קבלת שבת

[Angelus]

oh, it's on now..

היא קצת רגישה בנוגע ללהקת הגיי שלה. כלומר, קין.

 

[אמבריי לנצח]

סע לתחנת השלום

אני מחכה לך בשער טיטוס שם ארסק את עצמותיך במצוות אבותיי.

 

[steelwater]

וואו! איזו תמונה יפה

 

[אמבריי לנצח]

גרציה.

(שילמתי לה)

 

[אמבריי לנצח]

חה. בּוּר.

אתעלם.

 

[Serendipitous]

זה בסדר,

להרבה אנים יש קין וזה עובר להם, עוד יש לך סיכוי.

 

[Serendipitous]

חיים טובים יש לג'ני, אה?

קין הם בסדר, קצת "קיטש-רוק" לפעמים אבל בסדר. תגידי, מי מבין הבנות שבתמונה זו את, זו שנראית כאיו היא מנסה לברוח או זו שמחזיקה אותה? כי זו שמנסה לברוח Looks as if her eyes are screaming (ומי יכול להגיד לי מאיזה פרק זה?)

 

[אמבריי לנצח]

חה. קפוץ לי. קין שולטים. אל תקנא.

כמובן שממני רק מנסים לברוח. עכשיו תחליט מהר לצד מי אתה.

 

[Serendipitous]

לצד מי אני באיזה נושא?

 

[אמבריי לנצח]

כל נושא. חשב את צעדיך.

 

[Serendipitous]

אני לצד של עצמי.

לא מוכר את עצמי בזול... ואת עדיין ג'ניטור עד שלא תוכיחי אחת

 

[DivineComedy]

קיטש רוק

כמו הרבה מהלהקות שמוערצות בפורום הזה. אבל זה בסדר גם לי יש לפעמים חיבה אליהם.

 

[Serendipitous]

תנסו לשמוע קצת Porcupine Tree

כי הם פשוט ענקיים אבל אם אתם כבר נשארים בפופ-רוק, The New Pornograpers ומהישנים יותר, שנות ה-70 האלבומים הראשונים של King Crimson jethro tull כמובן פינק פלויד (Pipers at the Gates of Dawn,Wish you were here) ולד זפלין (במיוחד II ו IV) משהו ברגוע, להירדם איתו: Camel (במיוחד האלבום The Fight of te Snow Goose) ולרמות המתקדמים: Anathema Dream Theater Opeth (כדאי להתחיל מהדיסק השקט שלהם, Damnation, כי אני לא יודע כמה אתם מוכנים למטאל) Ulver

 

[DivineComedy]

תוספות לנאמר

Genesis של פיטל גבריאל (תחילת שנות השבעים) אני לא חושב שהאנשים פה מוכנים לOpeth... אבל אם כן... תשמעו את Blackwater Park והכי חשוב תשמרו על ראש פתוח. לא קל לעיכול ראשוני אבל מאוד rewarding. Dream Theater כמובן... מאוד מאוד מומלץ. Marillion Camel - Mirage לא אלבום שאפשר להתאכזב ממנו.

 

[steelwater]

מה זה לא מוכנים פה?

מה נסגר איתכם? זה לא בא בשלבים. לא שומעים בריטני, ואז קין ואז את אופס וכ"ו. כל אחד אוהב מה שהוא אוהב. נאי מקישב לכל מיני. להרבה דברים ממש שכתבתם וגם לשירי הרוק של סקראבס וגם לעוד כל מיני דברים. האמת שמטאל אני לא כל-כך אוהבת. לדעתי השיר האלו מממממש יפים ולא איכפת לי עם הם נוגים ושקטים. זה לא הופך אותם לגרועים. אני מאד אוהבת את המוזיקה בסקראבס.

 

[DivineComedy]

גם אני חושב שהם יפים.

אני מאוד אוהב את השירים בסקראבס.... ובכלל לפעמים אני נדבק לאיזה שיר סופר קיצ'י, אין בזה שום דבר רע. אבל אני חושב שלא קל לעבור משירים כאלה לשירים שהם יותר מורכבים ופחות קלילים וקליטים.קחי למשל את Animals של פינק פלויד. מי שיאזין לו ככה בדרך אגב לא ממש יקלוט אותו ואפילו יגיד חרא מוזיקה. זה מוזיקה שצריך להשקיע בה האזנה ומה שיפה זה שבסוף זה משתלם ומתגלה כחוויה אדירה. Opeth לעומת זאת זה שלב עוד יותר קשה לעבור.... כשאני שמעתי אותם בפעם הראשונה אמרתי לעצמי WTF!!! וזה היה אחרי שהייתי מורגל למטאל ואחיו. אבל גיליתי שזו אחלה מוזיקה! יש הרבה אנשים שאחרי שהם מתחברים לדברים היותר קלסיים או "עמוקים", זונחים ומזלזלים במוזיקה עכשוית. אני ממש לא ככה. עדיין בון ג'ובי שכל כך אהבתי בילדות היא אחת הלהקות האהובות עליי. גם את טייק דאת אהבתי מאוד בזמנו ואני עדיין שומע לפעמים את Prey. ובטח אני מכיר את קין (אם כי לא כזה טוב) אני לא כזה מנותק. (אבל תמיד כיף לצחוק על הילדים בקיצוא אני בעד לתת צ'אנס לכל מוזיקה ואם אתם אוהבים, מה טוב, גיליתם משהו חדש.

 

[Serendipitous]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכים

יכול להיות שזה נכון לגבי ז'אנר מסוים של מוזיקה שפשוט אוהבים או לא, אבל כמו שאני לא סובל בדרךכלל ז'אנרים מסוימים של אלקטרונית, יש דברים באותם ז'אנרים שאני יכול להעריך את המורכבות בהם. עבורי, זה סוג שונה של אהבה למוזיקה, המצב בו אתה לא חווה את המוזיקה באופו פאסיבי אלא ממש משקיע מחשבה במהלך השיר ועוקב אחרי כלי מסוים או מבנה.

 

[steelwater]

קצת מסכימה איתך

נכון, באמת זה מוזיקה שיותר קשה להיכנס אליה. גם לי לקח זמן עם פינק פלויד אבל היום אני אוהבת אותם מאד. עדיין, פינק פלויד וכל זה היה יותר בתקופה הקודמת אצלי ועכשיו דווקא מה שנכנס חזק זה כל שירי הסקראבס למיניהם חחח. אצלי זה כולו מסובך ומבולבל. אבל U2 לאורך השנים תמיד נשארה הלהקה שהכי אהבתי. בכל מקרה, נתתי הרבה צ'אנסים למטאל, ואת הרוב אני לא ממש אוהבת.

 

[Ch3nf3l]

ששש!

בלי מילה רעה על JLC או CC.

 

[DivineComedy]

say what now?