קיטורים עוזרים ?

[אביבקיץ]

נושא התסרוקות הוא שולי מאד

נושא הבגדים - אם אני צריכה לאסוף אחריה - זה לא שולי. אבל מעבר לזה - שתלבש מה שהיא רוצה איך שהיא רוצה. אני התחלתי להקפיד על "איך נראים כשיוצאים מהבית" כשהתחילו ללכת לבית הספר, כי שם עלולה להיווצר בעיה חברתית. בגן - אין שום בעיה. ילד יכול לבוא עם פיג'מה והתחתונים מעל הפיג'מה ארם הוא רוצה - ואין עם זה בעיה.

 

[ליידי דרמה]

ילד בבית ספר מאוד רוצה להשתייך

לילדים האחרים, הוא מבקש לקנות בגדים כמותם, נעלים כמותם, תיקים כמותם וכדו'. אני קניתי לבת שלי כובע בארט אדום מקסים שהיא רצתה מאוד. הלכה איתו לבי"ס פעם אחת, ראתה שזה לא קול מספיק לבית הספר ומאז היא לא חובשת אותו.

 

[ענתר]

אני מרגישה שמאוד קשה לך

ואפילו את מפוחדת ממשהו שאת לא מרשה לעצמך, להביע. ברשותך לפני שאחלק עצות ואביע דעה, אשאל כמה שאלות: איך היא בגן? אצל חברות? האם היא נשארת עם מישהו אחר, ביבי סיסטיר, דודה סבתה? ואם כן, איך היא שם? האם קווי ההתנהגות שאת מתארת, קורים גם במקומות אחרים? האם הבנת אי פעם, האם ההתנגדות לבגדים/ תסרוקות, באה רק מקריזה? או יתכן שיש משהו שיטתי מאחורי זה? לדוגמא: יש בעיה של ילדים עם בעיות חושיות, אז ילד כזה, לא ילבש בגדים מסוימים, שיער אסוף, או תסרוקת יכול לכאאוב לו, ועוד. זו רק דוגמא למה אני מתכוונת בנושא השיטתי

 

[עולם ו מלואו]

צודקת

אני מודה שמאוד קשה לי להודות בכל רם מה אני מרגישה עם היחס שלה אלינו היתה תקופה שניסינו להתעלם מהכל היתה תקופה שהשקענו את כל כולנו רק בה ולא היה שינוי לשאלותיך בגן היא בסדר גמור - לא שמעתי שום ביקורת יוצאת דופן חוץ מכמה היא חכמה ועוזרת לכולם כולל הגננת אצל חברות - היא לא הולכת הרבה יותר בשל הקושי של אחרים באופן כללי לארחחברים ולאוו דווקא אותה והיא מארחת המון בזמן הארוח היא מדהימה וכל הזמן אנחנו מדברים ביננו איך זה כאילו אין אף אחד בבית כשהיא עם החברות שלה בתעסוקה שלהן בפאזלים וציורים בעיקר לאחר הגן באופן קבוע סבתא - אמא שלי מטפלת בה ובאחיה שבכיתה א גם שם היא עושה את ההצגות האלה - למזלי שאמא שלי לוקחת את זה הרבה יותר קל מאיתנו ובשקט שאנחנו לבד טוענת שהיא ילדה חכמה ולכן היא מרשה לעצמה לעשות דברים שילדים אחרים לא מעיזים - זה לא מנחם אז כפי הנראה שרק עם המשפחה היא מרשה לעצמה בעצם להתנהג כך ההתנגדות לביגוד ותסרוקות זה רק דווקא כי לפני שנה למשל בגן אחר הרמתי ידיים והיא היתה עם שיער פזור כל הזמן השנה היא ביקשה להקפיד לאסוף - מדברים בגן הרבה על כינים והיא מאוד פוחדת מהמחשבה - למרות שהיא לא יודעת באמת מה זה גם עם הבגדים היא יכולה לטעון - לא רוצה את זה כי זה לא נעים לי אבל ביום אחר לבקש ללבוש את הבגד - כך שאני לא חושבת שמדובר בבעיה.

 

[ענתר]

יש דרכים שונות לתקוף את הבעיה.

