קוראת פה קבוע

[רגב ת]

קוראת פה קבוע

מעניין לי לשמוע את דעתכם ובעיקר אותך מחשבות בביה"ס של בתי יום הלימודים מתחיל במסדר בוקר קצר בחמישה לשמונה תלמיד שמאחר עומד אח"כ כל זמן התפילה ליד הלוח(ביה"ס ממ"ד) ??????????

 

[מחשבות]

אני נגד איחורים. אני מעולם לא אחרתי לשום

מקום כשזה היה תלוי בי וגם לא בנותיי. להעמיד כך סתם ילד ליד הלוח בזמן התפילה נראה לי קצת תמוה. מצד שני, מי יודע למה איחר. על איחור קבוע הייתי פועל בדרכים אחרות.

 

[אניאורחת]

מוזר. תמוה. לא חוק'י.

האם הכוונה גם לילדי הכתות הנמוכות שאמורים להיות בחמישה לשמונה? עד כמה שאני יודעת יום למודים מתחיל ב- 8. לכתות היותר גבוהות יש אופציה להתחיל ברבע לשמונה (בגלל אורך התפילה) ולתיכונים כבר יש אפשרות לשעת 0. בכלל לא לעניין לדעתי להעניש בכל עונש שהוא ילד בכתות הנמוכות שמאחר - כי בד"כ זה נובע מחוסר התארגנות של ההורים ומתי הם הביאו אותו לכתה. אישית - לא הייתי מניחה להעניש את ילדיי בשום עונש על איחור. על איחור לא מענישים. יש ה-מ-ו-ן דרכים לפתור את בעיית האיחורים בלי להשתמש בהענשה (שגם לא יעילה, דרך אגב, לעניין זה). לעצם העניין : עמידה במשך התפילה ועוד ליד הלוח מרכיבה בתוכה אלמנט של עונש פיזי + השפלה. לכן היא אסורה ע"פ החוק. האם ככה זה בכל ביה"ס או רק אצל מורה מסויים של ילדייך? חוץ מזה, אותו ילד שעומד וחווה השפלה מסויימת - לא יהנה מהתפילה ורק יחכה לסיומה. היא תהיה עליו לטורח. הוא יזכור את הלקח ולא יאחר - אבל יחזור לאחר שבועיים אח"כ. ואז הוא גם יחשוש להכנס לכתה ובכלל, אנחנו מתחילים ליצור אוירה של חשש מביה"ס. וזה ממש לא המצב שאמור להיות.

 

[רגב ת]

הבהרות

מדובר בילדה בכיתה א' ברור ומובן שלא הילדה אשמה באיחורים ולכן אין לי בעיה לנהל דיאלוג בנושא עם המורה ואם יש צורך אז גם מנהלת האיחורים לא היו כל יום אולי פעם בשבוע . בתור מישהי שיש לה הכשרה בגיל הרך וגננת בפועל חשבתי הרבה לפני שפניתי למורה ניסיתי לחשוב אולי יש משהו שאני כאמא לא רואה ולא הצלחתי להגיע לשום תועלת חינוכית חוץ מהפחדה והרתעה כדי לגרום לנו להגיע בזמן נוצר מצב שאם נראה לי שהילדה תאחר אני אעדיף פשוט לוותר על הגעתה לביה"ס מטריד אותי שזה לא מטריד הורים אחרים ולכן כשפניתי למורה היה לה את הטיעון שעובדה שאין איחורים או במילים אחרות " תשתקי ותביאי אותה בזמן"

 

[רגב ת]

שכחתי עוד משהו../images/Emo163.gif

לפי דעתי המסר הנוסף שעובר לילדה הוא שיותר חשוב להגיע בזמן מאשר להתפלל מכל הלב?

