ושוב אנחנו מתכסחים, כמובן
מעולם לא טענתי שאי אפשר לוותר על קוקוס או על קקאו.
אני אישית בוחר לצמצם את צריכת הקקאו שלי, ובחרתי במודע גם שלא להגביל את עצמי בצריכה של קוקוס ואורז.
התפיסה שלך לפיה "מי ששואף לצמצם פגיעה, ישאף לכך בכל תחום שבו הוא משיג מידע" נראית בעיניי קצת לוקה בחסר, כי היא לא כוללת את מידת הצמצום. התפיסה שלי היא שאני שואף לצמצם סבל של בעלי חיים בהמון מובנים, אבל יש תחומים שהם לא בשליטתי ואני מקבל את זה, במיוחד אם הפעולות שלי לא גורמות לשינוי. למשל, אני רואה את הטבעונות כאידיאולוגיה שמוכרת בעולם, ועובדה שיש מוצרים לטבעונים מצד אחד, וחששות אצל יצרני החלב מהטבעונות מצד שני. אז ההימנעות מחלב ומוצריו היא חלק מהאידיאולוגיה הזאת. גם צמחונות היא אידיאולוגיה דומה - יש מנות צמחוניות במסעדות, וכו'. לעומת זאת, אם אני לא אקנה קוקוס, זה לא יגרום לשום שינוי, כי זה לא חלק משום אידיאולוגיה מוכרת. אולי אני אתן עוד דוגמה: חוות מזור פעלה במשך הרבה שנים בלי שרוב האנשים ידעו עליה. אם מישהו בודד היה מפגין נגד החווה, הוא היה נחשב לאדם אכפתי, אבל שום דבר לא היה משתנה עקב ההפגנה שלו. רק אחרי שהתפתחה תנועה של הרבה אנשים שפעלו נגד חוות מזור, דברים התחילו לזוז - בעלי החווה התחילו לחשוש, חברי כנסת הציעו הצעות חוק, בתי משפט, חברות תעופה, וכו'. לדעתי, במקרה של הקוקוס השימוש בקופים כל כך קטן שהוא לא מצדיק חרם, ובנוסף לכך, מי שמחרים קוקוס לא משפיע בכלל על התעשייה, כך שזה חרם חסר טעם.