נתנאל 123456
New member
קטע מהזקן סקאיצה.
ביום זה אחד מן הימים,יושב זקן בביתו, ורוח נושבת חוזקה רבה, מטלטלת לה את העצים
שוב ושוב, ללא הפסק, במהירות ובעקישות, הזקן מסתכל אל מחוץ לחלונו, ורואה יער קסום
בעיניו, אין איש חופץ- ליבו לצאת אל קור כלבים שכזה, אחוז עצמותיו כמו היו מקלות בידו.
זקן היה האיש, לבן זקנו, עיניו ראו כול, איך מחזה זה מרטיט ליבו חזור ושנית בכול חורף
אשר יבוא , זקן הוא ואיש אין ביתו, אין ילד ישחק עמו, יצחק לו בעט משחקי תעלולים.
זקן הוא ביתו, ואישה אין לו, פשוט זקן הוא לבדו, בעולמו, אישה לו הייתה אך נשבה מן
העולם טרם, עט אהבה עד כלות, אך היא נשבה וזקן רוחץ רגליו בקערה שטוחה, סיר
עם מעט תבשיל, מונח על כירים, בתוך סיר צנום וצנע יש בו, מנוח כמה פלפולנים, וגזזרונים.
אשר לקט בכוחות אחרונים, מן גינת הירק שלו שאותה טיח וחביבה עליו, זקן יושב בכורסה
בלויה, רגלו בקערה, יושב או ממתין, איך איש אינו בא, עינו מתמלאות יגון וצער אחז ליבו.
מה לי ולחיים ? רטן זקן זה, ניסה קומם עצמו מן ספה, אך קשה לו היה, כבד משקל היה.
אף על פי שאין אוכל לא כצורך מחמת עוני רב, אך חוסר המעש ושכביתו לאין כץ בכורסא.
הנל, גרמה לו לתפוח ולתפוח ומשקלו גדל, קול נשמע : זוז רגילים, מה אתם מתעקשות,סיר תבשלין
הכנתי, זוזו זאת פקודה, אך רגיליו מקשות עליו ובוגדות בו, אינם זזות, איש זקן מתקשה בלקום
מקומו, משקלו רב, וכחו דל, אומלל הזקן בערבות ימיו חדל פועלו כפי שהיה, ערב בא, הגיע וצץ לו
זקן רוטן, זקן עצבן, וכועס, קם הוא מן כורסה זו, הולך אל סיר הבשר כלכאורה, יושב לו ובדיו כפית
תוחב במרק, ומאכל זה טעמו וטעם הטעם כהרגל, זקן קם לו שוב לאחר אכל אוכלו ,ושבע והתנפח.
יושב לו, או בידו ספר זיכרונות, מימים עברו מלילות טובים, שבידו אחוז תקווה, אך זקן הוא ואין תקווה
בעינוט.אינם ראות אור בקץ ימיו, זקן הוא וחלשו כוחתיו מחמת זקנתו, כזקן בעיר הומה אדם, שאין
הוא בא, אלה ביער מרוחק, זקן הוא והם צעירים, הם בהווה והוא נשאב על עברו, אין תמימות בו מר וזועף,
כעס על עזיבתו ביער אפל, מחמת זקנתו ולא אחר, כך זקן זה חושב, הן לרקע חזור בו טיב
חייו, ספר זכרונות, אשר מטיבו בליל או מחכו לערב, לא ישנה היום או מצב רוחו, ספרו היו לו לאות
ולמופת, הסתכל אל ספרו, ספר זיכורנות, הביט אישה יפת עיינים, אין שערה הלבין, שינה לבנות,
שערה ותהיה היא לו לתפארת, מתבונן עיניו עיקשות מתמקד בעינה, כן אני אהבתו, אשר עזב לה.
ואין שערה לבן, ופניה מקומטות, יופה רב וניכר, איך אין הוא רואה, אלה בספר זיכרונות, מחמת
מותה, אין רואה באשר אהב, מוות מכה בצערי וזזנבי חוטם, בעוללים ובצדקים, ברשעים, ובעושי
צדקה ונדבה,אך למה היא נשאבה בטרם עט ,זקן אומלל קבור הוא בעבר, מתבונן היטיב או
בתשוקה,
באישה יפה הדר ושמחה, בלבו של הזקן, ולו לרגע ניצבות בפניו גומות לכיו, מקשטות
פניו.חיכו ניכר כמעין מכסה אדמה חרוכה ואין בה ולו פרח אחד, משקה את עצבו ספר מתבונן בספר
בספר זכיכרון זה, אומלל זקן שבוי בעברו, ונלחם על שאירת ימיו, הווה אין לו אך עברו שופע
ומהולל.כמין גיבור שהתיז דם רשעים, ונשלח מן ממלכה אשר ירב יש לה, וניצח במחלה, והביסם.
וחזר עם שלל רב, וגברות על ידיו, ושפתם ימתקו אותו ,וישבחו על המעשה הנל, כך חשב הזקן,
עברי יעטפני מן הקור ההולם בגופי,עצמות יבשות לא יבשו, אתרענן בעבר נעים, ואזכר בגברותי
בעודי לא זקן ושפל רוח בעיני העם, כך רטן זקן וגם שמחה בו על גברותו לעמוד איתן כנגד הסערה,
כך לשנו של זקן זה.
