קוראת פה קבוע

[חתלתול היחידה]

מבינה. מנקודת מבטה של המורה זה בהחלט יכול

להיות מרגיז, אך....בגן זה היה מתקבל בסלחנות ובהבנה, אז מדוע בכיתה א' לא? ומדוע בבית הספר בכלל (גם בכיתות הגבוהות יותר) זה לא? אני כבר שנים תוהה מה חושבים לעצמם המורים ומה הם עשו מבית הספר שהכול שם אסור, לכל דבר הכי קטן יש עונש ייחודי וחוויית הלמידה שעליה מדברים כה הרבה כבר מזמן הוחלפה בסיוט. מדוע להאדיר ולרומם בכוח (מלאכותי משהו..) את מעמדה של כיתה א' המסכנה??? כן. אני יודעת שאני משמיעה כאן דעה שונה, אך אני עומדת עליה. זו לא אוניברסיטה! ולא תואר שלישי (אפילו לא ראשון). כיתה א' היא כיתת יסוד. בעיני עליה להיות דומה מאוד מאוד לגן. אני עוד לא מכירה ילד שכיתה א' חרצה לו איזה שהוא גורל בחיים וגם לא כיתה ט' (אם כבר כיתות הבגרות, אבל גם את זה אפשר להשלים אח"כ במהירות, בקלות וביעילות רבה יותר מאשר בבית הספר). ועם כל הכבוד ל"שעת הקריאה" הקדושה, זו בסך הכול שעת קריאה, לא הכנה למבחן סיום תואר שני, גם לא הדרכה לכתיבת תזה, או אפילו איזה סמינריון מסכן. ידוע לכולם כי שעות הקריאה בבית הספר אינן מספיקות על מנת לרכוש את הקריאה, ועל הילד לקרוא בעצמו (עם/בלי עזרת הוריו) בבית על מנת להגיע לשליטה מלאה בזמן המוקצב לכך בבית הספר. גם כן ידוע לכולם כי כל ילד שאינו סובל מליקוי המונע רכישת קריאה ילמד לקרוא עם או בלי שעות הקריאה, עם או בלי כיתה א'... כך שפרופורציות בחיים זה דבר חשוב. הילדים האלה רק לפני רגע היו בגן. בחייאת, רדו להם מהוריד, ואל תעשו מבית הספר מה שהוא לא ולעולם לא יהיה, ואולי...אולי אז מישהו כאן ירצה באמת ללמוד.

 

[טלטוש]

בית ספר זה לא גן

זה בדיוק ההבדל. גם בגן אין כל הזמן משחק חופשי. איך אפשר להתרכז במשהו לימודי כשכל הזמן יש הפרעה? והאמת, שלי אישית, רעש מהווה הסחה - אני לא יכולה להתרכז. בזמני בכתה א' עוד ישבנו עם ידיים שלובות ליד השולחן. ודרך אגב, דווקא בתואר שלילי יש לך את החופש הכי גדול שיש, את אדון לעצמך ולזמנך.

 

[חתלתול היחידה]

תואר שלישי זה רק כאילו חופש

כי האמת היא שעומדים לך על הראש. את כל הזמן צריכה להציג דוחות התקדמות במחקר, והמנחה שלך כל רגע מעוניין לדעת מה את מספיקה, ושכמובן, תביאי לו לקרוא. זו עבודה ענקית שדורשת המון זמן ומאמץ, ולרוב היום מפתים מאוד את התלמידים באמצעות מלגות גבוהות, וכך לוחצים עליהם לסיים בפרק זמן קצר. תוך 4 שנים (שאחת מתוכם היא שנת לימוד והשלמה) את, לרוב, נדרשת לסיים את הדוקטורט. אין ספק שזו משימה מורכבת הרבה יותר מאשר לקרוא "דנה קמה", גם אם כלפי חוץ היא נראית "חופשית" ו-"זורמת" יותר...

 

[מאיה דורון]

היום כבר לא...

לפחות ביישוב שלנו, התחילו להגביל את זמן ההגעה. כבר אי אפשר להביא את הילדים מתי שנוח. מבקשים מהילדים להגיע עד 8 וחצי ואז נסגרים השערים. ובאמת, כך צריך להיות... כמו שאת מגיעה בזמן לפגישות חשובות או לטיסות, כך יש להבין שיום הלימודים מתחיל ב- 8:00... אז למה לא להגיע בזמן? לגבי ה"הכל אסור"... מאיפה הגעת לזה???? למה להכליל? תתפלאי, מותרים דברים רבים: מותר לשחק, מותר ללמוד, מותר לדבר, להתבטא, ליצור, להיות אומן, להיות שחקן, ללמוד מחשבים, להעשיר את עצמם, לרוץ, לקפוץ, לבכות, לצחוק, להכיר ילדים... להמשיך? אני דווקא חושבת שאם היתה קצת יותר הערכה למה כן עושים בביה"ס במקום מה לא... הכל היה נראה טוב יותר. בניגוד לדעתך, אני חושבת שזמן הקריאה בבוקר הוא חשוב במיוחד... מעבר לשיפור הקריאה (תתפלאי, אבל ישנם ילדים שזמן הקריאה בבוקר הוא הזמן היחידי שהם קוראים לאורך היום), הילדים לומדים מהי התמדה בקריאה, לומדים ליהנות מהקריאה... ראבאק, הלוואי שלי, כתלמידה, היה את הזמן הזה... אני הייתי לפעמים קוראת בסתר, וכאן ישנה אפשרות של 15 דקות מידי יום לקריאה. כמו כן, אני חושבת שאפשר לעבור את החיים בלי כיתה ד', ח' ו- י'... אבל יהיה מאוד קשה להסתדר בלי כיתה א'.

