוקולד! זה מה שעושה לי טוב בלב, באמת ובתמים שאני אוהבת לאכול. והכל!! כל הדברים, כל הסוגים, דגש על מתוקמתוקמתוק ושוקולד. אוף, מתי זה יפסק?! אני מרגישה בהמה :[ אני מרגישה פשוט לא טוב עם עצמי.. והבגרות במחול- כבר אין לי חשק יותר ואפילו לא עשיתי חזרות. בהתחלה שהמצאתי חלק מהבגרות ממש אהבתי את זה.. אבל פתאום אני לא שלמה עם עצמי, לא מבינה את הנושא, כבר המצאתי איזה 2 דקות, אבל אני לא מבינה איך זה מתקשר לנושא. עדיין לא התחלתי רציני וכבר זה נמאס לי! וצופיםצופיםצופים, די נמאס! כל יום פעילות אני מרגישה רע, כואב לי הראש. הישיבות מעצבנות אותי, המרכזת הדרכה השניה מתנשאת מעלי באופן שכבר מעצבן ברמות! אין לי את הביצים לבוא ולהגיד לה שאני מרגישה שהיא מתנשאת, זרקתי הערה, אבל זה היה סתם באימייל. ומה שהכי גרוע, שנראה לי שאני הייתי כזו בצוות של שנה שעברה! כלומר בגלל שאני עשיתי הכי הרבה נראה לי שנתתי להם תחושה שאני יותר טובה. אווווף אני כזו מגעילה, נראה לי אני אבקש מהם סליחה! והמתכונת באנטומיה מיד אחרי החופש, מאיפה זה בא?!! אין לי עצבים ללמוד לזה, אנחנו אפילו לא למדנו את החומר- אני בכלל לא יודעת מתי לומדים אותו! ובלי שום קשר (וואו זה הכי מבולגן בארץ), היום יש יומולדת לידיד ממש טוב שלי. אתמול הלכתי אליו ב-12 בלילה, הכנתי לו דברים מחוץ לדלת- מלאמלא שטויות ודברים כיפים, נרות, עוגות, ממתקים, בלאגנים. ואז אני מתקשרת אליו שיצא מהבית. אבל נחשו מה? הוא לא בבית! אפילו לא קרוב לשוהם- הוא באשדוד! הייתי מבואסת רצח... ואז באתי ללכת למסיבה של מישהו וידיד אחר שלי זרק לי הערה לא במקום, אז פשוט הלכתי הבייתה ובכיתי.. כמו מפגרת בכיתי! ואז כמה שביעיסטים קראו לי, והייתי שיא האדישה אליהם כי לא היה לי כוח וגם הייתי עם דמעות בעיינים. פשוט נגמרו לי הכוחות וזה רק תחילת שנה. זה היה ארוך מבולגן חסר טעם ולא שיחרר אותי בכלל. לא נורא.