קושיות גן

[א אוהל]

קושיות גן ../images/Emo4.gif

בשבוע האחרון האפרוח לא כל כך רוצה ללכת לגן, אחרי שהיא מאוד התלהבה ממנו קודם. בגן לא השתנה הרבה: הגיע ילד חדש (ואחד ההורים שלו עדיין איתו שם בשעות היום), היו כל מיני ימי חופש בחגים. היום היא בכתה שהיא לא רוצה ללכת לגן. כשהגענו לשם היא נפרדה ממני מהר אבל עם קצת דמעות. גם הגננת אמרה לי שבשעות היום היא מתחילה פתאום לבכות ובצהרים נרדמת עם המנטרה "אמא תבוא לקחת אותי כשאני אקום". לפני שהיא התחילה ללכת לגן (באוגוסט) אמרתי לעצמי שאם היא לא תרצה ללכת לגן, היא לא תלך. אני בבית 3 ימים בשבוע וזה לא שאין לי מה לעשות בימים האלה, אבל היא יכולה בעיקרון להישאר איתי בבית. מה לעשות? לתת לה להישאר בבית או לשלוח אותה לגן? אני חוששת שאם אתן לה להישאר בבית כשהיא מבקשת היא לא תרצה יותר לחזור לגן לא בגלל שרע לה שם אלא בגלל שיותר קל להישאר בבית ובכל זאת את אמא היא הכי אוהבת

ואין באפשרותי לא לשלוח אותה לגן בכלל מה גם שממה שראיתי עד עכשיו, היא מקבלת מהגן המון דברים שמשמחים אותה כמו חברת ילדים, פעילויות וכו'. ושאלה שניה - האפרוח נולדה מנומסת (גנים מהצד של חמותי

) - תמיד העדיפה לאכול בכפית על פני לאכול עם הידיים, אח"כ העדיפה לאכול יפה במזלג במקום כפית, לעסה תמיד בפה סגור בלי שאמרנו לה מילה ולא דיברה עם אוכל בפה. בגן היא למדה לאכול עם הידיים (כולל למעוך בכף היד את חתיכות העגבניה מהסלט לפני שהיא "דוחפת" אותן לפה), ללעוס בפה פתוח, לדבר נונסטופ בזמן האוכל ולעשות מן "פפפפפפפ" בשפתיים משורבבות בזמן האוכל שמתיז רוק ולפרוץ בצחוק עז

. חלק מהדברים האלה אנחנו יודעים בדיוק ממי היא למדה בגן כי היא מספרת בשמחה.......... מה עושים? האם היא צעירה מדי ללמוד נימוסי שולחן מכוונים (שנתיים ו-5 חודשים)? אם אומרים לה להפסיק והיא לא מפסיקה לקחת לה את האוכל? (היא נעלבת מאוד ומתחילה לבכות) להגיד תודה על הכמעט שנה וחצי (בערך) חסד שהיו לנו ולחכות שתגדל ובינתיים לשאת את הברדק והרעש באורך רוח?

 

[אמא זולו]

גם לי יש התלבטויות משלי וסליחה

על ההתעלקות א אוהל יקירה אבל נראה לי מתאים לשרשר. אחרי שהבנו שלהשאיר את נורי בבית עוד שנה לא מתאים כי אין לנו מענה לצרכיו החברתיים במסגרת הביתית, החלטנו לחפש מסגרת "רגילה" אבל כזו שגם תשתלב בתפיסת החיים שלנו. אין לנו אילוצים של הורים עובדים ושעות גן קבועות ככה והעיקר עבורינו הוא החברה והפעילויות. עכשיו יש לי שתי בחירות גן חדש, שנה ראשונה. הגננת הראשית היא מורה לריתמוסיקה בקצועה שעובדת המון שנים בגנים עם ילדים. גננת וסייעת על 10-14 ילדים. הגן מושקע מבחינה חומרית ונמצא 5 דקות הליכה מהבית שלנו. קוסם לי הדגש על המוסיקה/ריקודים כי אני באה מהתחום הזה. מצד שני יומיים בשבוע הגננת איננה ובאה מחליפה. המסגרת השנייה היא אצל אמא לבן שנה ושמונה(ילד חמישי שלה)שגרה בחווה בלב הטבע עם המון חיות ופשוט גן עדן לפעוטות. יהיו אצלה הבן שלה ועוד ילדה בת שנתיים וחצי, "ברמה" של נורי. סה'כ 3 ילדים. היא רוצה לקיים מסגרת מסודרת/מובנית ומצד שני היא מאד גמישה למשל מבחינת ארוחות ושעות פעילות. יותר זורמת. זה מרחק של 10-15 דקות נסיעה. אני ממש מתלבטת מה לעשות. הייתי עם נורי בשני המקומות. בשניהם הוא התחבר יופי אל ה"גננת" אבל נורי מטבעו ילד מתחבר ככה שאין לדעת מה עובר לו בלב. בשני המקומות היה לו כיף בסה'כ. אשמח לשמוע דעתכן או לקבל רעיונות לאיך לבחור? אני ממש טרייה בנושא.