אני אציע כמה דברים שאולי לא יראו לך קשורים בהתחלה, ואם תתענייני תשאלי שאלות ואנסה להסביר. אני מצטטת: קשה לי להודות בכל רם מה אני מרגישה עם היחס שלה אלינו אם אני מבינה נכון, את מרגישה שהילדה החליטה להפוך אתכם לסמרטוטים. אם אני צודקת, אז בוודאי שקשה לך אם התחושה הזו. אם אני הייתי מרגישה שמשהו מנסה להפוך אותי לסמרטוט הייתי שונאת אותו. וזה מפחיד. עם אחת הבנות שלי יום אחד תפסתי מה מקפיץ אותי כל פעם, הבנתי את מי היא מזכירה לי, ברגע שהבנתי שהיא מזכירה לי את X, הכעס שלי פחת לגביה, וכך יכולתי להתקדם אתה. אז אולי משהו מזה יכול לעזור לך, אולי תביני לדוגמא, שההתנהגות הזו של הפרימדונה, מזכירה לך נגיד את חמתך, או את מלכת הכיתה בכתה ה' שמיררה לך את החיים, או חלק ממך, שקיווית שהתגברת עליו, ואת לא אוהבת אותו בך. סתם נתתי דוגמאות. גישה אחרת דוגלת, לבדוק מה הילדה מסיגה בהתנהגות הזו. הרגשת כח? תשומת לב? בגדים חדשים? את צריכה לפענח את המטרה בהתנהגות שלה, קחי בחשבון שסביר להניח שזה לא: איך אני אשיג הורים משוגעים. אם התחושה שלה שיא של חוסר ביטחון באהבה שלך אליה, אז היא זורקת את הבגדים, מקלקלת אותם, ובאה בריצה לחבק אותך, לבדוק אם עדיין את אוהבת אותה, האם זה יתכן? טוב, אם משהו מדבר אליך, כתבי לי ואוכל להמשיך

 

[ליידי דרמה]

זה מעניין מה שאת מעלה כאן.

 

[ענתר]

תודה

אשמח לדעת אם הכל, או משהו ספציפי

 

[עולם ו מלואו]

קראתי אותך

ואני חושבת וחושבת אבל..... לא מוצאת את מי היא יכולה להזכיר לי שיכול לגרום לי להרגיש כך היא מאוד דומה לאמא שלי גנדרנית ומטופחת ואני מאוד שמחה על כך למרות שהיא עוד פיצית ומי יודע אם תשאר כזאת לגבי האהבה שלי אליה אהבה אצלנו בבית היא ללא תנאי ודווקא בגלל שאהבה היא ללא תנאי לפעמים אני חושבת שאולי הטעות שלי היא שלאחר התנהגות כזאת היא עדיין יודעת שהיא הכי הכי בעולם בשבילי ואני עדיין יחבק וינשק ויעניק ויקשיב ואני בתמימותי חשבתי שדווקא הטעות היא כאן - ועל כך אין לי שליטה כי אני מודה שיותר קשה לי שלא להעניק אהבה ללא תנאי

 

[מחר יהיה יום חדש]

ברור שאת עדיין אוהבת, גם כשאת כועסת

אבל ניתן להגיד, תוך כדי נגיעה קלה - אני מאוד אוהבת אותך אבל נפגעתי/התאכזבתי/אני כועסת וכרגע קשה לי לחבק. אפשר לתת יד במקום, או רק לתת ליטופון קטן על הלחי או על היד ולסיים. שתבין שאם את כועסת, למרות שאת אוהבת, קשה לך לבטא את זה. לא נעים לך בחברתה.

 

[ButtercupA]

אפשר לתת לה בחירה

אם זה בלתי אפשרי להסתדר איתה מבחינת תספורת, תעמידי בפניה את האפשרות- תספורת או שער אסוף לגן. דרך אגב, לגבי מה שאמא שלך אומרת- לא רק שזה לא מנחם, זה אפילו בעייתי. הרי יש הרבה מאוד ילדים חכמים שלא עושים את זה אז זה בהחלט מחדד את העובדה שהבעיה אחרת (גבולות).

 

[ליידי דרמה]

לגבי מה שאמא שלך אמרה ולחיזוק באטרקאפ

לא כל ילד חכם מתנהג ככה - רמיסת בגדים, תסרוקת וכדומה. ויש ילדים שאינם בולטים בחוכמתם ומתנהגים כך. אולי אמא שלך התכוונה שהיא חכמה כי היא רואה איך זה משפיע עלייך - והיא משיגה באופן הזה משהו (תשומת לב, מריחת זמן בבוקר או כל דבר אחר) ובעצם,,,,אמא שלך אומרת מה - שהבן שלך לא חכם ? או שלחכמים מוותרים כי הם חכמים?

