קיטורים.

©big smile©

New member
טריגר.

מאתמול בלילה, בסביבות השעה הזאת, כל מה שנכנס לפה שלי זה עוגיה וקפה. אני מרגישה טוב עם זה, כבר 24 שעות בלי אוכל, והקרקורים בבטן דווקא לא מאיימים כ"כ. היתה לי שיחה על זה היום, עם מישהי בולימית, שסיפרה לי על זה כ"כ הרבה, וכל מה שחשבתי זה שכמה שאני רוצה להיות כמוה. כ"כ רוצה להיות כמוה, ולעולם לא אשיג את זה. אני חייבת 5 קילו פחות עד הגיוס המזדיין הזה, אני חייבת עוד 24 שעות בלי כלום. ואני עומדת להשתגע. אין כאן מציאות שאני מתאימה לה, כמו שאני רוצה להתאים לה [ואני יותר מדי מושפעת]. הלכתי להמשיך לשחק את עצמי מחייכת אצל חברה.
 

Tin Doll

New member
אבל

אחרי הימים האלה בלי האכילה את תאכלי הכל מחדש.. ככה זה אצלי בכל אופן.. הדברים האלה לא ממש עוזרים \:
 

©big smile©

New member
אבל אני לא חוזרת לאכול ברמות מטורפות

אני אחזור לאכול ארוחה ביום, וגם לא עם יותר מדי קלוריות. אני לא עוברת את ה800, גג 1000. וזה כן עוזר, כי בפעם האחרונה שעשיתי את זה ירדתי 2.400 בשבועיים. וזה הרבה.
 
חמודה

אם את רוצה לרזות כמו שצריך ולהישאר בריאה, אז תאכלי בריא ותעשי ספורט להיות בולימית זה לא פתרון לדיאטה, כי זה משהו שמאוד מאוד מאוד קשה לצאת ממנו ולשקם לעצמך את הבריאות. לא טוב לך עם הגוף שלך? תזונה נכונה וספורט יפתרו לך את זה אל תרזי בכל מחיר.
 
חחח ה-2.4 האלה שהורדת זה בטח

לא מפירוק של שומן, אלא סביר להניח שמפירוק של מסת שריר וכל מה שקשור לנוזלים בגוף. אני לא מבינה בנות כמוך, אלוהים... במקום לאכול 2500 קלוריות ביום ולהוריד כמו שצריך, אתן מרעיבות את עצמכן ולא משיגות תוצאות.
 

פiצ 15

New member
../images/Emo118.gif ../images/Emo24.gif

אל תשאלי למה. פשוט תקבלי אותו ממני.
 

LimiMimi

New member
טיפול?

לא לאכול יום שלם ולרצות עוד אחד כזה, ועוד להודות שאת רוצה להיות כמו הבולימית, צריך להדליק נורה אדומה. אותי, בכל מקרה, זה מאוד מדאיג. בובה, מה קרה לך? את רזית המון, ואת נראית מצוין. אם את רוצה להוריד עוד, מה יעזור לך להרעיב את עצמך? הרי את תאכלי מתישהו, וזה יקפוץ למעלה, ואת תתאכזבי. תעשי את זה בדרך חכמה, בוגרת, אולי קצת יותר איטית אבל נכונה. 2 קילו את יכולה להוריד בקלות עם התאמה של תזונה נכונה, והשאר תאבקי להם, אבל בהתאמה נכונה. חבל לך לדפוק לעצמך את הבריאות, חבל. תציבי לעצמך דברים ריאליים וקחי את הזמן, תאמיני לי שאת נראית מצוין.
 

©big smile©

New member
אני בטיפול, אבל זה בלי שום קשר לזה.

את האמת, זה לא עוזר לי לדבר על זה עם הפסיכולוגית, זה רק עושה לי הרבה יותר רע. [אם לזה התכוונת] זה מדליק יותר מנורה אדומה אחת, בואי נגיד ככה, אבל זה כבר עבר את ה"מדאיג", ככה שזה לא משנה מה יקרה, זה לא יפריע לי. ואני רוצה את האומץ של הבולימית, כי אין לי אחד כזה כבר המון זמן. אוקיי, רזיתי, לא רזיתי המון בכלל. התחלתי את הדיאטה באפריל שנה שעברה, ועברה שנה וחודשיים, כמעט שלושה, וכל מה שירד ממני זה בסך הכל 10 קילו. זה כלום, אוקיי? לא מסוגלת להתמודד עם זה. לא הולך לי כל החרא הזה של לרדת עוד כמו שצריך, עם תזונה נכונה וספורט מזדיין, זה לא הולך. ונמאס לי כבר לנסות, אז הפתרון שכרגע נראה לי זה להרעיב את עצמי, כי אני יודעת שאיפושהו שם זה כן יצליח. אני יודעת שזה טיפשי, אני מודעת לזה כ"כ, אבל אני כבר לא יכולה לסבול את עצמי ככה. מאז שהפסקתי לרקוד צמחה לי בטן של החיים, ואני חייבת להוריד אותה. אז זה שהמשקל לא עלה כ"כ הרבה, רק אולי איזה חצי קילו-קילו, זה לא משנה. אני נראית רע הרבה יותר ממה שהייתי [ולא שנראיתי כ"כ טוב, אבל לא חשוב]. אני צריכה לרדת הרבה יותר מה5 שאני רוצה, אבל זה לפחות כדי להרגיע את עצמי. והבריאות לא חשובה לי, אני מספיק הורסת אותה עם הסיגריות. ואוף, אני מיואשת כבר מלכתוב על זה. אני חייבת להשיג את המטרות האלה, לפחות הפעם. אבל תודה, באמת.
 