 

[תמיד שניה]

לאמא זולו

בגיל הזה הייתי הולכת על החווה,כבר הוכח מחקרית שבע"ח תורמים להתחזקות הבטחון העצמי אצל הילד.לפי דעתי בגיל הזה יש המון חשיבות ליחס אישי ,קרבה וחום בין הגננת לילדים וזה נראה לי די קשה בקבוצה גדולה של קטנטנים בקיצור,אני בעד החווה,נראה לי נפלא

 

[irisgh]

זה בעיקר עניין של גיל, לדעתי.

נראה ששני הגנים בסדר, וההבדל העיקרי הוא כמה ילדים מול קבוצה ממש. וזה נראה לי בעיקר עניין של גיל והתפתחות. בן כמה הוא? יניב בן שלוש. עד לא מזמן, היה נראה לי שעדיף קבוצה קטנה, התקשרות, יחס אישי, מותאמות אליו, וכמובן סדר יום. אז לילד בן שנתיים ומטה הייתי הולכת על החווה. כיום אני רואה שחברים הם מרכז החיים שלו. מילולית הוא כבר מנהל שיחות, והאניטראקציות הן עשירות. לא עוד משחק מקביל, אלא ממש משחקים. אם זה ילד שמבחינה חברתית מפותח רגיל ומעלה, והוא כבר בן שנתיים וחצי, מה שאומר שעד סוף השנה יהיה בן שלוש וחצי, אז הייתי הולכת על גן שמאפשר קבוצת ילדים, אינטראקציה עשירה וכו'. כי בחווה, למעשה תהיה לו, סביר להניח, רק חברה אחת שמפותחת, פחות או יותר כמוהו. אם פעם, עניין את יניב מה עושים, היום מעניין אותו עם מי עושים את זה. כבר לא מעניין אותו ללכת לבריכה, לים, לגן חיות, וכו', אלא אם אני מספרת על עוד ילדים, חברים שלו, בני דודים וכד', שבאים לשם. עם בת דודה שלו הוא אפילו מתלהב ללכת לבית האבות של סבתי הסיעודית! והפרידה ממנו בגן היא קלי קלות אם חברו הטוב כבר הגיע לפניו. ולעומת זאת, ביום שחברו הטוב איננו, הוא קצת אבוד. אז קחי בחשבון. בנוסף, מסתבר שכבר בגיל הזה, אניטראקציה בין בנים שונה מאינטראקציה בין בנות. אני הייתי מאפשרת לו את שניהם. קבוצת ילדים שגרים קרוב גם יהוו, אולי, חברים פוטנציאלים לאחה"צ. אז בהחלט הייתי הולכת על זה.

 

[לאה_מ]

אני חושבת כמו איריס.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אני הייתי בוחרת בראשונה.

מכמה סיבות: קודם כל, אני לא מתלהבת ממסגרת שנמצאת אצל מישהו בבית. אם את שולחת לבית של מישהי פרטית, את צריכה לבדוק היטב היטב שאין מפגעי בטיחות, ודווקא בחווה כזו הייתי מצפה למצוא הרבה... דבר שני הוא, שהיא מטפלת בילדים לבד. לא אוהבת את הרעיון שאין עוד מבוגר שישים עין (לאו דווקא על הילדים, אלא על הגננת...). מה היא עושה כשהיא צריכה ללכת לשירותים? או כשהיא מחליפה חיתולים או מכינה אוכל - מי נמצא עם הילדים? בעקרון, מסגרת של גן מסודר עם יותר ממבוגר אחד שמטפל בילדים ופיקוח "מלמעלה" נראה לי יותר. ודבר אחרון - אני רואה את זה על יובל שהיא בערך בגיל של נורי - 2 ילדים נוספים זה פשוט לא מספיק! במיוחד לילד חברותי וחברתי. וכמובן שעניין הנסיון של הגננת גם הוא חשוב (ואת זה הבנתי שיש לגננת מהגן הראשון).

