קטע מעצבן

[נושיתי האחת]

תראי עם כל הבעיתיות האם כדאי שתציעי

לחמותך להשתמש באבקת מרק שאת תקני לה? נכון שמציק, אבל אולי יעזור לעניין האוכל.

 

[tookmy]

היא לא חמותי

אני לא נשואה לבן שלה וגם הוא לא ממש מת עליה תקופות שלמות לא מדבר איתה, נראה לי שאם היא רוצה שאני אראה לה את הנכדה שלה פעם בכמה זמן היא יכולה להתאמץ. חוץ מזה שהיא תמיד מבשלת לפני שאנחנו מגיעות לשם. הפיתרון יהיה כנראה לבוא לעיתים רחוקות יותר (לא נורא, חוץ מכשהבת שלי היתה בת שבוע היא אף פעם לא הגיעה לכאן) וכשבאות לא לבוא לזמן הארוחה, יותר לבוא אחרי שאכלנו בבית לתה של אחר הצהריים באמצע השבוע.

 

[נושיתי האחת]

את צודקת בדברייך לטעמי והפתרון

שמצאת אכן מתאים.

 

[limim]

זה מה שאני הייתי עושה:

הייתי אופה פשטידה לעצמי, לדוגמא, ומביאה בכלי קטן. אפשרות נוספת: סנדביץ' מושקע ולמי שישאל, פשוט תסבירי שיש לך מגבלות במאכלים ושיתפוצצו. גם אני חושבת שזה לא פייר שתקני אוכל לכולם, כשאת אפילו לא יכולה לטעום ממנו. מה אם תגידי שתביאי אנטיפסטי או איזה מאפה שמותר לך? יהיה מקובל?

 

[פני בובה]

זה פחות או יותר מה שעשיתי

ומה שאני תמיד עושה, הבאתי אוכל לעצמי, אחד החבר'ה קורא לזה "מנות הגורמה של בובה". אני משקיעה ומפנקת את עצמי, אבל כמו שכבר אמרתי, במקרים כאלו אני לא ממש רואה טעם שאני אביא משהו שמותר לי בשביל כולם כי רוב הסיכויים שמהר מאוד זה יהפוך למזוהם, אפילו צלחת חד פעמית הייתי צריכה לקחת מאמצע החבילה כי כל האזור התמלא בפירורים של הלחמניות והבורקסים שהיו שם. כבר העדפתי לקנות משהו שאסור לי ולא להשקיע ולאפות משהו מותר (שגם עשוי מחומרים לא ממש זולים כידוע לכולנו), שאני גם ככה אצטרך להפריד בשבילי מראש.

 

[אמיר ברנט]

ומה תגידי

שמחר (שישי) יש את הכנס השנתי של האגודה הישראלית לאסטרונומיה ברעננה, ואני די "מחובר" להתארגנות, וכבר כמה שנים שבאופן קבוע *כל* הכיבוד בכנס השנתי מבוסס קמח... השנה אני בועדת הביקורת, אולי צריך להכניס את זה לדוח לגבי "האנשים העובדים" אתם יכולים להציע להזמין פיצה מסלסה ואולי הם אפילו יביאו אותה אליכם (אני ניסיתי שלוש פעמים ובכל פעם לא יכלו לשלוח בגלל סיבה אחרת)

 

[אלון בן יהודה]

לפני שאני מגיב...

אני מבקש לציין את המלה "שליטה" לשבח. להיו בשליטה, למרות שהתגובה שאני ממליץ לך כעת עלולה בקלות להפוך ליציאה משליטה. אני מזכיר לך את אפקט "יאסו". לפני שנה בערך, אולי יותר, נמאסה עלי ההתעלמות של חלק מהמשפחה בנושא הצליאק והרגיזה אותי ההעזה שלהם לשחק אותה כאילו אני יכול בכל זאת לאכול רק את זה וזוה. לא מתאים ולא מתאים. כאילו אני עושה ביג דיל מעניין פעוט. בשלב מסוים הרמתי צלחת (שבירה ביותר) באמצע ארוחת יום שישי בערב, וזרקתי אותה בפנים עצבניות (שוב - הייתי בשליטה) על הרצפה. התלכלך? נשבר? הרעיד שם את אמות הסיפים? נהדררררררררררר. באותו רגע קמתי בלי להיפרד לשלום, וחזרתי במונית מיוחדת מצפון הארץ לתל אביב עם תחושת ניצחון גדולה. אז מותק - תפסיקי לקטר, תתחילי לשבור צלחותהעצבים שאת אוגרת על המטומטמים האלה יוליכו אותך השאולה.יאללה... ספרי איך היה. עוד תראי שזה ממכר לשבור צלחות לאנשים מול הפרצוף הטיפשון שלהם.