קהלת צדק!

ליש קצב

New member
קהלת צדק!

שלום חברי פורום יקרים. שמי ליש. מאז ומעולם העלתי שאלות פילוסופיות מתנגחות בכל הנוגע לנעלם ולמעבר. חייתי בתשובה משך שישה חודשים שראשיתם ובסיסם ב"ערכים", מוסד שהיה מבחינתי מורה רוחני ומחזק נפש. ניתן לומר שבשלב זה של חיי הגעתי לכדי טירוף ממש בכל הנוגע לשאלות שנברו במוחי. בדיעבד אני מוכרחה לומר שהדת על מאפייניה ההלכתיים והמופשטים כאחד היו בעצם גלגל הצלה מבחינתי, ויתכן כי לא הייתי מסתובבת היום במסדרונות האונ´ ומתערסלת בדשא אלמלא אותה מסגרת דתית מחבקת אותה אימצתי בעוורון. יש ונדמה כי המדובר הוא בעולם חשוך המציב סייגים לעולם הנאור והליברלי. אפס יישות אומללה על סף שבר וחדלון שאינה מסוגלת לעכל את המציאות המרה הלא נתפסת לכאורה חייבת לעצמה מסגרת המגישה כמו על מגש של כסף פתרונים וסיבתיות אליה כמהתי בכל נימי נפשי. ידיד אמת הושיט לי יד אלוהים ומשה אותי מטעויות שעוד הייתי מסוגלת לעשות כעיינים מכוסות ברטיית האשליה המתוקה הזאת, ולוקחתי על ידו לחוזר בשאלה ותיק ואהוב (קיים בינינו קשר אמיץ וחם מאז) שאיפס אותי ושינה את כל השקפת עולמי הפתאית והציג לפני יהדות אחרת ואלוהים אחר. כיום אני מנהלת אורח חיים חילוני כבעבר, ומן הסתם אותו אדם מוכר על ידי כמציל נפש בישראל, שכן כל האינטרפטציה שלי את העולם התהפכה. את המבוא לכל העניין לא אחסיר מכם, קוראים חביבים שלי. שברון הלב המפלח אותי לגזרים עד עצם היום הזה ממש ל"עוכר ישראל", כפי שכיניתיהו אז, הביא אותי אל היכלי הדת. מתוך דבקות גמעתי בשקיקה כל מוצא פיו של מרצה כזה או אחר. אני היום מגלה סלחנות יתרה אל כל "פורק עול" מחרדות ומבינה לליבו עד מאוד אך מעשהו של את שאהבה נפשי, וזאת אני מקלידה כשלחלוחית בעיינים דורשת קינוח, הותיר אותי רצוצה, עגומה, עגונה ויותר מכל נכספת אל הבלתי מושג. כל זאת תיעדתי על מנת להבהיר מסר אחד: יזהר אדם בדיני נפשות, כי הדם הוא הנפש, ושופך דם האדם - דינו ידוע. תהנו מן החיים, תפיקו מהם את המירב, אך אל תבזו את עיקרם. אני בחיי שלי חיה, אמנם מתוך כאב, אולם מתוך הכרה באמת והתמודדות עמה.
 
קשה, קשה...

לנסות להוציא את המסר מתוך ערימת המילים הכבדה הזו. קצת אנטרים, לא יזיקו. אפשר מסר אינסטנט לטובת קצרי הרוח שבחבורה? <מיכלי לא מנסה להראות חכמה>
 

ליש קצב

New member
תגובה למיכלי

שלום מיכלי. איתך הסליחה על ההתברברות. אני פשוט מורגלת לכך גם בחיים עצמם. בכל הנוגע לפיסוק - אני אמנם סטונטית ללשון אך בלהט הכתיבה אני לא תמיד מתמידה. אבל תודה על הביקורת הכנה. אינך חייבת לקרוא את כל הנאמר ותוכלי לדלג אל השורה התחתונה כדי להבין מהו המסר. בברכה, ליש.
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gifחביבתי את לא צריכה להתרפס

בפני מיכליצנקו. יש פה אנשים שהם חושבים שהם מורי הנבוכים של הפורום הזה. אמרה.אז מה.
 
