כנראה שאנחנו שכנות, כי אתמול
בערב כשחזרתי מהמרכז, עמדו בכניסה לבניין אישה והבת שלה, מאוד דומות תתיאור שלך (האם נמוכה ומתולתלת, והילדה יפה, בהירה מאוד עם "קוקו בלוף" ודובי, שתיהן לבושות נקי ומסודר) שצילצלו בדלת ולא הצליחו להיכנס. כששאלתי מה קורה, האימא שאלה אם אפשר לעזור בכמה שקלים. נתתי מה שהיה לי בכיס - קודם כל, מפני שתודה לאל שאני לא צריכה לעשות את זה כדי להאכיל את ילדי. שנית מפני שאני מעדיפה לטעות ולתת אולי למישהו שאינו נזקק אמיתי, רק כדי לא למנוע עזרה ממישהו שבאמת זקוק לה. כשעלינו ביחד במעלית דיברתי איתן - הילדה מתוקה להפליא, שיחקה עם איתמר, סיפרה לי בגאווה את שמה ושהיא בת ארבע, והאימא נראתה על סף הבכי. אין לי מושג אם זה היה משחק או לא (ההרגשה שלי היתה שלא) ואני מוכרחה להודות שליבי יצא אליהן. נראה לי שהילדה הולכת עם האימא כי אין לה איפה להשאיר אותה, ומן הסתם גם כי זה עוזר בהתרמות - אני נותנת כי העשרים שקלים האלה, שבשבילי הם לא מאמץ מי יודע מה לתת, יכולים להיות לפעמים ההבדל בין ילדה רעבה לילדה שהולכת לישון על בטן מלאה.
