אין יותר מדי מה לראות(חפירה)
אני לא בחורה יפה וזה גם לא מפריע לי במיוחד, זה לא כזה טריוויאלי שלא יפריע כי לפי איך שאני זוכרת את עצמי לפני שנים ספורות הייתי מבלה לילות מול המראה בלבכות את זה שהעיניים שלי קרובות מדי, שהאף שלי רחב ומגושם, שהפנים שלי רחבות וכו'. אני לא מזלזלת בערכו של היופי, אני דווקא מעריכה יופי ונהנית ממנו, אבל אני לא חושבת שהוא הכרחי למשהו, לא כי יש תכונות יותר חשובות- ממש לא, איך אפשר בכלל לקבוע מה חשוב ומה לא? כל אדם ומערכת ההעדפות שלו. יופי הוא עניין חיצוני גרידא, הוא לא קשור לפנימיות בשום אופן, יש אנשים שניחנו בו וישנם כאלה שלא והחשיבות שלו היא סובייקטיבית לכל אדם. לאונרד כהן ב
שירו
Chelsea Hotel, שזהו
שיר שמתאר את מערכת יחסיו הסוערת עם ג'ניס ג'ופלין, כותב: You told me again you preferred handsome men But for me you would make an exception. And clenching your fist for the ones like us Who are oppressed by the figures of beauty, You fixed yourself, you said, "Well never mind, We are ugly but we have the music." זה בדיוק המקום לומר שנטיתי לגנוז
שירים מסוימים של מר כהן כי הם נראו קיטשיים ו/או פשטניים ולא רציתי לקלקל לעצמי את ההתלהבות שלי ממנו. ה
שיר הזה הוא דוגמה טובה לאחד מהם, בעיקר בגלל השורה האחרונה שתמיד נראתה לי מלאכותית ומזלזלת - We are ugly but we have the music - תמיד תהיתי האם זאת הנחה? התפשרות? אתמול בלילה פתאום קלטתי את הגאונות שבה- We are ugly but we have the music: אין ב
שיר שום זילזול ביופי, בכלל לא, מה ששורה זו באה לומר הוא שיופי אינו הכרחי על מנת לחיות חיים מלאי תשוקה ולרגש אנשים, והוכחה חיה לכך הם שני האנשים עליהם ה
שיר מדבר. ג'ניס ג'ופלין, שלא היתה יפהפייה במיוחד, אבל ב
שיר מתוארת בתמציתיות כ: You were famous, your heart was a legend, וכמובן לאונרד כהן- שהוא אחד הגאונים הספרותיים של ימינו בתחום ה
שירה, מראה "יהודי" כזה. שניהם לא יפים, אבל מרגשים ונערצים בטירוף, וב
שיר הזה מתואר אקט ההתייחדות הסוער שלהם בזמן שהלימוזינות מחכות בחוץ.