 

[נעה גל]

מה עושה אמא לתאומים שהיא צריכה

ללכת לשירותים או מכינה אוכל? מי נמצא עם הילדים? מדובר סה"כ על 3 ילדים - נשמע לי משהו שאפשר להסתדר איתו בצורה טובה דווקא. אמא זולו, אני מצטרפת לאיריס - יש כאן גם את ענין הגיל. שני הגנים נשמעים טובים, אשריכם!

 

[רוני של יובל ומאיה]

לא יודעת לגבי תאומים...

אבל זה אחרת כשמדובר בילדים הפרטיים שלך, בבית הפרטי שלך. אני באופן אישי לא משאירה אף אחת מהילדות שלי לבד. הגדולה לרוב רוצה ללכת איתי גם לשירותים או למטבח ולראות... ועם תינוקת בת חודשיים וחצי באמת שאין לי היכולת לבשל כרגע

בכל אופן אני חושבת שאחת לבד, בין החתלות והאכלות והכנות, לא נותר לה הרבה זמן להפעלה ומשחק.

 

[אמא זולו]

../images/Emo32.gif רוני...

איך באמת עוברת עליכם ההסתגלות ללהיות 4 ? איך יובל? איך מאיה? והכי חשוב איך את? אצלינו רק עכשיו מתחילים להרגיש שחוזרים לאיזו מין שיגרה חדשה. הלל פתח בי המון ערוצים חסומים וזה משמח אותי. עד עכשיו היה קושי עם נורי, היו בו המון כעסים עליי. נראה לי שעכשיו מתחיל להיות יותר טוב לכולנו.

 

[נעה גל]

אני רוצה להגיד משהו לגבי משפחתונים

(ואני חושבת שדסי תסכים איתי, בענין זה). משפחתונים גרועים הם הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לילד. אם הייתי צריכה לבחור בין משפחתון גרוע לבין מעון גרוע - הייתי מעדיפה מעון גרוע. שם, אם יש מטפלת אחת גרועה יש סיכוי שאחרת תהיה סבירה. אבל (וזהו אבל גדול) כשהמשפחתון טוב - זו המסגרת הכי טובה שאפשר לתת לילד מגיל 0-עד שנתיים וחצי. אין להשוות את רמת האינטימיות שמטפלת במשפחתון מגיעה עם הילדים שהיא מטפלת בהם לעומת רמת האינטימיות בגן/מעון שבו יש "רק" 15 ילדים. כהורים אנחנו תמיד רוצים שהתינוקות שלנו יקבלו חום ואהבה - אם מצאתם משפחתון טוב (וזה לא כלכך קל למצוא), זה מקום שבו הילדים יקבלו את מה שאתם מבקשים.

 

[רוני של יובל ומאיה]

שאלה לי אלייך

וזו ממש לא תקיפה, אבל למה את שוללת כל כך גן? גן טוב אינו אופציה? את מזכירה גנים גרועים יותר או פחות, אבל לא עולה בדעתך שיש גם גנים טובים? אפילו טובים ממש? ושאולי בשבילי באופן אישי משפחתון הוא לא המסגרת הכי טובה... למה הנחרצות? ביקשו דיעה ונתתי את שלי. אני עדיין חושבת שהגן אליו הולכת בתי הוא מעולה. למה שמשפחתון עם אשה אחת ו-5 ילדים יהיה טוב יותר מהגן שלנו, כשבכתתה של יובל יש 10 ילדים ו-3 גננות? דווקא נראה לי שהיחס קצת יותר טוב... לא? מתמטיקה פשוטה. והמון חום, אהבה, וגם המון דברים אחרים שילדים צריכים. זה לא חייב להיות בבית של מישהו, בלי עזרה או פיקוח, בשביל שזה יהיה טוב.

 

[נעה גל]