 

[עולם ו מלואו]

חחח......צודקת הסברתי את הדברים לא נכון

 

[pf26]

בלי לקרא מה שענו לך ובלי לקשר למקומות אחרים

קודם כל - קבלי

אני מאמינה שילדים צריכים ומחפשים גבולות. הם לא רוצים שההורים שלהם יסכימו עם כל השגיונות שלהם, אלא להיפך - רוצים שההורה יעמוד מולם ו"יישר" אותם. מה זאת אומרת? נגיד שהסכמתם שהילדה הולכת איתכם לקנות בגדים. נגיד שהיא בחרה מה שמקובל גם עליך (ובהחלט מותר לך להטיל וטו על פריט זה או אחר). צריך להבהיר לה שאלה הבגדים שאת קונה לעונה הנוכחית. זה מה שיש ללבוש. לא טוב?התחרטת? יש לך (לילדה) בעיה. או שתלבשי למרות ששינית את דעתך, או שלא תלבשי ותלכי עם הבגים הישנים/הקטנים/הקרועים/המוכתמים. להתלבש בבוקר - לילד שמתקשה להחליט נהגתי להוציא שני סטים של בגדים ואיפשרתי בחירה בין השניים. ילד שרומס את הבגדים יאלץ ללכת איתם מקומטים, מלוכלכים וכו'. חשוב לעצור את זה ממש עכשיו. את מתארת ילדה שמתישה את ההורים ומציקה גם לאח הגדול. זה לא הוגן כלפי האח וזה גם לא הוגן כלפיכם או כלפיה. תתיחסי אליה כאילו היא מבקשת שתחליטי עבורה. אחרי הכל מדובר בילדה צעירה, בסה"כ בת 4. והכי חשוב - תעמדי על שלך. תתעקשי שאלה הבגדים שבחרה, שזו ארוחת הערב שהכנת (אם יש חיכוכים סביב הנושא הזה), וכך לגבי כל מחלוקת בבית. את היא המבוגר האחראי ואת מתחשבת בדעתה, אבל ההחלטה הסופית היא שלך. זה קשה, אני יודעת!

 

[עולם ו מלואו]

מאתמול עשיתי שינוי

אתמול שחזרנו הביתה עשיתי לה סדר בארון הבגדים ראשית למדתי משהו גם עלינו הבנתי שאולי השפע שיש לה גורם לה להתהג כך וזה לא שאני קונה מיליוני בגדים או משהו כזה אנחנו מקבלים הרבה גם מחברים וכך גם מעבירים אז אתמול בעצם רוקנתי לה את הארון והכנסתי רק מספר מצומצם של בגדים כאלה שיספיקו לה לשבוע אני חייבת להודות הבוקר עבר בשלום

 

[ענתר]

כל כך שמחה שעבר

הבוקר בשלום. אם במקרה שכחת, אז לא מאוחר, לחבק ולהיד, לה איזה בוקר נהדר היה, ולהדגיש את כל החיובי (לא להזכיר את השלילי) אצלי קורה המון שאני שוכחת את החיזוק החיובי בזמן אמת, ולמדתי שלא נורא אם אזכור להגיד, אפילו יום אחרי, העיקר שאגיד החמוד, שמאז שלמדתי לעשות את זה, אני מקבלת מהן הרבה חיזוקים, וכשאני שוכחת לתת חיזוק, מאירים לי אחר כך בשקט, שזה לא נעים. מקווה שימשיך בדרך הזו

 

[אמא של דפנה]

גם אצלי נולדה לפני שבוע מפלצת שלא נראה

שעומדת ללכת והיא כמעט בת 15. הוציאה אותי היום מדעתי לחלוטין. הודעתי לה שתחפש לה בית חדש ובמקביל אם כף רגלה דורכת אצלי בבית היום בערב אני מביאה משטרה שתיקח אותה. אני בהחלטת עומדת לעמוד מאחורי המילים שלי. נשבר לי.

 

[ענתר]

וואווווווווווווו דברים מאוד חריפים

שווים שירשור נפרד ופרוט לא נראה לי שקל להוציא דברים כאלו מהפה בהחלט נראה שהיא הגזימה לחלוטין ואת נשברת

 

[אמא של דפנה]

ברור שנשברתי. אלא מה.