 

[אניאורחת]

כל העמדה בפינה

הינה עונש לא חוקי. מותר למורה להושיב את הילדה בצד/על שטיח וכדומה (גם בזה אני לא רואה תועלת) אבל אסור להעמיד בשביל שום סיבה. אם זו הייתה בתי וזו היתה תגובת המורה - הייתי פונה להנהלה. ואם שם לא היתה תגובה - הייתי פונה לפיקוח (הייתי מזהירה קודם) והלאה. לגבי 5 דקות מוקדם יותר - אין לי מושג מה אומר החוק. מעולם לא שמעתי על כתות א שמגיעים 5 דקות לפני. אצלנו כשילד מכתות נמוכות מאחר כרוני - פונים להורים. מסבירים את חשיבות ההגעה בזמן עבור הילד עצמו. הוא מרגיש אאוט כשהוא נכנס וכולם כבר באמצע פעילות. שווה לבדוק חיזוקים חיוביים. בבית ספרי אנחנו גם לא מענישים את הגדולים יותר על איחור. כן מיידעים את ההורים, כן מנדנדים להורים אם זה כרוני - אבל הילד לא אמור להענש על איחור. ובאמת אצלנו ממש אין מאחרים. אמנם חלק גדול מגיע בהסעות - אבל גם השאר לא מאחרים. היתה איזו שנה שילדה שגרה מול ביה"ס היתה מאחרת כל יום באיזה 20 דקות. כל השיחות עם ההורים לא עזרו (כתה ו). בסוף המנהלת אמרה לה שכל בקר שהיא מגיעה לביה"ס - קודם שתגש אליה לומר לה "בקר טוב". אז הילדה הרגישה לא נעים לבוא מאוחר, לכן היא התאמצה להגיע מוקדם, לומר למנהלת "בקר טוב", לקבל חיזוק חיובי על הצלחתה להגיע בזמן. בהמשך-היא לא היתה זקוקה לקביים האלו והצליחה להגיע בזמן. ככה בונים חומה...

 

[רגב ת]

יש איסור ברור לעונש כזה?

כי אם כן זה חמור אפילו יותר

 

[עולם ו מלואו]

בדיוק מה שחשבתי

אני לא מהמגזר הדתי ובכ"ז תמוהה בעיני הגעה בזמן חשובה יותר מתפילה ???

 

[חתלתול היחידה]

חבל מאוד מאוד שזה הרושם שמקבל ילד בכיתה א'

מה שהוא לא יודע הוא שזה רק רמז קטן לבאות...

 

[טלטוש]

כשהילדה שלי מאחרת, זו אשמתנו בלבד

בגיל הזה, אנחנו אחראים על לקיחתם לבית הספר (המשך לשרשור קודם). חבל שמענישים את הילדים את משהו שזה לא בשליטתם.

 

[אניאורחת]

ובכך בעצם מענישים את ההורים

כי הורה שיודע שבגללו הילד יעמוד - יעשה הכל כדי למנוע מהילד את העונש. יוצא שברגע שמענישים ילד בכתה א על איחור - מענישים את ההורים שלו. מקובל עלי שילד שחוזר מאוחר מההפסקה לכתה, באופן עקבי, ניתן להענישו (לא להעמיד בפינה. אין לי בעיה עם מניעת ההפסקה הבאה - בתנאי שנשאר איתו המורה בכתה). אבל על איחור של בוקר?!

 

[אניאורחת]

ונזכרתי בעוד דבר

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo45.gif

 

[רגב ת]

חייבת לציין שכרגע הילדה לא מאחרת

ואני חוששת שזה שאני מדברת לא יתנקם בצורה כל שהיא בילדה

 

[אמא של ילדה קוראת]

זה תמיד החשש שקיים, גם בגנים תמיד היתה לי את

ההתלבטות על מה להעיר ועל מה לא... אגב, בסוף תמיד הייתי מעירה...

 

[אניאורחת]