המסר שלך מסקרן ועמוס רמזים

אך מאד חידתי. מיהו "עוכר ישראל"? מיהו "את שאהבה נפשי"? למה את ממשיכה להתייסר? ומהו עיקרם של החיים לדעתך? מהי אותה יהדות אחרת, ומיהו אותו אלוהים אחר? והאם תוכלי לספר קצת יותר על דרכך כיום? אלישע בן-אבויה, הידוע בכינויו "אחר".
 

ליש קצב

New member
תוספתא

אוקיי. לכל אלה שהתקשו - הנה הסבר פשטני יותר. בזמן השירות הצבאי הכרתי אדם, חוזר בשאלה (פרט מהותי ששכחתי לציין). זאת היתה האהבה הראשונה והאחרונה שלי כנראה. הקשר בינינו ניתק בשלבים מאוד מוקדמים בגלל חוסר התאמה מנטלית כנראה. אותו האמור לעיל הבטיח לי שלא ינטוש אותי ויהי מה. (באותה תקופה הייתי נתונה במשבר פילוסופי עמוק לגבי החיים). אותו אחד שאליו נשאתי עיינים הבטיח ולא קיים. ההשתלשלות הזאת הובילה אותי להענות להפצרות מצד המשפחה המורחבת שלי, שהיא בעיקרה חרדית, לנסות את ה"גישה האחרת", את "דרך האמת", את הדת. לאחר פרק זמן מסוים כפי שציינתי, חזרתי לעצמי. אמנם לאותה ביצה רגשית אך עם ראיה נכונה של המציאות, ראיה ריאליסטית ומדעית את הטבע, העולם, האנושות ואת היישות האלוהית. רות סוף.
 

Le Fay

New member
תודה על העצה. ברצון! בתנאי שאת

לוקחת בחשבון, ש"עיקרם" של החיים עשוי להיות שונה לגמרי מאדם לאדם ומזמן לזמן.
 

Le Fay

New member
אה, וגם "לעולם" של אנשים, כמו ב...

"לעולם לא אעזוב אותך" עשוי להיות שונה מאדם לאדם ומזמן לזמן
וגם זה בסדר.
 
את אדם מיוחד במינו

רוב רובם של החילונים שאני מכיר שחזרו בתשובה עשו זאת עקב משבר זמני או מתמשך. רובם סוחבים איתם פצע גדול ובורחים אל הדת חרדית שלה תשובות מוחלטות לכל דבר ברוב המקרים הם לא מוצאים אושר אמיתי אלא רק מדומה. הם מספרים על התחושה העילאית בטיש אך לא על תחושת הבדידות והדכאון כשחזרו הביתה. בדרך כלל הם מסבירים את מצוקתם בכך שלא הקפידו מספיק וכך הם מתחרדים יותר ויותר. רק מעטים באמת מאושרים, רק מעטים יודעים לעצור ולא להסחף לקיצוניות ורק מעטים וחזקים כמוך מצליחים להגמל מסם החרדיות. אני מעריץ אותך על האומץ להמשיך ולהתמודד עם הקשיים ללא סמים.
 
האם יש הבדל בין אושר אמיתי למדומה?

האם אושר אינו הרגשה סובייקטיבית? מי שמרמה את עצמו שהוא מאושר האמנם הוא מאושר? ומה אם מי שבאמצעים כימיים של ממש (בניגוד לאופיום להמונים למשל) מרגיש מאושר, האם הוא מאושר באותה שעה או לא? שם הבעיה היא גם שכשההשפעה יורדת האדם מרגיש פחות מאושר (מישהו ראה את המחקר האחרון על גראס שגורם לדיכאון?) והאם יש בכלל מקום לדבר על חירות, מימוש עצמי, ואמת. או שהשאלה היחידה היא אם האדם בסוף מאושר (ראה שרשור על מיל ותועלתנות, או סרט מומלץ: "מטריקס"- אושר באמצעות שליטה דיקטטורית בצינורות למוח מול חירות ומימוש עצמי) אני באמת לא יודע לפעמים עולים בי ספיקות אם ושוב רק בהנחה שאם אכן שם יותר מאושרים, אז למה זה אנוכי?????????????? (אני אישית חוץ מזה שלא האמנתי, גם לא הרגשתי שם מאושר אבל אולי זה קשור לאובדן האמונה ולמות אלוהים..)
 
למעלה