בעלי טוען שיצאתי מכל פרופרוציה ותמיד אני מנפחת כל ריב לממדים שאי אפשר לחזור מהם. שתבינו את הרקע - היא בת כמעט 15, מורדת כאן בכל סממן שדרוש ממנה לעשות משהו בבית, אני לא מצליחה להבין איפה כשלתי ואיפה היא חמקה לי כי זה לא קרה עד גיל 13. היא היתה ילדה סופר טובה בית בריטניה. מה שקרה הערב קורה כבר חצי שנה, יש לה מברשת שיער סופר מקצועית (עלתה כמה עשרות שקלים טובים בחנות של ציוד למספרות שמיובא מחו"ל). כהכרותי את החומר שאני מגדלת כבר אז הוצע שנקנה שתיים והיא סרבה. לציין שאז עוד יכולתי להרשות לעצמי את הסכום האסטרונומי שזה עלה. לעניין של הערב, בשבת היתה לה חזרה כי יש להם מופע באזור בית שאן באחד הקיבוצים, זה בא במקום כנס המחולות שאמור היה לצאת בפסח לאילת, היא הסתרקה ואני כהרגלי בקודש הפעם לא החזרתי את המברשת לחדרה שהתסתובבה לי מול העיניים (פשוט נמאס לי ללכת אחרי המברשת הזו לכל חור ולהחזיר אותה למקום - החלטתי שהמברשת הזו לא תנהל לי את החיים יותר). כמובן כשהיא חזרה היא לא החזירה אותה בעצמה לחדר. עכשיו המברשת לבטח מטיילת ומחפשת את המשקפיים שהלכו לאיבוד, בעקבותיהם קשת השיער המקצועית, בעקבותיה עוד זוג משקפיים ספייר וכמובן 2 סטים של מפתחות של הבית כולם מסתובבים בתוך הבית נמצאים מדי פעם, חוזרים למקום, נעלמים שוב ושוב נמצאים וכמובן כל האבידות נמצאות על ידי אמא. נשבר לי. אני לא רוצה יותר להיות שירות אבידות ומציאות. לא רוצה יותר להיות אחראית לזו שמחזירה את החפצים שלה שהיא משתמשת בכל הבית לחדר שלה. השתמשת את אחראית זה שלך תחזרי למקום בתום שימוש לפעם הבאה. ולמה שקרה - כמובן מאז שבת היא לא זוכרת היכן שמה את המבקשת . אני לא מוכנה לעזור, אמרתי לה כי ראיתי את המברשת בשבת ואני לא מוכנה להגיד לה איפה או להחזיר למקום יותר, היא צרחה והתפרצה במילים שלא היו מביישות זונה ברחוב: מוצצת בחינם, מזדיינת בכל חור וכו'. וגם בשיא האדישות שלה שמוציאה אותי מדעתי מוסיפה אפשר להפיל לך את התמונות מהקיר ועשתה זאת. כן גם את המסמרים היא הוציאה או יותר נכון תלשה עם התמונות. לא יכולתי יותר. העפתי עליה כמה נעלי בית ודרשתי שתעוף לי מהעיניים ושאני לא רוצה לראות אותה. והיא את לא יכולה לעשות לי כלום. אמרתי לה כן את בטוחה, אני מבטיחה לך שהגעת לגיל שאני יכולה בלי בעיות לערב משטרה שתבוא לקחת ממחלק הנוער. וככה היא יצאה מהבית כשאני אומרת לה שאין לה מה לחזור ושאני לא מתכוונת לתת לה להכנס לכאן אם זה הפה שלה ככה היא מתכוונת לדבר אלי. שתמצא לה בית שמוכנים להכיל אותה עם כזה פה. ותודה על ההקשבה. אני לא אפתח שרשור חדש לזה.

 

[עולם ו מלואו]

../images/Emo201.gifהלוואי והיו לי עיצות

 

[ענתר]

לא יכולה לחשוב איך הייתי

מגיבה במקומך. ברור לי שהייתי פגועה וכועסת מאוד. אני כל הזמן מפחדת שמפלצת גיל הטיפש עשרה תגיעה אלי, למזלי הצלחתי לעבור כמעט ללא פעים שלוש פעמים את הגיל הזה, ואני מקווה שכך יקרה עם עם הקטנה, נכנסנו הקיץ לגיל 10. מסכימה אתך כל כך, שאת לא צריכה להיות אחראית על כל החפצים שלה, וזה בהחלט יכול לשגע, להיות היחידה ששמה את כל הדברים במקום. לא פלא שהחלטת לשנות את חוקי המשחק. הפלא איך החזקת מעמד עד גיל 15. סלחי לי שאינני זוכרת כמה ילדים יש לך, ומה מקומה בסדר, את מוכנה להזכיר לי? אם אני הייתי שומעת את אחת מבנותי מדברת כפי שבתך דיברה, אני לא חושבת שהיה נשאר לי דם בראש, לענות לה. כל הכבוד שיכולת לענות, שתראה שהדברים לא יכולים לעבור ללא תגובה אולי יהיו אמהות שיכעסו על דברי, אבל אני חושבת שיש מקום שילדה בת 15 תדע שם לאמא יש רגשות. האם כבר נפגשתן מחדש?