זה שאת לא מדברת - כבר מתנקם בילדה

ותאמיני לי כי אני באה מתוך המערכת : מורים עושים הרבה פעמים את השיקול של "מה תהיה תגובת ההורים". אם יודעים שההורים של הילד הזה יקימו מהומה אם הקלמר לא יימצא (לדוגמה) - ישקיעו יותר מאמצים בעניין מאשר אצל ילד אחר. אני זוכרת בבירור מקרה ששני ילדים מכתתי רבו בהפסקה. המורה התורנית .שלחה אותם אלי ואמרה לי בצד "תטפלי בזה עוד היום. כי אם לא אז אבא של XXX יבוא לפה מחר והוא אחראי בעיריה על XYZ במחלקת החינוך". כמובן שהשבתי לה שזה לא מעניין אותי ואני אברר מה קרה כמו בכל מקרה דומה. אז אין מה לעשות. הילדים שלנו במערכת החינוך - הם שלנו. וזה תפקידנו לדאוג להם. (בגן של בתי הבכורה העירו לה פעם הגננת/העוזרת ואמרו לה "תגידי לאמא שתביא אותך יותר מוקדם". פניתי לגננת והסברתי לה שלא מקובל עלי. היא רואה אותי כל יום - שתיפנה אלי. למה לפבילדה ולתת לה הרגשה שהיא לא בסדר במשהו שבכלל לא תלוי בה ולא ניתן לשינוי על ידה

 

[מאיה דורון]

קדימה, בואו נפתח את זה לדיון תרבותי...

גם אני דורשת מהתלמידים להגיע בזמן.... גם בבוקר וגם אחרי שיעור. דמיינו לעצמכם את רבע השעה הראשונה של השיעור... כל הילדים יושבים בשקט, מרוכזים בקריאת הבוקר שלהם. אני יושבת עם תלמיד בשקט על שיפור קריאה. לפתע נתפחת הדלת ומשה נכנס "סליחה שאחרתי, לאמא שלי היה פנצ'ר באוטו והיינו צריכים להחליף גלגל". הילדים מרימים עיניים, מביטים במשה ההולך למקומו וגורר את התיק שלו. הוא מוריד את הכסא המורם, מניח אותו בחבטה על הריצפה, מזיז אותו, מתיישב, מוציא ספר, סוגר את התיק, מדפדף לעמוד הנכון ומתחיל לקרוא. הילדים מורידים את עיניהם לספר הקריאה שלהם, מחפשים את המקום בו עצרו לפני 2 דקות, כשמשה נכנס. לא עוברת דקה של קריאה והדלת נפתחת. ירדן נכנסת... "המורה, סליחה שאחרתי... אחותי לא רצתה לקום מהמיטה ואמא שלי צעקה עליה והיא בכתה אז אחרנו". ירדן יושבת בקצה הכיתה. היא עוברת את כל הילדים, נותנת כיף קטן לחברתה שני, שמחייכת אליה ומביטה בה עד שהיא מגיעה לכסאה. גם ירדן מורידה את הכסא, מנסה אומנם בשקט אבל לא כל כך מסתדר לה. הכסא נופל על התיק של תום ותום צועק עליה. הילדים ממשיכים להביט ב"הצגה". "ששששש.... בשקט"... מבקשת המורה וירדן מתיישבת, פותחת את הריצ'רץ' של התיק, אומרת "אוףףףף, שכחתי את הספר בבית"... ניגשת לספרייה, מזיזה את הכיסא, הילדים מביטים. לוקחת ספר וחוזרת למקום. הכסא זז וחורק. הספר נפתח והדפים מרעישים. השקט חוזר אט אט לקדמותו. הילדים חוזרים לקריאתם. ואז, שוב, הדלת נפתחת והסיפור חוזר על עצמו... ועכשיו אני שואלת אתכם... האם זה נראה לכם לעניין להתחיל ככה את היום? האם לא חבל לכם, כהורים, על זמן הקריאה היקר והמבוזבז של ילדיכם??? כאשר ילד מאחר, אני ממש לא לוקחת את זה בקלות... הרי אם זו היתה טיסה- לא הייתם מאחרים, נכון? אז למה לא להתייחס בכבוד הראוי למסגרת הבית ספרית? כן! זה באחריותכם ה-מ-ל-א-ה להביא את הילדים בזמן לבית הספר. לא מצליחים להתארגן בבוקר? קומו 5 דקות קודם לכן. ברור מאליו שישנם מקרים חריגים ויוצאי דופן. קורה. מקבלת. אבל זה קורה פעם בשנה. לא פעם בשבוע. בבית הספר שלנו התחלנו להפעיל תוכנית מדרגים לאיחורים. עד כה, זה עובד יופי וכולם מרוויחים- קודם כל- התלמידים בכיתה שיכולים להתמיד ב- 15 דקות של קריאת בוקר נעימה ללא הפרעות של מאחרים ודופקים בדלת. הילד המאחר- שכבר קיבל את הסטיגמה הזו עקב איחוריו החוזרים ונשנים... עכשיו כבר לא. וכמובן- גם המורה, היכולה לשבת ולעבוד אינדיבידואלית עם ילדים על שיפור הקריאה. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שהעונש עליו דובר בהודעה הראשונה לא מקובלת עלי.