וואו. את אומרת דברים די קשים../images/Emo4.gif

אני יודעת שאני לא מכירה אותך אישית, ואולי מבחינתך זה יהיה חדירה לפרטיות וחוצפה מה שאגיד עכשיו, אבל כל כך כואב לי וגורם לי כעס לקרוא בנות שאלו המחשבות שיש להן בראש... שזה המעשים שהן כל כך רוצות לעשות... וגם עושות בסופו של דבר. אם רע לך עם הפסיכולוגית הנוכחית, למה לא לנסות לעבור לאחרת? את מודעת למה שאת עושה לעצמך אבל אין לך שום בעיה עם זה בעצם... את מודעת למה זה יעשה לך בעתיד? את יודעת מה, עזבי את כל המסביב של זה לא בריא וכל זה... אבל נגיד עכשיו את מרעיבה את עצמך... שבועיים, חודש, חודשיים - מה שלא יהיה, ומתישהו תראי שזה נמאס ותשברי ויהיו לך בולמוסי אכילה מטורפים שלא תדעי מאיפה הם מגיעים לך... וגם בלי זה, כשיום אחד כן תחזרי לאכול נורמלי, אחרי שהגוף שלך כבר התרגל לאכול את הכמות הכלכך זעומה שהרגלת אותו, הוא מבחינתו חושב שזה עודף כפול ומכופל ואת רק משמינה מזה יותר ממה שהיית משמינה באופן רגיל וגם יותר מהר... למה לא למנוע את זה מראש? למה לעשות נזק כל כך גדול שאח"כ כל כך קשה לצאת ממנו הן נפשית והן פיזית? זה יכול לעשות לך אלף ואחד בעיות בגוף, אם זה הפסקת המחזור בתור התחלה מה שמעיד עד הדרדרות בפוריות, אם זה בשלב מתקדם יותר נשירת שיער, נשירת שיניים, חולשה בלתי נסבלת, דכאונות... כל דבר רע שאת יכולה לאחל לעצמך. תעשי טובה לעצמך, ותחשבי קצת על החיים שלך... תעריכי את מה שיש לך, גם אם את חושבת שיש לך ת'חיים הכי חרא בעולם... אנחנו נוטים לחיות בחוסר פרופורציה לא נורמלי כל החיים שלנו, עד שמשהו אמיתי ורע מגיע לנו בבום ושם הכל במקומו. אז רק תחשבי קצת...
 

©big smile©

New member
לא רע לי עם הפסיכולוגית בכלל.

פשוט עושה לי רע לדבר על הדברים האלה איתה, כי אני פשוט לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד. אני תמיד צינית וכעוסה, וזה מוביל את המצברוח שלי יותר למטה, ככה שאני מעדיפה להמשיך להדחיק ולהתעלם.
 
וזהו? ככה את רוצה להשאיר את זה?

לפי המילים שלך רואים שזה מפריע לך, את לא חיה באיזו אשלייה (יש בנות שמדברות כמוך אבל לגמרי שלמות עם כל העניים וחושבת שזה ה-דבר), ככה נראה לי בכל אופן... תקני אותי אם אני טועה. ודווקא בגלל זה, שווה לנסות לעזור לעצמך בכל דרך שהיא...כי זה לא מאוחר מדיי...ותתפלאי לדעת שגם אם אולי טוב לך איתה, יכול מאוד להיות שתעברי לאחרת ופתאום תרגישי שאת יכולה להפתח אלייה הכי בעולם והכל שונה לטובה (מנסיון)
 

©big smile©

New member
אני לא אכנס לעניין הטיפול, כי זה לא רלוונטי.

לא לנושא הזה, ואת האמת? לכלום, כרגע. טוב לי עם הפסיכולוגית, היא גרמה לי להמון חיוכים ואושר בחיים. אני בתהליך של סיום טיפול כרגע, ולא בגלל שרע לי איתה או שאני לא מסתדרת, פשוט כי עברתי את מה שהייתי צריכה לעבור. אמנם לא לגמרי, כן? אבל עברתי. ואני גאה ומחייכת.
 

