קודם כל שלום:)

SomeTwo

New member
קודם כל שלום:)

מה קורה
-אני שמחה
אני
לא כל כך טוב... יש לי בעיה מתמשכת עם אמא שלי. זה ככה כבר מעל שנתיים וכל פעם אני מקבלת ממנה רמז קטן. אני מנסה לחבר נקודות ובזמן האחרון הצלחתי. -היא הפסיקה להאמין לי ולסמוך עליי. הנה הסיפור בקצרה- כל אחד משקר מדיי פעם, לא
אז גם אני הייתי משתמשת פה ושם בשקרים קטנים. יום אחד רבתי עם מישהי מהכיתה. ריב גדול. היא סיכסכה ביני לבין 2 החברים היחידים שהיו לי בהתחשב בעמדה החברתית שלי בכיתה. היא הסיטה את שניהם נגדי בצורה כל כך חריפה עד ששניהם גילו לכל השכבה כמה דברים שהיו הורסים לי את החיים אם לא הייתי עוברת בסוף השנה. עברתי כאלו התעללויות בגלל הסודות שהתגלו ולא היה לי עם מי לדבר, כי 2 החברים היחידים שלי "עברו צד". אחרי בערך חודש הכרחתי אותם לדבר איתי. החברות שלי איתם הייתה חשובה. רציתי רק לדעת למה. הם סיפרו לי על מה שאותה ילדה בשם רחלי אמרה להם, ואני התחלתי לשבת איתם ולשמוע כמה סיפורים מופרחים לגמרי. אחרי שסידרנו את הענינים בינינו והשלמנו, לא היה אכפת לי יותר ממה שכולם ידעו. למדתי להיות אדישה אליהם במשך הזמן. בכל מקרה- אני, חברה שלי, וחבר שלי החלטנו לנקום. הוא ביקש להישאר מחוץ לעניין, וכמובן שלא לחצנו עליו. אני והיא אירגנו "מבצע נקמה" אכזרי ובאמת מיותר, וביצענו אותו כמובן. אחרי שהמעשה נעשה והתגלה- מישהי ששנאה אותי קבעה שמדובר בי, בלי לדעת אפילו שזה נכון. מיד האשימו אותי ואני, מתוך אינסטינקט- התכחשתי. כשנשאלתי למה היא חושבת שזאת אני- עניתי שהיא שונאת אותי והיא רוצה שאני אענש גם בלי שזה יהיה קשור אליי. המצאתי גם שאם היא מאשימה אותי- אולי על ראש הגנב בוער הכובע... אחרי כמה זמן שבו שיקרתי למורים, למנהלת, להורים, וכמובן שגם לעצמי- שפכתי הכל. לא הזכרתי את החברה שלי ובגלל שהיא חברה אמיתית היא באה להודות שהרעיון היה שלה ושאני רק עזרתי לה בכמה דברים. אני התנגדתי וניסיתי להשאיר אותה מחוץ לעסק אבל זה כבר סיפור אחר. בקיצור- מאז אותו מקרה הוריי לא בוטחים בי יותר וקשה להם להאמין לי, במיוחד אמי. איך זה בא לידי ביטוי
-שמישהו עושה משהו החשדות הן קודם כל שהאשמה היא שלי, היא מנסה למצוא זמן להיות איתי לבד כדי לנהל איתי שיחות חודרניות על חיי הפרטיים, ולא, לא מדובר בשיחת אם-בת תמימה, לא עם כאלה מבטים חשודים ושפת גוף שמראה על הרבה מעבר, היא לא מאמינה למה שאני אומרת לה כל עוד אין מה שיאמת את דברי, היא לא מרשה לי לצאת עם חברים למקומות, היא טוענת ש"כשאני רוצה אני אחראית, אבל כנראה שאני אף פעם לא רוצה", כל פעם שאני מחוץ לבית אני צריכה להתקשר כל חצי שעה כדי לתת לה "דיווח מצב", על כל 3 דקות איחור היא נכנסת ללחץ ומדמיינת את הנורא מכל, "אין מצב שאני אפגש עם אנשים שהכרתי דרך האינטרנט או דרך חברים של חברים", אני לא יכולה לצאת עם בנים יותר גדולים ממני, "יש מספיק בגיל שלך!!", ואני יכולה לחשוב עוד כמה דקות ולמצוא עוד אלפי רמזים קטנים וציטוטים מדברים שהיא אומרת לי. אני יודעת שזה נראה כאילו היא פשוט דואגת לי, אבל זה לא זה. כשאני מתקשרת כל חצי שעה אני לא צריכה להגיד לה אם אני עם חברים או אם אני לבד, אני צריכה להגיד לה עם מי אני מסתובבת, איפה, ומאיפה אני מכירה כל אחד. כשאני רוצה להיפגש עם חברה שאני לא מכירה מהכיתה בבית הספר- היא טוענת שיש לי 40 ילדים בכיתה ועוד 120 בכל שאר השכבה. קודם שאני אשמור על קשר איתם ורק אז שאני אחפש חברים מחות למסגרת הלימודים. אני יודעת שמדובר בדאגה מסוימת, אבל היא פשוט לא סומכת על כושר השיפוט [הקפדני] שלי, והיא מפחדת שאני אבחר אנשים "מפוקפקים" לצאת איתם. היא בעצמה אמרה לי יותר מפעם אחת- "אני מעדיפה שתצאי עם החברים שלך מהכיתה. אני מכירה את ההורים שלהם." זה רק אומר שהיא לא סומכת עליי שאני אדע "לבחור" חברים שאפשר לדעת בביטחון שהם לא כרימינלים. היא גם איימה עליי לא פעם אחת לנתק לי את האינטרנט אם אני אמשיך לדבר עם אנשים שאני מכירה דרך הפורומים ודרך האינטרנט. "הם עוד יתמרנו אותך להיפגש איתם. ייקרה לך מה שקורה לכל הילדים בחדשות." למה היא חושבת שאני לא יודעת להציב לעצמי גבולות
איך אני יכולה להחזיר את האמון שלה
ואם אני לא יכולה, אז מה כן יכול לעזור לי במצב הזה
-תודה רבה מראש למי שקרא את המגילה ויהיה מוכן לענות-
 

