קיטורים

Tin Doll

New member
...

לא חשבתי שזה עד כדי כך יכאב לי שאני פשוט אשקע בהדחקות ככה, אני מדחיקה כמעט כל מה שקורה לי, פשוט הולכת כמו סהרורית ומפזרת חיוכים כמו מטומטמת. וברגעים הכואבים לא רק אני בוכה, כל הגוף בוכה לי. אני כל כך חלשה שאני לא מסוגלת לזוז, לא לאכול, הראש קופץ בבומים חזקים, ואפילו החושים נעלמים והולכים לטייל לכמה דקות. ולפעמים נגמרות לי הדמעות ואני רוצה רק לצרוח ולצרוח הכי הכי חזק שאפשר אבל אי אפשר פה. מיותר להגיד מה הכי בא לי בעולם עכשיו, כל מה שאני רוצה וכל מה שאני זקוקה לו נעלם וזה בסדר, זה רגיל. אני סופרת דקות לרגעים קטנים, מחפשת את החיוך האמיתי בנרות. הוא רוצה שאפסיק לבכות ואחייך ואצחק אבל הוא לא יודע עד כמה זה קשה, והוא בחיים לא ידע
 

©big smile©

New member
זה קשה, אבל זה יעבור עם הזמן. ../images/Emo24.gif

תמשיכי לחפש את החיוכים, בסופו של דבר הם גם ישארו.
 

Tears Dont Fall

New member
הצד השני אפעם לא יודע להבין באמת

תהיי חזקה מותק, תני לך זמן. ומיותר לציין שאני כאן אם את צכה.
 

moruush

New member
../images/Emo90.gifהוווו

אני זבל, איזה מין חברה הייתי?! פגעתי בכל החברות שלי שאני הכי אוהבת בעולם. מי שחשבתי והחשבתי כחברה - לא התנהגה ככה. ולא משנה כמה אני יאמר וכמה אני אגיד, כאילו שמזיז לה. כ"כ הרבה דברים הולכים להשתנות עכשו, יהיה טוב. פקחתי עיינים. ו.. נאבד לי צמיד ברגל שכ"כ אהבתי
כחול תכלת וחמסות קטנטנות.. כ"כ יפה, מכרמיאל
חחח 10 שקל אבל מבאס.
 

little shorty

New member
אני נקרעת.

אני ממלצרת יותר שעות ביממה מאשר שאני ישנה בלילה. שתי העבודות הורגות אותי וזה אחת אחרי השנייה, אבל אני ממש צריכה את הכסף. אני מתחילה ב-12 בצהריים עד שש במסעדה ואז ישר טסה לאולם עד הלילה. אני מקווה שלפחות יהיה לי חיוך ב-10 לחודש. קשה לי אי לא אשקר ואני לא חושבת שאף אחד מעריך את זה. לא ביקשתי שימחאו לי כפיים או משהו אבל בכל זאת, קצת, משהו. אני כמעט לא רואה את הבית, בקושי ישנה, אין לי זמן לחברות או אפילו לסדר את החדר ואת החבר אני רואה כמה שעות בעבודה ובלילות אם אנחנו ישנים אחד אצל השני ואנחנו בעיקרון ישנים. אז זה לא נחשב. אני עייפה, הכל כואב לי ואני מרגישה שאני מתפרקת. אולי אחרי הסופשבוע יהיה יותר בסדר. חייבת לנוח.
 
עדיין לא דברנו

ואני ממש כבר דואגת ועצבנית ביחד. מצד אחד אני ממש רוצה שידבר איתי כדי שאני אפסיק לדאוג, מצד שני כל כך לא כדאי לו לדבר איתי כי אני אהרוג אותו.
 

Mrs big

New member
איך אני מצליחה לסבך הכל כל כך?

אני רוצה פעם אחת בחיים שלי פשוט לזרום
 

paperdoll16

New member
לעזאזל, טוב?../images/Emo54.gif

באמת שהייתה תקופה שקטה יחסית. איפלו הצלחתי לישון באופן חד פעמי 13 שעות כמעט רצופות. הייתי צריכה את זה. אבל לעזאזל, אני מתפרקת. אז נכון שכבר הרבה זמן הוא לא התקשר, ונכון שכבר הרבה זמן הוא לא.. אבל זה לא אומר כלום. פאק, זה לא אומר. זה כואב בדיוק אותו הדבר. והפלאשבקים- הם בדיוק אותו הדבר. והעייפות? היא רק הולכת וגוברת. כל הזמן חולה, כל הזמן עייפה, כל הזמן בלחץ.. אפשר להאשים אותי? (כן) לאף אחד לא אכפת. אם אני לא בוכה- מניחים שכבר לא כואב. "לא כואב, לא כואב הרבה רק קצת. לא כואב, לא כואב לי כבר כמעט.." בולשיט. כואב. כל כך כואב. אולי פיזית כבר לא. אבל לעזאזל- בחיים לא כאב לי כל כך. אני נשברת. לגמרי. "תאספי אותי מהריצפה" (אף אחד לא אוסף אותי.) די. (זה בסדר. אתן יכולות להתעלם. אל תרגישו צורך להגיב. התרגלתי.)
 
למעלה