חיפושה

New member
ברגע שתתחילי להרגיש את הבריאות הזאת

נהרסת ולא תוכלי לקום מהמיטה ובקושי לנשום פתאום היא שוב תתחיל להיות חשובה ואת תצטערי על הימים שבהם אמרת שהיא לא.
 

mishmishonet

New member
ענבר, אני מצטערת. אלו שטויות.

ואני לא מאמינה שאני שומעת את זה ממך, בחורה שעוד-דקה מתגייסת, בן אדם בוגר. רבאק ענבר, זה הדברים שהתעסקנו בהם כשאני הייתי בת 14, לא? דיייי. ואני מצטערת אם זה דבר מגעיל להגיד, אבל כוח רצון זה כוח רצון. מי שלא מצליחה לגייס את כוח הרצון לדיאטה מסודרת ולספורט ולא יודעת מה, למה נראה לך שתצליח לגייס את כוח הרצון הדרוש ללא לאכול בכלל? אין בזה שום היגיון! זה הרבה יותר קשה לא לאכול כלום מאשר לאכול פחות או אחרת, אז למה זה נשמע לך כל כך קל? ואני יודעת שזה לא ישכנע אותך בכלום, ואני לא מאמינה מה קורה לעולם כשאני אומרת את זה, אבל בולימיה זה אחד הדברים המחורבנים בעולם, שאת כ"כ לא רוצה להיכנס אליהם, ואת כל כך יודעת את זה ענבר ובגלל זה אני כועסת. ואני לא יודעת אם בכלל טוב שתקבלי תשומת לב על זה כי אותי אישית זה רק היה מעודד, אבל רק כדי שתקבלי את הרעיון הכללי של כמה סקסית תהיי אם תאמצי לעצמך איזו בולימיה נחמדה: -תנודות ניכרות במשקל בפרקי זמן קצרים. (וכן, זה אומר גם עלייה במשקל) -היעלמות ווסת. (כיף!) -עצירות. (turn on) -שיניים פגומות ורופפות. (חיוך קסום של בחורה רזה, הא?) -צרבת. (כי בחורות מתקפלות מכאבים זה הכי אין) -נזק לראיאות. (ויחד עם הסיגריות.. חגיגה.) - חולשה. -קצב לב לא סדיר. -נזק לכליות. -הגדלה של בלוטות הרוק (או יהה!) -עפעפיים ופנים נפוחים. (סקסי) -עיניים אדומות מנימי דם. -פצעים על גב היד. -דלדול מאגרי מינרלים חשובים. -חוזר-איזון הורמונלי. -כאבי גרון כרוניים. אה, כן, ומוות. אוף ענבר, אל תתנהגי כמו ילדה קטנה.
 

nettus

New member
יש עוד

- ריח רע מהפה, כי את כל הזמן תקיא - ביזבוז כסף מטורף על אוכל שילך לאסלה אחריו - הורים דואגים ולא יודעים מה לעשות כדי לעזור לך. - תהיה רזה כמו שלך ואף אחד לא יוכל לגאת בך כי העצמות שלך ישברו מרוב שלא יהיה בהם סידן. - חוסר יכולת לעמוד מרוב חולשה - ביקורים מתמידים בבתי חולים(מניסיון זה לא דבר כיפי) - שנים על גבי שנים של סבל ותרצי כבר למות כדי לסיים את הכל, כי לצאת מזה יהיה קשה לך מידי. - לא תלכי ללמודים אקדמיים כי לא תהיה מוסוגלת ללמוד כי כל הזמן תהיה בבתי חולים. - תהיה עקרה כי תדפקי לעצמך את מערכת הרביה. אני מכירה מישהי שהייתה אנורקסית ובכל השנים הכי יפות של החיים שלה היא הייתה בבתי חולים, בגרויות היא לא עשתה, צבא היא לא עשתה, וספק עם היא יכלה להגיע ללוויה של אבא שלה ז"ל מרוב שהייתה חלשה וחולה. ואמא שלה מסכמה מה זה עשה לאמא שלה. אם את לא חושבת על הבריאות שלך וזה לא אכפת לך לפחות תחשבי על איך זה ישפיע על ההורים שלך, זה ישבור אותם, כי אין דבר יותר נורא לראות בן אדם שאתה אוהב סובל מבלי יכולת לעשות כלום כדי לעזור לו.
 
אם אי פעם חשבתי,../images/Emo71.gif

שיש איזשהו היגיון או משו טוב,אפילו קטן בהפרעת אכילה עכשיו שינית לי את כל דרך החשיבה. אז את האמת? כל הכבוד לך. [ובבקשה אל תפתחו על זה דיון.אוקיי?]
 
למעלה