sh53

New member
כמו שאומרים לשקר אין רגליים

וסופו להתגלות. אנשים נתנו בך אמון ושיקרת להם, הפרת את האמון שהם נתנו בך ואני יכולה להבין אותם. מה אפשר לעשות? להיות סבלניים ולבנות את האמון חזרה (קחי בחשבון שזה יכול לקחת המון המון זמן ובדרך תהיינה גם הערות של חוסר אמון, כי קשה לשנות דיעה של אדם שנפגע מאיתנו). עלייך להוכיח כל פעם שוב ושוב שאת דוברת אמת ואם את יכולה לעשות את זה בעזרת אחרים, אז מצויין (לדוגמא אם את מסתובבת עם חברה ואת צריכה להתקשר לאמא לדווח לה, תשאלי את אמא אם היא רוצה את הטלפון כדי לשמוע את החברה שאת איתה). בקשר לבילוי עם בנים יותר מבוגרים ממך - אני מניחה שאמא לא מתכוונת לחצי שנה או שנה מעלייך, אך לא פירטת לכמה שנים הבדל התכוונת. לאיזה גיל של הבחורים התכוונת בהודדעה? בקשר ליציאות עם אנשים שהכרת דרך האינטרנט או חברים של חברים, יכולה להבין את האמא, אך את מצידך יכולה להבטיח לה (ושוב זה ענין של אמון ואת צריכה לבנות קודם את ענין האמון ביניכן) שתפגשי רק במקום ציבורי ומואר (כמו קניון) ולא במקום חשוך ומבודד (כמו פארק). כשאת יוצאת ומבלה, ספרי לאמא לפני הבילוי עם מי את הולכת לבלות ועם מי את יוצאת, ואז זה אולי יחסוך את השיחה הארוכה בבילוי עצמו של הפירוט עם מי את יוצאת, אולי לא יחסוך את זמן השיחה שאת בסדר ונמצאת פה או שם, אבל את הפירוט על החבר'ה עצמם אני מקווה שיחסוך. "כשאני רוצה להיפגש עם חברה שאני לא מכירה מהכיתה בבית הספר- היא טוענת שיש לי 40 ילדים בכיתה ועוד 120 בכל שאר השכבה." אני בטוחה שבכל כיתה יש תלמידים שהם לא יהיו לטעמה של אמא שלך, לדוגמא: X בכיתה שלי והוא מעשן, אז את ממליצה לי לצאת איתו? Y בכיתה שלי והוא נוסע בצורה מסוכנת על הכביש, אז אני מבינה שאת מעדיפה שאצא איתו מאשר שאצא עם Z שהוא יותר עדין ושקול. בקשר לפחד מהאינטרנט - אם מקימים בישראל ומקצים לזה משאבים כספיים בממשלה לסיירת אינטרנט, כנראה שיש בזה משהו
בממשלה כל הזמן מקצצים, ואם זה הגיע למצב כזה, אז זה עצוב וזה אומר שהמצב קצת (ליתר דיוק הרבה) עצוב.
 