 

[חתלתול היחידה]

לא אמרתי לא לקיים את כיתה א', אלא לקיים אותה

בצורה חופשית ונעימה יותר, וכן, היא בהחלט יכולה להיות חלק מהגן, והגננת יכולה ללמד את כל החומר של כיתה א', ואם לא בשנה, אז בשנתיים. את בית הספר אפשר לקצר מאוד, כך שכולם יסיימו בגיל 16, גג 17. אולי בבית הספר שלך מותרים כל הדברים שכתבת. אם כן, אז אני מסירה בפניכם את הכובע. בבית הספר שלי (ושל רבים אחרים) זה היה אסור. ואני סיימתי בית ספר לא מאוד מזמן, ב-2005.

 

[אמא של ילדה קוראת]

גם בגנים שהילדים שלי הלכו אליהם, העירו להורים

שהביאו באופן קבוע ילדים מאוחר. הגננת טענה (וכנראה בצדק) שאם היא מתחילה מפגש בשעה 08:30 ויש טיילת של ילדים שמגיעים מאוחר והורים נפרדים, ורק עוד חיבוק וכו' זה מפריע לכל המפגש וכן לילד עצמו. נכון שכיתה א' או ט' אינן תואר ראשון / שני או אוניברסיטה בכלל אבל אני חושבת שנלמדים שם הרגלים שאמורים לעזור לילד בהמשך הדרך, ובעיני - להגיע בזמן - זה הרגל חשוב מאוד.

 

[אניאורחת]

מצויין שיש הרגלים

נהדר שמגיעים בזמן. ככה מונעים עוגמת נפש לילד עצמו. אבל! הדיון כאן הוא על מה לגיטימי לעשות כשילד בכתות א-ב מגיע מאוחר. הענשת הילד אינה במקום. הפניה צריכה להיות להורים. לא לילד.

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo45.gif בזה אני מסכימה איתך לגמרי.

 

[חני ב]

אני יודעת שלפעמים הילד הוא האשם

לא תמיד ההורים, ובכל מקרה, לפני ענישה, יש ידוע ההורים כמובן.

 

[אניאורחת]

הזכרת לי משהו...

לפני כמה שנים לימדתי שעה בשבוע בכתה א. היה שם ילד מתוק, חמוד, קצת ביישן. לאחר כמה חודשים הוא התחיל לפטפט, להפריע, לטייל בשיעור (של כל המורים. בסוף השנה הוא עבר לביה"ס אחר). פעם דברתי איתו בהפסקה ושאלתי אותו "אביאל, איך זה שבתחילת השנה היית ילד מקסים ותלמיד טוב ועכשיו אתה מתנהג אחרת"? ואז הוא עונה לי ברצינות גמורה "כי בהתחלה לא ידעתי מה זה בית ספר. עכשיו אני יודע"....

 

[טלטוש]

בהחלט חובה להגיע בזמן

וכל האחורים האלו, מהווים הפרעה והסחת דעת. אני חושבת שזו גם אחת מהדרכים ללמד את הילד להבין את העמידה בזמנים ואחריות. אבל במקרה של אחורים בבוקר לפחות בכתה א' - - זו באמת לא אשמת הילד. כל עונש חינוכי לילד שלא אחראי על השינוע של עצמו, יכניס את הילד לחרדה כי הוא באמת רוצה להיות בסדר ולהגיע בזמן - רק שאבא עוד מתגלח, אמא עוד בשרותים, והאח הקטן פתאום התחיל לבכות... אני חושבת שמכתב במחברת קשר להורים על "גם היום בנך אחר לכיתה - אנו מבקשים כי החל ממחר בנך יכנס לכיתה לפני הצלצול" יהיה יותר יעיל מאשר להעניש את הילד. כאן האחריות היא כמעט באופן מלא של ההורים.

 

[שי ז.]

את מלמדת עם כיסאות מורמים?