תשמעי, קודם - לא לכעוס עלי ../images/Emo13.gif

באופן אישי, כאמא - גם אני לא אוהבת משפחתונים. לא בגלל שאני חושבת שאישה אחת עם 3-4 ילדים תתקשה להסתדר (כי אני לא חושבת שזו בעיה וגם ראיתי די הרבה משפחתונים בחיי כדי לדעת שזו לא בעיה) אלא, בגלל שאני יודעת עד כמה הורים לא יודעים מה קורה במהלך היום במסגרת. אני באופן אישי, חוששת מהתעללויות. זו בעיה *אישית* שלי, ולכן, אני גם לעולם לא אקח מטפלת פרטית לילדים שלי ולא אכניס אותם למשפחתון. יחד עם זאת, מעבר לסטיות שלי ("לא למטפלות, ולא למשפחתונים") יש גם מחקרים ואת הצרכים של ילדים בגילאים צעירים. הדברים נבדקו על אלפי ילדים במקומות שונים בעולם (הכוונה כמובן, לאירופה וארה"ב). ילדים בגילאים הללו (0 עד 2-3) זקוקים ליחס כמה שיותר אישי. ככל שהקבוצה גדולה יותר (ובמדינה ישראל גנים של 10-15 ילדים הם לא מחזה נפוץ במיוחד. בדר"כ מדובר בקבוצה מתוך גן גדול יותר או 20-30 ילד בגן) - כך היחס פחות אישי. מעבר ליחס מטפלת:ילדים יש גם את המרכיב (שרוב ההורים לא לוקחים בחשבון) והוא סה"כ הילדים שנמצאים במערכת הספציפית (ככל שיש יותר ילדים המקום פחות טוב לילד). לכן, מבחינת הילד הכי טוב (וכל זה בהנחה, כמובן, שאנחנו מדברים על המטפלות והמסגרות ה*טובות ביותר* שקיימות) זה טיפול אישי של מטפלת - אחד לאחד. הדבר הבא הוא משפחתונים, ובסוף נמצאים הגנים. כשאנחנו באים לבחור מסגרת, השיקולים שאנחנו עושים לא רק את טובת הילד. ככה זה שחיים במשפחה וככה זה שהורים עושים שיקולים: אני לא שמה במסגרות עם מבוגר אחד בגלל הפחדים שלי מהתעללות. אחרים לא שמים במסגרות מסוג זה או אחר בגלל אידאולוגיות. יש כאלה שלא שמים במסגרות מסוג מסוים בגלל תקציב. כל אחד - והשיקולים שלו. ועדין, יש את הילד ומה שטוב לו בלבד (ורק אל תעלו את הטיעונים של אמא רגועה=ילד מאושר. הרבה פעמים אמא רגועה והילד לא מאושר וגם ההפך. אז...) זהו. פחות כועסת עלי? את מבינה למה אני נחרצת?

 

[נעה גל]

"שאנחנו עושים לא רק"="כוללים לא רק"

 

[רוני של יובל ומאיה]

הי, לא כועסת בכלל! ../images/Emo24.gif

וסליחה אם כך זה נשמע... עניתי לך גם במסר. תודה על התשובה המפורטת!

 

[irisgh]

ואצלנו, בהקשר זה

יניבי היה במשפחתון, שהלוואי עלי שהייתי יכולה לשלוח גם את אמיר לשם. היה ממש כיף. ואני דווקא יודעת מה קורה במהלך היום. בגלל שעבדתי בחצי משרה, פעמים רבות באתי בשעות שונות ומשונות. ומכיוון שבאמת היה לי כיף לשבת איתם ולשתות קפה, בערך פעם בשבוע ביליתי שם לפחות שעה. ותאמיני לי, בעלת משפחתון שבטוחה בעצמה ובמשפחתון שלה, שמחה מאוד לנוכחות של אדם מבוגר נוסף שאפשר קצת לקשקש איתו. אז תמיד יכול להיות שיש דר. ג'ייקל ומיסטר הייד, אבל זה לא רוב המקרים. מובן שאני זוקפת את הכל לבעלת המשפחתון (למי שגר בישובי עשרת - שמה שמור איתי). אישיות נדירה. העניין הוא, שכשאתה מכניס את הילד, קשה ממש לדעת. בגן הנוכחי של יניבי הוכרחתי לשהות שבוע שלם, כל היום, כי ליניבי היה קשה להיפרד. האמת, אחרי יומיים תפסתי את העסק, ואחרי ארבעה ימים יצא לי מכל החורים. עם כל הכבוד, בת שלוש אני לא. אבל כתוצאה, אני בהחלט מרגישה שאני מכירה היטב את הצוות, סדר היום, הגישה. על מה שנראה לי ומה שלא. וכמובן שהיו דברים שנראו לי פחות. אבל היום אני ממש מרוצה מהשבוע הזה שנכפה עלי. כי אני באמת מרגישה שאני מכירה את הגן, הגננות, ובגדול מה הולך שם. ואל תגידו לי שאפשר שבוע שלם, חמש שעות ביום, תוך טיפול בעשרים ילדים לעשות הצגה. הצגה אפשר לעשות שעה - שעתיים, מקסימום יום. אח"כ גם הגננת לא מסוגלת כבר. אני חושבת שגננת שנותנת, ואפילו מעודדת, נוכחות של ההורים עד שהילד וההורים מרגישים בטוחים, קונה בזה אמון ושיתוף פעולה אדירים. אני יודעת בדיוק עם מי אני משתפת פעולה, וגם איפה הנקודות החלשות. אגב, גם אני חוששת מהתעללויות, והפנטזיות שיש לי, לא עלינו. אבל זה יותר מפחיד אותי במטפלת בבית. ומצד שני, אני יודעת שטיפול אישי עדיף לילדים קטנים. אני בהחלט מתלבטת באותה דילמה. גם עם מטפלת, שהיתי תקופה מסוימת בבית. הבעיה היא שאחרי שהילד הסתגל למטפלת, גם אם היא בינונית, קשה להתחיל מהתחלה. בעצם, זה נכון גם לגן.