ביום זה אחד מן הימים,יושב זקן בביתו, ורוח נושבת חוזקה רבה, מטלטלת לה את העצים
שוב ושוב, ללא הפסק, במהירות ובעקישות, הזקן מסתכל אל מחוץ לחלונו, ורואה יער קסום
בעיניו, אין איש חופץ- ליבו לצאת אל קור כלבים שכזה, אחוז עצמותיו כמו היו מקלות בידו.
זקן היה האיש, לבן זקנו, עיניו ראו כול, איך מחזה זה מרטיט ליבו חזור ושנית בכול חורף
אשר יבוא , זקן הוא ואיש אין ביתו, אין ילד ישחק עמו, יצחק לו בעט משחקי תעלולים.
זקן הוא ביתו, ואישה אין לו, פשוט זקן הוא לבדו, בעולמו, אישה לו הייתה אך נשבה מן
העולם טרם, עט אהבה עד כלות, אך היא נשבה וזקן רוחץ רגליו בקערה שטוחה, סיר
עם מעט תבשיל, מונח על כירים, בתוך סיר צנום וצנע יש בו, מנוח כמה פלפולנים, וגזזרונים.
אשר לקט בכוחות אחרונים, מן גינת הירק שלו שאותה טיח וחביבה עליו, זקן יושב בכורסה
בלויה, רגלו בקערה, יושב או ממתין, איך איש אינו בא, עינו מתמלאות יגון וצער אחז ליבו.
מה לי ולחיים ? רטן זקן זה, ניסה קומם עצמו מן ספה, אך קשה לו היה, כבד משקל היה.
אף על פי שאין אוכל לא כצורך מחמת עוני רב, אך חוסר המעש ושכביתו לאין כץ בכורסא.
הנל, גרמה לו לתפוח ולתפוח ומשקלו גדל, קול נשמע : זוז רגילים, מה אתם מתעקשות,סיר תבשלין
הכנתי, זוזו זאת פקודה, אך רגיליו מקשות עליו ובוגדות בו, אינם זזות, איש זקן מתקשה בלקום
מקומו, משקלו רב, וכחו דל, אומלל הזקן בערבות ימיו חדל פועלו כפי שהיה, ערב בא, הגיע וצץ לו
זקן רוטן, זקן עצבן, וכועס, קם הוא מן כורסה זו, הולך אל סיר הבשר כלכאורה, יושב לו ובדיו כפית
תוחב במרק, ומאכל זה טעמו וטעם הטעם כהרגל, זקן קם לו שוב לאחר אכל אוכלו ,ושבע והתנפח.
יושב לו, או בידו ספר זיכרונות, מימים עברו מלילות טובים, שבידו אחוז תקווה, אך זקן הוא ואין תקווה
בעינוט.אינם ראות אור בקץ ימיו, זקן הוא וחלשו כוחתיו מחמת זקנתו, כזקן בעיר הומה אדם, שאין
הוא בא, אלה ביער מרוחק, זקן הוא והם צעירים, הם בהווה והוא נשאב על עברו, אין תמימות בו מר וזועף,
כעס על עזיבתו ביער אפל, מחמת זקנתו ולא אחר, כך זקן זה חושב, הן לרקע חזור בו טיב
חייו, ספר זכרונות, אשר מטיבו בליל או מחכו לערב, לא ישנה היום או מצב רוחו, ספרו היו לו לאות
ולמופת, הסתכל אל ספרו, ספר זיכורנות, הביט אישה יפת עיינים, אין שערה הלבין, שינה לבנות,
שערה ותהיה היא לו לתפארת, מתבונן עיניו עיקשות מתמקד בעינה, כן אני אהבתו, אשר עזב לה.
ואין שערה לבן, ופניה מקומטות, יופה רב וניכר, איך אין הוא רואה, אלה בספר זיכרונות, מחמת
מותה, אין רואה באשר אהב, מוות מכה בצערי וזזנבי חוטם, בעוללים ובצדקים, ברשעים, ובעושי
צדקה ונדבה,אך למה היא נשאבה בטרם עט ,זקן אומלל קבור הוא בעבר, מתבונן היטיב או
בתשוקה,
באישה יפה הדר ושמחה, בלבו של הזקן, ולו לרגע ניצבות בפניו גומות לכיו, מקשטות
פניו.חיכו ניכר כמעין מכסה אדמה חרוכה ואין בה ולו פרח אחד, משקה את עצבו ספר מתבונן בספר
בספר זכיכרון זה, אומלל זקן שבוי בעברו, ונלחם על שאירת ימיו, הווה אין לו אך עברו שופע
ומהולל.כמין גיבור שהתיז דם רשעים, ונשלח מן ממלכה אשר ירב יש לה, וניצח במחלה, והביסם.
וחזר עם שלל רב, וגברות על ידיו, ושפתם ימתקו אותו ,וישבחו על המעשה הנל, כך חשב הזקן,
עברי יעטפני מן הקור ההולם בגופי,עצמות יבשות לא יבשו, אתרענן בעבר נעים, ואזכר בגברותי
בעודי לא זקן ושפל רוח בעיני העם, כך רטן זקן וגם שמחה בו על גברותו לעמוד איתן כנגד הסערה,
כך לשנו של זקן זה.