קיטורים.

[mishmishonet]

באמת באמת,

שמה זה שימחת אותי. אני שמחה בשבילך.

 

[TiKi PooH]

אני איתה

אפשר להוסיף לזה עוד הרבה סכנות פיזיות והפרעות קשות אבל עזבי רגע את הפיזי ( רק לרגע) מעבר לזה- למה שבחורה תלך במודע למקום שיחריב את כל העיסוקים האחרים שלה, את כל התחומי עניין שלה, האהבות שלה, העניין שלה בחיים.. איך בכלל רזון יכול לנצח במשוואה לעומת כל הדברים שמוקרבים על המזבח האבסורדי והחולני הזה. איך. לשאוף להגיע למקום שירוקן אותך נפשית לחלוטין, ישרוף לך את הבפנוכו, ישמיד לך שנים פוטנציאליות ויפות.. וואלה, חבל. ההשפעות של זה על המוח, המחשבה, המחסור בסרוטונין שגונב לך את כל השמחה והחיוּת, השאיפות, ההורמונים... כל כך הרבה אנרגיות שיורדות לטמיון במקום להיות מושקעות בדברים החשובים באמת ובבניית חיים יפים.. חלאס, תם עידן ההרס העצמי. ( ושוב, זה מעבר לכל ההשפעות הנוראיות על התפקוד הפיזי והמערכות החיוניות של הגוף)

 

[mishmishonet]

יואו שירקי, מי היה מאמין.../images/Emo23.gif

 

[ת מ ר מ ו ר]

אני מסכימה, זאת ממש לא הדרך.

ואם הורדת 10 קילו בשנה בתהליכי דיאטה נכונים, אם תמשיכי ככה עוד שנה, תורידי עוד 10 קילו. וגם אם לא, אל תרעיבי את עצמך בשום אופן.

 

[Lost Lullaby]

כשהגוף מרגיש שחסר לו

כלומר, כשאת לא מכניסה כלום לגוף- הוא מתחיל לאגור. הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד שום טיפת אנרגיה כי לא נכנסת אחת חדשה. אז תהי עייפה מהרעב, אבל זה לא אומר שתורידי משהו... [כמובן שאחרי מספיק זמן הוא יתחיל לעכל רקמות שריר ולא יודעת מה, אבל זה כבר מצב לא בריא הא] עד כמה שאני מבינה את המצב הזה [וזה אולי ישמע מוזר אבל אני כן מבינה והייתי מספיק זמן במצבים של לא לאכול יותר מיוגורט וקפה ביום], זו באמת לא הדרך ואני יודעת שאת יודעת את זה. צריך לאכול, את חייבת את זה, אבל גם לעשות ספורט עם זה. אפשר ללכת לדיאטנית שתתאים לך תפריט, אבל לא לעשות דברים כאלו כי כמו שאמרו- אחרי ירידה דרסטית או הרעבה, רק מעלים את זה חזרה...

 

[mkarin]

../images/Emo24.gif

מדהים כמה יש לנו במשותף.

 

[אוצי שמוצי]

כן הא. אני בטוחה שיש לה אחלה חיים

להתעסק 24/7 במה היא תאכל, איך היא תקיא כל גרגיר קטן שנכנס לה לפה. לפעמים יצא קצת דם במהלך ההקאה, אבל זה ברגיל. הפנים נפוחות, לפעמים כלי דם קטנים מתפוצצים באיזור העיניים, השיניים שלה נרקבות מהחומציות של הקיא, ריח פה זוועתי. לא משנה מה, היא לא תוכל להפסיק להקיא. לפעמים היא תהיה בחרדות שהיא לא הקיאה ממש הכל. נכנסת עמוק לדכאונות, מתרחקת מהחברות או מכל אירוע חברתי. עכשיו החיים שלה סובבים אחר בולמוסים, הקאות, חרדות, דכאונות עמוקים. והגוף שלה נרקב במקביל. עד שהיא מתה או מתאבדת glamorous.

 

[Tin Doll]

וואי

הפחדת לי ת'חיים. איזה מזל שיש לי פובית הקאות

 

[אוצי שמוצי]

וזה עוד רק 'על קצה המזלג', מה שנקרא.

 

[ילדונת היחידה]

../images/Emo23.gif

זהו.

 

[אוצי שמוצי]

אהבהאהבהאהבה!!../images/Emo23.gif

 

[אפרשקסית]

../images/Emo127.gif [ט]

באמת שעדיף לא לאכול וזהו. :<

 

[אפרשקסית]

ו...

מצטערת.. אבל.. לפחות את רזה.

 

[Tin Doll]

אה ואת לא רזה?

 

[אפרשקסית]

לא 0_O

 

[במבה בהפרעה]

תני לעצמך כאפה ותתעוררי

 

[Tin Doll]

את דפוקה או מה?

את אחת הבנות הכי רזות שאני מכירה. בחיי

 

[אוצי שמוצי]

דווקא את, מכל האנשים, אומרת את זה?

 

[Mooa-Numi]

ואם היא היתה שמנה

אוף למה אנחנו לא מבינים שאי אפשר לטפל רק בסימפטומים (לצורך העניין: הפרעות אכילה), אלא בבעייה. אפילו לא דימוי עצמי נמוך, אלא שלב לפני זה. יש סיבה למה רוב האנשים בעולם לא שלמים עם הגוף שלהם או בכלל עם מה שהם, כי יש אמת מידה מאוד צרה ומסוימת למה ש'נכון'. תפתחו עיתון, ברוב הפרסומות תהיה דוגמנית שתראה בצורה מאוד מסוימת. וזה לא שאני רוצה להיות היא, אבל הבגד שהיא לובשת נראה עלי לא טוב. עליה יותר. אני צריכה להשתנות בשביל הבגד, ולא, הבגד הזה לא מתאים לי כי זו פאקינג חתיכת בד אז למה להאליל!!! יש אף נכון וחזה נכון ופרופורציות נכונות, וכל מה שלא ככה אז יש בו בעייה. והפתרון, לדעתי, לא צריך להתמקד ב'איך פותרים את הסימפטומים', אלא- איך מפסיקים את המחשבות. כי אם חברה שלי לא אוכלת וכולן אומרותלה שזה לא בסדר אבל בוכות שהן שמנות, ובמידה זו או אחרת לא אוהבותאת עצמן והגוף שלהן, לא פתרנו שום דבר. מקווה שהבנתן (למרות שהראש שלי מבולגן רצח)

 

[אוצי שמוצי]

אמרתי לה את זה מסיבה לגמרי אחרת

מקווה שהיא הבינה.