אם תלמיד לא מגיע אז מבקשים מייד בתחילת היום מהחבר שיושב לידו להוריד את הכיסא. גבם ילד שנכנס באיחור ונותן כיף לילד אחר לא מקובל עליי. אם אחרת כנס בשקט ובטח שלא תגיד "אוף, שכחתי את הספר" אלא תצביע ותחכה שתגשי אליה. תמיד יהיו ילדים שיאחרו כי לא הכל צפוי בחיים ולא תמיד ניתן לפתור את כל הבעיות. אני למשל לקחתי באחד הבקרים את הילדות, הורדתי את הקטנה ב 7.20 בגן שלה וכשיצאנו חזרה לאוטו גיליתי שחתכו לי צמיג. עם החלפת הגלגל (שאילצה אותי להזעיק חבר מהעבודה כי גיליתי שנעלם לי מפתח הגלגלים) הגעתי לבית הספר ב 8.05 במקום ב 7.45 שזה הזמן הסביר שהייתי מגיע ללא התקלה. אני ציידתי את הבת שלי בפתק שמסביר מה קרה והסברתי לה שהיא נכנסת בשקט, נותנת למורה את הפתק והולכת לשבת בשקט. מה שאפשר לעשות זה להפעיל סינון ע"י זה שכל מי שמאחר יעבור דרך המזכירות או ההנהלה שיחליטו אם האיחור מוצדק ואז הוא יכנס עם אישור שלהם בכתב לכיתה או שאינו מוצדק ואז הילד יחכה לסוף השיעור ורק אז יכנס.

 

[מאיה דורון]

ברור שלא... קצת הקצנתי את האירועים... ../images/Emo13.gif

כדי להעביר איזה שהוא מסר. אני גם לא נותנת שיתנו כיפים...

מה שכן, יש 100% אמת בתיאור ההתארגנות וההפרעה. כמובן שאם פתאום ילד שבדר"כ מגיע בזמן- פתאום נכנס באיחור, אבין שיש כאן משהו לא שגרתי. אני מדברת על אותם 4-5 מאחרים כרוניים, אשר נכנסים תמיד באיחור של 3-5 דקות עם פתק של ההורים "באישורי" (

), היה לנו פנצ'ר (והילד בכלל אומר שאמא קמה מאוחר), עם פתק על אירוע מאוחר (וואלה? דפקת עוד 3 דקות שינה...)... אותם אלה שגם אחרי 20 פניות להורים ובקשה להגיע בזמן- עדיין מאחרים.

 

[אניאורחת]

ממש הגזמת

ילד מגיע לביה"ס בשעה 8 ורבע. נגיד שסיבת האיחור לא מוצדקת, או שההורים לא רוצים לשתף את ביה"ס בסיבת האיחור (זכותם המלאה לפרטיות). אז הילד יחכה 3/4 שעה ולא יכנס לכתה?! למה הוא הגיע בכלל לביה"ס? לא כדי לשבת בשום מקום. ומי ישגיח עליו בזמן הזה?! ודי עם השטויות של "ילדים לא יוכלו להתרכז". ילדים יכולים להתרכז נהדר בחזרה, בעיקר בשעות הבוקר. הם מרימים את הראש, רואים מי בא, מחייכים אליו אם הוא חבר וחוזר4ים למלאכתם. מנסיון. מי שזה מפריע לו - זה המורה שצריך שהכל יהיה טיפ-טופ (ולזה אני לא מתחברת. אני אוהבת תנועתיות ושיעור זורם. לא ילדים מקובעים שיושבים בידיים שלובות כמו רובוטים).

 

[חתלתול היחידה]

בהחלט נכון. כשאני הייתי בתיכון היו עונשים

האלה. מי שמאחרת (לא תמיד, כי אם הם היו עושים את זה קבוע ההורים היו חוטפים ג'ננה ובצדק רב...) לא נכנסת לכיתה, ולא רק לשיעור אחד, אלא ל-2 ואפילו יותר. זו חוצפה ממדרגה ראשונה. באיזו זכות בית ספר יכול לתת עונש כזה? וגם- האם חשבתם לרגע מה בית ספר שנותן כזה עונש משדר- א. תתפוצצו ותשלימו את החומר בעצמכם. אותנו שום דבר לא מעניין (או במילים אחרות,שההורים שלכם יקרעו את עצמם ויממנו לכם שיעורים פרטיים) או ב. "החומר שלנו באמת לא חשוב, אתם בהחלט יכולים להישאר שעות בחוץ. בכל מקרה לא תפסידו כלום. התפקיד שלנו זה רק ללמד אתכם להגיע בזמן".

 

[מחשבות]

איזו ראיה צרה.

בית הספר אומר דבר פשוט מאוד: יש חטא ויש עונשו. אלמנטרי.

 

[אניאורחת]

איחור אינו חטא

מקסימום - התלמיד פוגע בעצמו. לא מענישים על איחורים. אין בכך טעם. כן ניתן להבהיר, במליון ורבע דרכים, למה לא כדאי לאחר.

 

[מחשבות]

איחור זה זלזול בסיסי בבני אדם.

 

[אניאורחת]

לא תמיד

אם קבעת פגישה עם מישהו בשעה 4 והגעת בשעה 5 - אז גרמת לו לחכות לך שעה. כאן בהחלט הראית זלזול בו. אבל כשאתה מאחר לשיעור (כתלמיד) - במי אתה מזלזל חוץ מבעצמך? השיעור יתחיל בלעדיך ואתה תשתלב בו כשתגיע.

 

[מחשבות]

רק ראש של מורה יכול לחושב כך.