הרוכב לאוטובוסים1
Well-known member
אפשר לפעול בכיוון זה
אבל מהיכרותי גם עם תחומים אחרים, שיתוף ציבור הוא משהו מאד מאד בעייתי.
במקרים של שיתוף ציבור שנכחתי בהם (לרוב כחלק מתהליך מסודר שמלווה הכנת תוכניות אב או תוכניות מתאר אבל גם של תוכניות מקומיות לרובעים ספציפיים של עיר), היה כמעט מצחיק לראות איך "הציבור" שהגיע היה מורכב מ-90% אנשי מקצוע מתחום התכנון, האדריכלות, ותחומים משיקים כמו שמאות קרקע, ובעלי עניין מובהקים אחרים. 10% בלבד היה ציבור שלא חשוף לתהליכים בכל מקרה ושנחשף אליהם באמצעות אותו שיתוף ציבור.
האם התוצר שהתקבל בזכות אותו "שיתוף ציבור" באמת ייצג את דעת הציבור? מסופקני, העבדה היא שאחרי שכל תוכנית שמתפרסמת, גם כזו עם מערך שיתוף ציבור מקיף, קמים אנשים שטוענים שהם לא ידעו ושלא שיתפו אותם. (הסיבה היא שהם לא מתעניינים בתהליכים באופן שוטף עד שלא מאוחר מדי כי יש להם תחומי עניין אחרים בחיים).
אם יהיה שיתוף ציבור בתחבורה ציבורית על כל שינוי, סביר שחברי הפורום יקחו בו חלק פעיל, אבל את הציבור לא ממש תראה שם.
הרפורמה בגוש דן כללה תהליך נרחב של שיתוף ציבור, הוא הסתיים כמה שנים טובות לפני ההפעלה, כי ההפעלה נדחתה ונדחתה, אבל הוא בהחלט עזר לעצב את התובנות של הרפורמה. הוא הביא לתוצאות לא מיטיביות ובסוף גם טענו שהוא בכלל לא היה.
הציבור הוא חלק מהתהליך בדרכים אחרות, הן בסקרים מקדימים (שאלונים), הן בניתוח שימושים ברשת הקווים והן בפניות ציבור. כל שינוי עוזר לחלק ופוגע בחלק, והשאלה היא אם אתה יותר עוזר מאשר פוגע. ב"שימוע ציבורי" לפני שינוי תשמע רק את הצד הנפגע. לא בטוח שזה יעזור לקדם את המערכת קדימה.
בקיצור, שיתוף ציבור זו סיסמה ריקה מתוכן, צריך לשמוע את קול הציבור בצורה מובנית יותר, אבל לא בהכרח דרך הסיסמה הזו.
אפשר לפעול בכיוון זהפרסום יכול להתבצע בדרכים שונות ושלבים שונים
לא כתבתי על חוברת יפה. הבעיה המהותית טמועה גם במה שכתבת. אתה מתייחס לשבוע לפני ושלושה שבועות לפני. פרסום לצורך קבלת הערות מהציבור שלושה שבועות לפני זה כבר פרסום מאוחר מדי. פרסום כזה צריך להיות חודשיים - שלושה לפני הביצוע והתגובות לפרסום הזה צריכות להשפיע על "החוברת היפה" של השבוע לפני.
מה שכתבת מייצג את ההתייחסות הבעייתית של משרד התחבורה לשיתוף הציבור.
והגדרה מדוייקת של מה רה ארגון ומה שינויים נקודתיים לא חשובה כאן. העובדה היא שמשרד התחבורה עושה טעויות בתכנונים שלו גם כשמדובר ב"שינויים נקודתיים" ולכן חשוב לקבל הערות מהציבור גם לשינויים כאלה ובדרך מסודרת ולא אקראית ופירטית כפי שקורה בפועל.
אבל מהיכרותי גם עם תחומים אחרים, שיתוף ציבור הוא משהו מאד מאד בעייתי.
במקרים של שיתוף ציבור שנכחתי בהם (לרוב כחלק מתהליך מסודר שמלווה הכנת תוכניות אב או תוכניות מתאר אבל גם של תוכניות מקומיות לרובעים ספציפיים של עיר), היה כמעט מצחיק לראות איך "הציבור" שהגיע היה מורכב מ-90% אנשי מקצוע מתחום התכנון, האדריכלות, ותחומים משיקים כמו שמאות קרקע, ובעלי עניין מובהקים אחרים. 10% בלבד היה ציבור שלא חשוף לתהליכים בכל מקרה ושנחשף אליהם באמצעות אותו שיתוף ציבור.
האם התוצר שהתקבל בזכות אותו "שיתוף ציבור" באמת ייצג את דעת הציבור? מסופקני, העבדה היא שאחרי שכל תוכנית שמתפרסמת, גם כזו עם מערך שיתוף ציבור מקיף, קמים אנשים שטוענים שהם לא ידעו ושלא שיתפו אותם. (הסיבה היא שהם לא מתעניינים בתהליכים באופן שוטף עד שלא מאוחר מדי כי יש להם תחומי עניין אחרים בחיים).
אם יהיה שיתוף ציבור בתחבורה ציבורית על כל שינוי, סביר שחברי הפורום יקחו בו חלק פעיל, אבל את הציבור לא ממש תראה שם.
הרפורמה בגוש דן כללה תהליך נרחב של שיתוף ציבור, הוא הסתיים כמה שנים טובות לפני ההפעלה, כי ההפעלה נדחתה ונדחתה, אבל הוא בהחלט עזר לעצב את התובנות של הרפורמה. הוא הביא לתוצאות לא מיטיביות ובסוף גם טענו שהוא בכלל לא היה.
הציבור הוא חלק מהתהליך בדרכים אחרות, הן בסקרים מקדימים (שאלונים), הן בניתוח שימושים ברשת הקווים והן בפניות ציבור. כל שינוי עוזר לחלק ופוגע בחלק, והשאלה היא אם אתה יותר עוזר מאשר פוגע. ב"שימוע ציבורי" לפני שינוי תשמע רק את הצד הנפגע. לא בטוח שזה יעזור לקדם את המערכת קדימה.
בקיצור, שיתוף ציבור זו סיסמה ריקה מתוכן, צריך לשמוע את קול הציבור בצורה מובנית יותר, אבל לא בהכרח דרך הסיסמה הזו.