קבלו...
אני מאוד מקווה שתוהבו את זה, ובבקשה תגיבו... מפגש הם בילו יחד ערב. הלהקה נגנה שיר שקט והאורות היו מעומעמים... סוף, סוף משהו גרם לה לשכוח מזאנדר; הוא ישב מולה ; היא עדיין מהרהרת במפגש הפתאומי שלהם אשר בו הוא רץ והתחבא אתה מתחת למטריה, כאילו חייו היו תלויים בזה, באותו יום שמשי אך גשום במעט. והוא, מביט בשערה האדום והרהר – איך יספר לה... הרי כבר שבוע הם מתראים והוא כל-כך אוהב אותה ומאמין בה, היא בטח תבין. היא לא כמו שאר הבנות. היא עדינה וחכמה ולא עוקבת אחרי העדר. הוא העביר את ידו בשערו השחור והיא שאלה:" אתה רעב? לא אכלת כל היום". הרעב באמת הציק לו, אבל שום דבר שמגישים ב"ברונז" לא התאים לו, "אני לא אוכל הרבה" הוא אמר "בואי נרקוד...". הם רקדו. והוא המשיך להרהר איך בכלל אפשר לנסח דבר כזה? שום ניסוח לא ישמע נורמלי לאף אחד שלא מכיר את העולם שלו. "אני צריך לספר לך משהו... בואי החוצה". היא, שראתה את המבט הקשה על פניו כבר התחילה להרהר אם הסוף הגיע? אם הוא לא אוהב אותה יותר? היא לא הרבתה לחשוב ככה בדרך כלל, אבל בכל מה שקשור באהבה היא לא העריכה את עצמה במיוחד... "ווילו", הוא פתח, "אנחנו לא יכולים לראות אחד את השני יותר..." "למה? מה עשיתי?" "כלום אני פשוט... אני... אני מפחד לפגוע בך ברגע של איבוד שליטה..." אתה לא, אני מכירה אותך..." "את רק חושבת שכן – אני שונה, אני לא כמוך". הוא הפנה לה את הגב והלך. "אינג´ל!" היא קראה אבל הוא המשיך ללכת. היא לא ידעה שהם יפגשו עוד פעם ובפעם הבאה... הוא יאהב מישהי אחרת.....
אני מאוד מקווה שתוהבו את זה, ובבקשה תגיבו... מפגש הם בילו יחד ערב. הלהקה נגנה שיר שקט והאורות היו מעומעמים... סוף, סוף משהו גרם לה לשכוח מזאנדר; הוא ישב מולה ; היא עדיין מהרהרת במפגש הפתאומי שלהם אשר בו הוא רץ והתחבא אתה מתחת למטריה, כאילו חייו היו תלויים בזה, באותו יום שמשי אך גשום במעט. והוא, מביט בשערה האדום והרהר – איך יספר לה... הרי כבר שבוע הם מתראים והוא כל-כך אוהב אותה ומאמין בה, היא בטח תבין. היא לא כמו שאר הבנות. היא עדינה וחכמה ולא עוקבת אחרי העדר. הוא העביר את ידו בשערו השחור והיא שאלה:" אתה רעב? לא אכלת כל היום". הרעב באמת הציק לו, אבל שום דבר שמגישים ב"ברונז" לא התאים לו, "אני לא אוכל הרבה" הוא אמר "בואי נרקוד...". הם רקדו. והוא המשיך להרהר איך בכלל אפשר לנסח דבר כזה? שום ניסוח לא ישמע נורמלי לאף אחד שלא מכיר את העולם שלו. "אני צריך לספר לך משהו... בואי החוצה". היא, שראתה את המבט הקשה על פניו כבר התחילה להרהר אם הסוף הגיע? אם הוא לא אוהב אותה יותר? היא לא הרבתה לחשוב ככה בדרך כלל, אבל בכל מה שקשור באהבה היא לא העריכה את עצמה במיוחד... "ווילו", הוא פתח, "אנחנו לא יכולים לראות אחד את השני יותר..." "למה? מה עשיתי?" "כלום אני פשוט... אני... אני מפחד לפגוע בך ברגע של איבוד שליטה..." אתה לא, אני מכירה אותך..." "את רק חושבת שכן – אני שונה, אני לא כמוך". הוא הפנה לה את הגב והלך. "אינג´ל!" היא קראה אבל הוא המשיך ללכת. היא לא ידעה שהם יפגשו עוד פעם ובפעם הבאה... הוא יאהב מישהי אחרת.....
