קיטורים

[כרית סוריאליסטית]

שקלתי יותר כשהתגייסתי...

פרופיל 64, זה הכל. ואחר כך, את יודעת...פשוט אף אחד לא טרח לבדוק.

 

[MaddyD]

משחרר אותך מהצבא??

מתי זה קרה?? בהצלחה לך..

 

[כרית סוריאליסטית]

לא מזמן, לא מזמן...

עד עכשיו כל היה מאוד מהיר- המחשבה הראשונית, שיחות המוטיבציה הכושלות, ההחלטה, תחילת הביצוע... כנראה שיש לנו פשוט מספיק קשרים כדי להוציא אותי מהצבא די במיידי. ואולי פשוט מאות הבעיות ששטחתי בפני הקב"ן [בהגזמה פראית, כמובן, אבל תכל'ס הכל נכון] הספיקו לו כדי להבין שלהשאיר אותי שם יהיה רע מאוד למצפונו האישי... כי פשוט רע לי שם. מאוד. ויחד עם כל הבעיות שיש לי גם ככה לאחרונה, ובכלל, תכל'ס...זה פשוט לא מסתדר. ואני פשוט לא מסוגלת להישאר שם יותר. והיי, תודה! :]

 

[The UnderGrouNd 86]

זה לא נעים

לדחות מישהו אחרי כ"כ הרבה זמן שאתם מדברים, והוא זורק רמזים של מעוניין... איך לא קלטתי את זה?? פאדיחה. הוא גם חבר של אחד שיצאתי איתו, ככה שזה הכי לא מתאים בעולם. נוגד את כל העקרונות שלי. נו, הוא התגבר.. לילה טוב

 

[N o o s h y]

אני משתגעת מגעגועים.

אני באמת עוד שנייה משתגעת! נמאס לי להיות גיבורה. אההההההההההההההQ@#$@%#^@#$@!@!$ אוף. נו כבררררררררררר

 

[EVE Lights]

שוב לילה מזעזע.

 

[Ms Kuolema]

אוף ../images/Emo10.gif.

קוקי נסע לכמה ימים לאילת ואני אתגעגע כמו זונה טיבטית >:

 

[tink 16]

../images/Emo203.gif יכולה להזדהות ../images/Emo4.gif

יאללה יעבור מהר.

 

[SuGaRBabe1]

זהירות- חפירה לפניך... ../images/Emo18.gif

חזרתי הביתה מ-10 ימים בבסיס כןכן לא התבלבלתי- 10 ימים- שוב עליתי למשפט [בפעם הרביעית בשירות שלי] ושוב הייתי בריתוק [בפעם השניה]... נמאס לי כבר מהריתוקים האלה אניוואי- היום דווקא התחיל טוב, ישנתי הרבה בלילה ואפילו לא הייתי עייפה כשהתעוררתי, הרס"ר הצחיק אותי על הבוקר (מי ידע שהרס"ר יכול להיות מצחיק?!) ואפילו היה לי טרמפ לעיר ומקום טוב באוטובוס... ובדרך הביתה שתיתי אייס ארומה ושמעתי שירים שאני אוהבת באמפי ואפילו קצת ישנתי.. ואז הגעתי לתלאביב ותוך רבע שעה כבר הייתי בבית ומה יכול להיות יותר טוב מזה? אז זהו. קבעתי עם אמא שניפגש ברמת גן ונלך יחד לקוסמטיקאית. בתחנת אוטובוס מול הבית שלי עוברים שלושה קווים- 52, 55 ו-57, כל אחד מהם נוסע במסלול שונה לגמרי. ישבתי איזה 10 דקות בתחנה, עבר 52, עבר 55... וכמובן שרק 57 לא מגיע. אחרי עוד 10 דקות סופסוף הוא החליט להגיע, עליתי, התיישבתי, נסענו. פתאום אני שמה לב שהוא נוסע לי במסלול של 52.. שלא קרוב אפילו לאן שהייתי צריכה להגיע! אני חושבת לעצמי- "מה אין מצב... אין מצב שעליתי על האוטובוס הלא נכון, אני לא מטומטמת.." בסוף החלטתי לרדת בתחנה שהכי קרובה לאן שהייתי צריכה להגיע (שגם זה לא יותר מדי קרוב) ומשם ללכת ברגל. ירדתי בתחנה, שמסתבר שבכלל לא הייתה התחנה שחשבתי שהיא- והתחנה שהתכוונתי אליה היתה רק איזה 4 תחנות אחר כך... והתחלתי ללכת ברגל. הלכתי והלכתי והלכתי... ועוד קצת הלכתי... איזה 20 דקות, כל זה כשאני עדיין על מדי א' חנוקים ומסריחים ומתה מעייפות, עד שבסוף נמאס לי ולקחתי מונית

נכון שזה יכול לקרות רק לי? [אגב- האוטובוס באמת לא היה 52!! כשירדתי ממנו בדקתי שוב איזה 10 פעמים ואני מוכנה להשבע שזה היה 57. עבדו עליי!]

 

[coolit]

לפני כמה דקות..

דחיתי מישהו לראשונה בחיי. [פעם ראשונה בחיים שמישהו התעניין בי ואני לא יכולה יותר לומר שאף אחד לא אהב אותי כשאני לא אהבתי אותו. הא-הא.] זה מרגיש לי רע כי הוא החבר הכי טוב שלי ובגלל שהוא הגיב כזה טוב לכאורה אז דיברתי בטון קצת ביצ'י. אוף רציתי לעשות את זה פנים אל פנים אבל אני לא יודעת מתי אראה אותו פעם הבאה. מיפמיפ. הלוואי שהוא ישכח מזה מהר והלוואי שאני אשכח מזה מהר.