SomeTwo

New member
אין נושא...

גם אני מבינה את העובדה שהפרתי את האמון ביני לבין אחרים וזוהי אשמתי בלבד. כמובן שאחרי המקרה כתבתי מרצוני החופשי מכתב התנצלות למחנכת, למנהלת בית הספר, ועם הורי דיברתי. התנצלתי גם לפני אותה אחת שעשיתי לה את מה שעשיתי. לקח חודש אבל מאז נרגעו הרוחות ואני איתה ביחסים טובים ואנו שומרות על קשר. את המכתב למנהלת ולמחנכת יזמתי בעצמי. אותה החברה שביצעה איתי את "הפשע" כביכול לא פעלה כמוני. שתיהן סלחו לי גם הן בשלב מסוים והמבט הכועס והחושד עבר מהן. אני מבינה שזה מאוד שונה והקשר שלהן איתי שונה לחלוטין מהקשר עם אמי ואבי, וגם איתם מצאתי זמן ודיברתי בשיא הכנות. אבי סלח לי מזמן, אמי- כנראה שלא, וגם אני עוד לא סלחתי לעצמי על השקר. מאז אותו המקרה אני פועלת לפי עצתך- אני לא משקרת אפילו בשביל דברים קטנים ולא חשובים, אני גלויה מאוד עם אנשים ואני מנסה לשתף ולזכות באמון של הסובבים אותי. לפני שאני יוצאת אני מספרת לאמא שלי בכל מקרה לאן אני יוצאת ועם מי, ובדיוק מה אני הולכת לעשות, ואני קובעת איתה שעה שבה אני אתקשר כדי "לספר לה מה קורה". עם חברות שהכרתי דרך האינטרנט אני נפגשת תמיד בקניונים, ועם אחת אני נפגשת ברחוב, כי היא גרה בשכונה שבה אני גרה -מרחק דקה וארבעים שניות הליכה
בקשר לעובדה שציינתי- דיברתי על מקרה ספציפי. בן אחד, מבוגר ממני בשלוש שנים, שאומנם הגיל מעט מאיים, אבל אני מאוד בררנית בקטע הזה ואני מתקדמת לאט. אני מכירה אותו דרך חברה טובה מהכיתה שלי, ודיברתי איתה עליו המון, כדי להיות בטוחה בעצמי לאן אני מתקדמת ועם מי. אני לא מכירה אותו טוב, אבל אני מעוניינת להכיר, ודיברתי עם אמא עליו, רק כדי להיות גלויה ולשתף אותה. ידעתי שזה לא בדיוק נורמלי אבל היא החליטה שבשום פנים ואופן אני לא יוצאת איתו. דיברתי איתו על השיחה והוא הציע שהוא יבוא אליי הביתה כדי שהוא יכיר את ההורים שלי והם יכירו אותו. אני חושבת שזה רעיון לא רע בכלל, אבל כל פעם שאנחנו מנסים לקבוע תאריך מסוים- אמי או אבי מתרצים שהם לא יכולים וקובעים לעצמם תוכניות בשביל שהוא לא יוכל להגיע ובשביל שלא נהיה בבית. הילדים בשכבה- אני מודעת לכמה ילדים בכיתה שלי שאמא שלי בטוח לא תרשה לי להסתובב איתם. אף אחד אצלנו לא מעשן ואנחנו צעירים מדיי בשביל רישיון, אבל יש דרכים אחרות בהן אותם ילדים מהשכבה לא ימצאו חן בעיני אמא שלי. כמו למשל- ידיד טוב שלי שנמצא כרגע בספקות בקשר להעדפה המינית שלו. אני יודעת שאמא שלי לא תרשה לי להסתובב איתו ועם "החברים שלו", ולכן אני והוא מדברים רק בין קותלי בית הספר. -זאת הייתה דוגמה אחת. בטח הבנת כבר על מה אני מדברת ב"העדפות" של אמא שלי...
 

