בנדק חביב1
New member
כיוון שמקבלים רק כותרת ופסקת פתיחה
נכנסתי לעמוד בפייסבוק של סער, הנה עוד חתיכת כתבה - שמסבירה על מה הצעקה:
דפנה יואל: לא, זה לא אומר שהמיניות כפי שאנו תופסים אותה כיום היא תוצר ישיר, יחיד והכרחי של המנגנונים המוחיים, ההורמונליים וכו' של הזדווגות. כי בדיוק אותם מנגנונים היו קיימים גם בתקופות אחרות, שבהן התפיסות של הורות, מגדר ומיניות היו אחרות לגמרי".
מירי רוזמרין: כמו שאנחנו נותנים משמעות לביולוגיה שלנו בכל מיני הקשרים אחרים, והתרחקנו מהקופים בתחום הפוליטיקה ובתחום יחסי העבודה, אנחנו יכולים גם לנהל את הביולוגיה שלנו בתחום הבית. מבחינה ביולוגית, בגיל 13 כנראה הייתי צריכה להיות אמא. אנחנו מתעסקים עם הביולוגיה בכל מיני רמות. בטיפולי פריון מטורפים. אז הביולוגיה צריכה לדבר בקול יחיד רק ברגע שהילד נולד?"
תמר הגר: כשמסתכלים מה עומד מאחורי הילד במרכז רואים שלא הרבה. זה בולט כשמתבוננים מה קורה לילדים במעמדות נמוכים, בעיקר במשפחות שנחשבות ללא מתפקדות (שזה לא מתפקדות באופן נורמלי). המערכת שחרטה על דגלה 'הילד במרכז' לרוב לא מתחשבת בצורכי הילד הספציפי. ילדים הם לא חשובים בעצם. זה רק כאילו. בישראל אחד הסימנים הכי חזקים לכך הוא שמגדלים אותם באופן מאוד גלוי וברור לצבא, כלומר מתכוונים בלי למצמץ לשלוח אותם למקום שמסכן את חייהם. אז באיזה אופן הם במרכז? ואם הם לא במרכז, לגדל אותם זה לא ממש תפקיד חשוב.
סילביה פוגל ביז'אווי: "המסר הוא לכאורה שיש לך בחירה, אבל כל הזמן מפקחים עליך שאת צריכה להניק, ואת צריכה להיות קרובה לילד, ועקרון הרצף. יש כאן מנגנונים ברורים מאוד של חלוקה מגדרית, וזו גם דרך להוציא את הנשים משוק העבודה".
אורנה דונת: אנחנו חיות בחברה שמפחדת 'לגלות' ולהכיר בכך שגם גברים יכולים לגדל ילדים ולטפל בהם, כשם שהיא מפחדת 'לגלות' ולהכיר בכך שיש נשים שלא רוצות ו/או לא מסוגלות לעשות את זה.
צבי טריגר: אם גברים יהיו מושקעים בגידול הילד ויישארו אתו בבית כמו נשים, אפשר לומר בצורה גסה שאולי יהיו פחות מלחמות, או ביתר עידון, שחיי אדם יהיו יקרים יותר
עלי כץ: "נולד תינוק ומתכנתים אותו להיות מין גלדיאטור שחייב לנצח ולהילחם. ואף אחד לא שואל אותו. אז נכון שהמוצר הסופי הוא מוצר דפוק. כלומר, אין ספק שמבחינה סטטיסטית גברים זה עם שמשהו מעוות בו. אבל הם לא נולדו כך".
נכנסתי לעמוד בפייסבוק של סער, הנה עוד חתיכת כתבה - שמסבירה על מה הצעקה:
דפנה יואל: לא, זה לא אומר שהמיניות כפי שאנו תופסים אותה כיום היא תוצר ישיר, יחיד והכרחי של המנגנונים המוחיים, ההורמונליים וכו' של הזדווגות. כי בדיוק אותם מנגנונים היו קיימים גם בתקופות אחרות, שבהן התפיסות של הורות, מגדר ומיניות היו אחרות לגמרי".
מירי רוזמרין: כמו שאנחנו נותנים משמעות לביולוגיה שלנו בכל מיני הקשרים אחרים, והתרחקנו מהקופים בתחום הפוליטיקה ובתחום יחסי העבודה, אנחנו יכולים גם לנהל את הביולוגיה שלנו בתחום הבית. מבחינה ביולוגית, בגיל 13 כנראה הייתי צריכה להיות אמא. אנחנו מתעסקים עם הביולוגיה בכל מיני רמות. בטיפולי פריון מטורפים. אז הביולוגיה צריכה לדבר בקול יחיד רק ברגע שהילד נולד?"
תמר הגר: כשמסתכלים מה עומד מאחורי הילד במרכז רואים שלא הרבה. זה בולט כשמתבוננים מה קורה לילדים במעמדות נמוכים, בעיקר במשפחות שנחשבות ללא מתפקדות (שזה לא מתפקדות באופן נורמלי). המערכת שחרטה על דגלה 'הילד במרכז' לרוב לא מתחשבת בצורכי הילד הספציפי. ילדים הם לא חשובים בעצם. זה רק כאילו. בישראל אחד הסימנים הכי חזקים לכך הוא שמגדלים אותם באופן מאוד גלוי וברור לצבא, כלומר מתכוונים בלי למצמץ לשלוח אותם למקום שמסכן את חייהם. אז באיזה אופן הם במרכז? ואם הם לא במרכז, לגדל אותם זה לא ממש תפקיד חשוב.
סילביה פוגל ביז'אווי: "המסר הוא לכאורה שיש לך בחירה, אבל כל הזמן מפקחים עליך שאת צריכה להניק, ואת צריכה להיות קרובה לילד, ועקרון הרצף. יש כאן מנגנונים ברורים מאוד של חלוקה מגדרית, וזו גם דרך להוציא את הנשים משוק העבודה".
אורנה דונת: אנחנו חיות בחברה שמפחדת 'לגלות' ולהכיר בכך שגם גברים יכולים לגדל ילדים ולטפל בהם, כשם שהיא מפחדת 'לגלות' ולהכיר בכך שיש נשים שלא רוצות ו/או לא מסוגלות לעשות את זה.
צבי טריגר: אם גברים יהיו מושקעים בגידול הילד ויישארו אתו בבית כמו נשים, אפשר לומר בצורה גסה שאולי יהיו פחות מלחמות, או ביתר עידון, שחיי אדם יהיו יקרים יותר
עלי כץ: "נולד תינוק ומתכנתים אותו להיות מין גלדיאטור שחייב לנצח ולהילחם. ואף אחד לא שואל אותו. אז נכון שהמוצר הסופי הוא מוצר דפוק. כלומר, אין ספק שמבחינה סטטיסטית גברים זה עם שמשהו מעוות בו. אבל הם לא נולדו כך".
