גבעה אחת אי-שם, יום אחד, יהיה ריקוד האחרון
אבל אפשר גם לומר שהיום הזה הוא עכשיו, והגבעה הזאת, היא כאן היא בדיוק היכן שהנך נמצא,
ושאתה כבר יכול לחוש את המוות הנוגע בכתף שלך, ושאתה כבר בעיצומו של הריקוד האחרון, שהוא הריקוד האחד והיחיד
שאי פעם רקדת ותרקוד. אז הבט בצעדיך ותרקוד אותו מתוך התבוננות וכוונה,
לא על מנת לדחות את בואו של המוות אלא כביטוי נאות לחיים שעוד פועמים בך, לנוכח פני המוות.