 

[אניאורחת]

לא על זה מדובר

ברור שאיחורים מפריעים - בראש ובראשונה למאחרים. גם אני מורה ואני לא רואה במאחרים הפרעה לשיעור. אז הילדים ירימו לשניה את העיניים מהספר/מהמחברת/מהלוח ויתבוננו במאחר - אז מה? הכי טבעי בעולם. אח"כ יחזרו ללמודים (ואין צורך לשמוע תרוצים. ילד שמאחר ניגש למקומו. הוא לא צריך לתת תרוצים לפני הכתה. ולא צריך להוריד כסא - כי את כולם מורידים כבר בהתחלת השיעור). ואישית - אני גם לא אוהבת שקט מוחלט בכתה. חשוב לי שילד יוכל לעבוד ברעש סביר. דממת אלחוט אינה טבעית. ואם בכל זאת האיחורים מפריעים - אז הענשה אינה הפתרון (ולא משנה איזה עונש) בטח שלא בכתות הנמוכות. פניה מכובדת להורים תהיה יותר אפקטיבית עם פחות נפגעים.

 

[מאיה דורון]

אולי בכיתות הגבוהות זה לא מפריע...

בכיתות א'-ב' זה מפריע לאללה!!! אומרת לך את זה מנסיון... האמיני לי שהעבודה אצלי רחוקה מלהיות שקטה, הילדים מסתובבים, עובדים, מדברים ומשתפים פעולה, אך זמן הקריאה בבוקר חשוב מסיבות רבות: קודם כל הוא מכניס את הילדים לאווירת הלמידה. הילדים מגיעים עם כל ענייני הבוקר שלהם, ממשחק כדורגל, מריב עם אחד מבני המשפחה, מפרידה מאמא... וזמן הקריאה של הבוקר מרגיע אותם ומכניס אותם לאווירת היום. רק בשעה 8:15 אני בעצם מתחילה את יום הלימודים במליאה, בשיחת בוקר רגועה, כשהילדים משתפים בכל מה שהם רוצים ולא מהרגע שאני נכנסת לכיתה. כשילד מאחר, מעבר לזה שהוא מפריע לכיתה, הוא פוגע בעצמו... תחשבו עד כמה זה לא נעים להכנס כשכולם כבר ישובים, לא לדעת על מה מדברים או מה עושים, כל העיניים מסתכלות עליך (ולא כולם אוהבים את זה) והכי נורא- הסטיגמה של "הילד המאחר"... אני הגעתי להסדר עם הורי כיתתי שאם האיחור ידוע מראש (בדיקה רפואית או אירוע כל שהוא)- אני מבקשת ליידע אותי מראש באמצעות פתק או המייל, כדי שאדע. במקרה כזה הילד נכנס, אני שואלת אותו איך היה האירוע, הוא מתיישב ומתארגן. איחורים כאלה אני מוכנה בהחלט לקבל. לגבי הפנייה להורים- לצערי, הפנייה אליהם לפעמים פשוט לא מועילה. הלוואי שזה היה מועיל.

 

[אניאורחת]

גם אני חינכתי כתות ב

אצלנו היום מתחיל בתפילה ואח"כ בשיחה חופשית. ככה שילד מאחר לא מפריע. וגם אם כן - זו לא אשמתו. יש לו הורים ואליהם פונים עם המילים הנכונות. ואם את יודעת מראש את הסיבה - זה לא גורם לילדים להפסיק את הקריאה ולהביט בו? ולמה זה חשוב לדעת מיד כשהוא מגיע למה הוא אחר?! ילד שמאחר - נכנס ויושב ומיד מתארגן. בהפסקה המורה תראה התעניינות של "מה קרה".