ובכן, התשובה הכללית אכן שגוייה,
וביתר פירוט התשובה הסופית היא: פתרון המשוואה הראשונה הוא אכן שורש של 2, ואילו למשוואה השניה אין פתרון. הוא אשר אמרתי: זה תרגיל באנליזה (או ב... תלוי איך נקראים הקורסים הבסיסיים שאתם לומדים), כלומר, פשוט צריך לפעול בדיוק, לפי הכללים. ראשית, ננסח ביתר דיוק, מה פירוש "לפתור את המשוואה":
x ^ x ^ x ^ . . . = a ( a > 1 )
אז ככה. השאלה היא: מהו הערך (או ערכים) הממשי של x, שעבורם הסדרה הבאה:
y_1 = x y_2 = x^x . . . y_(n+1) = x ^ y_n . . .
מתכנסת, והגבול שלה שווה a. תחילת הפתרון פשוטה מאוד. נניח שעבור x מסויים הסדרה מתכנסת והגבול שלה שווה a.
אזי, אכן:
a = x ^ a x = a ^ (1/a)
בגלל רציפות הפונקציה x^t (כאשר המשתנה t). כלומר,
אם יש פתרונות לשתי המשוואות,
אזי פתרונות אלה
חייבים להיות שורש של 2, ושורש שלישי של 3 בהתאם. או, במילים יותר פשוטות:
רק כאשר x שווה שורש של 2 הסדרה
יכולה לשאוף ל-2 (a=2), ו
רק כאשר x שווה שורש שלישי של 3 היא
יכולה לשאוף ל-3 (a=3). אז נשאר לנו "רק" לבדוק, אם הן, הסדרות הללו עבור ערכים שונים של a, אכן שואפות ל-a. נסכם עד כאן. נתון מספר a>1 והסדרה הבאה:
y_1 = a ^ (1/a) y_2 = [ a ^ (1/a) ] ^ [ a ^ (1/a) ] . . . y_(n+1) = [ a ^ (1/a) ] ^ y_n . . .
והשאלה היא: האם סדרה זו מתכנסת? ואם כן, האם הגבול שלה שווה a? תחילת הפתרון. קל מאוד להווכח ולהוכיח שהסדרה עולה מונוטונית, ושהיא חסומה ע"י המספר a. כלומר - הסדרה אכן מתכנסת: יש לה גבול סופי. והוא קטן או שווה a. עכשיו נשארה השאלה "הקטנטונת": האם גבול זה שווה a? נמשיך עוד קצת. ובכן הגבול קיים. נסמן אותו באות b. השאלה: האם b=a ? מהשוויון הבא נקבל:
y_(n+1) = [ a ^ (1/a) ] ^ y_n b = [ a ^ (1/a) ] ^ b b ^ (1/b) = a ^ (1/a) ln(b) / b = ln(a) / a
ושוב נשארה השאלה "הקטנטנה" האחרונה: האם b=a ? והרי אנחנו כבר יודעים ש-b הוא מספר החייב לקיים את השוויון האחרון! המשך הפתרון. נחקור את הפונקציה:
z = ln(t) / t ( t > 1 )
קל להיווכח שלפונקציה רציפה זו יש מקסימום יחידי בנקודה t=e. משני הצדדים של נקודה זו, כאשר t שואף ל-1 מימין, וכאשר הוא שואף לאינסוף, הפונקציה שואפת ל-0. משמע, עבור כל מספר t>1 יש מספר "תאוֹם", המעניק לפונקציה אותו ערך כמו t. כל המספרים האפשריים הגדולים מ-1 "מתחלקים לזוגות של מספרים תאוֹמים" - כאשר בשניהם יש לפונקציה אותו הערך. תמיד אחד משני המספרים "התאוֹמים" קטן מ-e, ואילו השני גדול מ-e. היוצא מן הכלל הוא רק המספר e, שהוא "התאוֹם" של עצמו. שרטט גרף (סקיצה) של הפונקציה להמחשת הדבר. נחזור למשוואה:
ln(b) / b = ln(a) / a
כאשר a זה המספר הנתון לפיו בנינו את הסדרה, ואילו b זה גבול הסדרה. כאשר a=e קיים למשוואה פתרון אחד ויחיד: b=e=a, ובמקרה זה גבול הסדרה אכן שווה a. ועכשיו בעצם מתחיל כל הסיפור. עבור כל a שונה מ-e יש למשוואה שני פתרונות! פתרון אחד הוא אכן וכמובן b=a, והפתרון השני הוא: b שווה ל"תאוֹם" של a. והשאלה על גבול הסדרה נשארה פתוחה... הבה ניזכר, איך נבנתה הסדרה. עכשיו, נציב בהגדרתה במקום a את "התאוֹם" שלו. מה השתנה? לא כלום! פשוט מתקבלת אותה הסדרה! וגם את ההערות שצייַנו לגביה אפשר לתרגם בהתאם: הסדרה חסומה מלמעלה ע"י "התאוֹם" של a. כלומר גבול הסדרה, המספר b, קטן או שווה לאותו "תאוֹם"! עכשיו ברור איז משני הפתרונות של המשוואה
ln(b) / b = ln(a) / a
עלינו לבחור, כאשר b הוא גבול הסדרה. מכיוון שהוא קטן או שווה הן בהשוואה ל-a והן ל"תאוֹם" שלו, והוא חייב להיות שווה לאחד מהם, הוא פשוט שווה לקטן מהם! אם a<e, אזי b=a (וזה נכון גם עבור a=e), והסדרה אכן שואפת ל-a, ו:
x = a ^ (1/2)
אכן מהווה פתרון של המשוואה המקורית. אבל כאשר a>e, הסדרה אינה שואפת ל-a, אלא ל"תאוֹם" שלו הקטן מ-e, ולפיכך למשוואה המקורית אין פתרון. דוגמה מצויינת היא משוואה שלישית:
x ^ x ^ x ^ . . . = 4
הפתרון הפורמלי, שהוא אכן הפתרון
ההכרחי של משוואה זו הוא שורש רביעי של 4. אבל... זה שווה בדיוק לשורש ריבועי של 2
כלומר, בהצבת ערך זה בצד השמאלי של המשוואה המקורית, מתקבל פשוט החלק השמאלי בדיוק כמו במשוואה הראשונה! ויוצא שהסדרה שואפת בו זמנית לשני מספרים: ל-2 ול-4
. ואכן 2 ו-4 הם בדיוק "מספרים תאוֹמים"! וכפי שהראינו, הסדרה שואפת לקטן מהם, כלומר ל-2, ולמשוואה החדשה (עם 4 באגף הימני) אין פתרון. כמו לכל מספר אחר גדול מ-e. יש שאלות?