 

[מ א י ה ועוד3]

בתור אמא לתאומים...

אני באמת לא יודעת איך אני עושה את הכל, למעשה אני משאירה אותם לפעמים ללא השגחה ממש טובה. לא תמיד יש הרבה אופציות (אחד הקיא על עצמו והשניה שלשלה על עצמה, והגדולה שלי עומדת ברקע ושואלת כל הזמן שאלות, לפעמים). דוקא בגלל זה, אני מודעת לזה שלפעמים אני נוטה להיות מאד סמכותית בבית כשלא מחוייב (אני עסוקה ולחוצה) ובהחלט קשה לי לעשות פעילויות מעשירות. לדוגמא, אני יושבת עם שלושתם על השטיח, ואף אחד לא ממש מצליח לבנות מגדל שלם של קוביות לבד. כל התוכן של השיחה יכול להיות: אנחנו לא חוטפים! לא לפרק את המשחק של דבש! בוא שב לידי. אה, בואי גם את לשבת לידי. רגע, זה לא נעים לו. לא! היא לא רוצה לתת לך את הקוביה שלה, תצטרך להמתין! בגלל זה אני בפירוש מעדיפה מסגרת שבה יש שני מבוגרים, אפילו במחיר של יותר ילדים. נראה לי סביר שתי מטפלות עם 7-10 ילדים, ויש מסגרות כאלה. בנוסף, בימים שבהם אני קמה על צד שמאל, הייתי רוצה שיהיה אתי מישהו אחר, אפילו מוראלית.

 

[אמא זולו]

תודה רבה! קיבלתי חומר למחשבה ../images/Emo20.gif

 

[irisgh]

אולי נפל לה האסימון

אולי פשוט, אחרי ההלהבות הראשונית, נפל לה האסימון? של מה זה אומר על פרידה וכל זה? אני חושבת שעדיף סדר יום מובנה. זה מקל על הימים האחרים. אבל מחשבות לחוד והתנהגות לחוד. גם כשאני עובדת (וכרגע לא), אני לרוב עובדת במשרה חלקית. ואז, כמעט תמיד, בימים שאני לא עובדת אנחנו מגיעים לגן שעתיים יותר מאוחר.. ואפילו שאני לא חושבת שזה ממש לטובתו (כי ראיתי שמסגרת מובנית מאוד טובה לו, והופכת את הגן לטוב, ואילו חוסר סדר יום מבלבל אותו), קשה לי בבקרים האלה שלא 'להמרח' ביחד בבית. והיתר - היא פשוט מנסה. קראתי איפהשהו שילדים מנסים התנהגויות כמו בגדים. אבל, מה לעשות, בארצנו המתורבתת, הילדים בגדול יגדלו להיות מתורבתים במידה שיש את זה בסביבה.. היא גם מתרגלת כישורים חברתיים, כמו להשתלב בסביבה, ונראה שהיא עושה זאת היטב.

 

[א אוהל]

תודה איריס על התשובות!

 

[רוני של יובל ומאיה]

יש תקופות ויש תקופות...

לילדים יש תקופות שהם רוצים ללכת לגן יותר ויש תקופות שפחות. מכיוון שהיא נכנסה לגן בגיל יחסית מבוגר, סביר שהיא גם זוכרת איך היה קודם בבית... אני רואה בגן של יובל שהרבה פעמים אחרי שילד חוזר מחופשה קשה לו להסתגל מחדש. אולי זה מה שזה? אחרי כל חופשות החגים? לגבי האוכל אין לי עצות... שלנו לא אוכלת בבית כמעט בכלל