enjoi butterfly

New member
נראה לי שאמא שלך קצת

פרניות או איך שלא כותבים ואומרים את זה... כי אין שום קשר שבעולם שלא יתנו לך לדבר עם מישהו אחריי בית ספר גם עם הוא לא בטוח לגביו הזהות המינית שלו..ואת צריכה להסביר את זה לאמא זה שהוא הומו נגיד לא אמור להיות קשור לקשר בניכם אתם ידידים!!! זה מה היא מפחדת שאת תהפכי גם!?...הכי זה ידוע שזה מולד ולא בוחרים את זה...את צריכה לדבר עם אמא על כל הדברים שאת אומרת כי זה ממש ממש לא בסדר..
 

SomeTwo

New member
אני מבינה על מה אתה מדבר,

ואני מסכימה איתך לגמרי. אני שונאת את העובדה שיש לה בעיות עם השונה, ודיברתי איתה על כל אחד מהנושאים שהעליתי לכאן. היא לא תגיד לי לא להזמין אותו, היא תקבע לעצמה משהו לעשות או שתמציא איזה תירוץ ותגיד שהיא לא מוכנה שנהיה לבד בבית ככה שהפעם אי אפשר, או שהיא לא תגיד לי לא להיפגש איתו בקניון, היא פשוט תעשה משהו כדי שהיא לא תוכל להקפיץ אותי, וכשאני מדברת איתה עליו- הפה שלה מתעקם. זה נוראי וזה מגעיל מה שהיא עושה... חשבתי על להגיד לה שאני בעצמי לסבית כדי שתלמד להתמודד עם העובדה ולראות ששומדבר לא שונה, אבל אני כבר חוויתי על בשרי שאני לא אמורה "ללמד לקחים"...
 

enjoi butterfly

New member
תאמת...../images/Emo4.gif

גם אני הייתי כמו אמא שלך ...כי תחשבי .. תנסי לחשוב במקום אמא שלך אולי היא קצת ניסכפת אבל עם היא היית משקרת לך ולעוד הרבה אנשים איך את הייתי מרגישה הייתי סומכת אליך!? ואני לא יודע עם תוכלי לתקן את זה לפחות לא בזמן הקרוב... תתני לזה זמן עד שהיא תראה שאת השתנת ואת אחראית במובנים שהיא רואה את זה .. את גרמת לה להרגיש ככה אליך הרסת את האמון שהיה בנוי בניכן... עכשיו צריך לאט לאט בדרך שלה להחזיר את זה לקדמותו והשקר שסיפרת לה לגבי הבית ספר לא קטן בכלל..והיא כואסת ויכל להיות כמו שאמת בהתחלה שזה כבר שנתיים פשוט היא רוצה להגן אליך... אני בטוח שבעוד כמה שנים זה ירגע לה ואני יודע שזה לא מרחם..שרק בעוד כמה שניים אבל זה תליו בך ובאמא שלך... אבל את תמיד יכול לדבר איתה על זה ולא לריך על זה..בצעקות וכלאה דבריים שיהיה לך בהצלחה!!!!!...
 

SomeTwo

New member
תודה

וכמובן שדיברתי איתה על זה. היא מכחישה שהיא באופן כללי לא מאמינה לי, אבל על מקרים ספציפים שאני מציינת לה היא באמת מודה שהיא לא האמינה לי. אני בונה את הכל מחדש... אבל זה כמו להרכיב פאזל שחור חלק של 5000 חלקים. זה קשה, וזה לוקח זמן. גם אני מקווה שזה יעבור מהר ושהכל יחזור לקדמותו כמה שיותר בקרוב...
 

BaBy LiS

New member
לדעתי את צכה...

לבנות את האמון לאט לאט לספר לה דברים לדבר איתה.. מקווה שיהיה בהצלחה ושמשו יצא בסוף.=]
 
למעלה