קבלה עצמית

[סתמיתת]

קבלה עצמית

אני חושבת שכל נשלט\ת עובר בתחילת הדרך את הקשיים העצמיים האלו של לקבל את הצרכים הנפשים הנשלטים לפני שזה הופך לטבעי אצלו.
אני במשך שנה וחצי ברחתי וחזרתי לאדון חודש כן חודש לא, כשאני חושבת על זה זה היתה התעללות הכי גדולה שלי בעצמי (בלי להתיחס להתעללות, בו המלאך שלי

)
ועדין לעיתים קשה לי לקבל את זה ולהשלים עם ההתנהגות שלי
כמה זמן לקח לכם בערך לקבל את עצמכם חזרה בלי ביקורת?

 

[צועניה אדומה]

הממ

לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך,
אבל אני חושבת שכמו שעושים כל דבר בפעם הראשונה,
ואסור לצלול עמוק מדי כך גם בבדסמ.
אז עושים דברים בהדרגה, לומדים מה מוצא חן בעיניי יותר ומה פחות
ומה בכלל לא.
אין זמן מוגדר, יש אנשים שזה יהיה להם יותר טבעי ונוח בהתחלה
ויש כאלו שפחות.

 

[סתמיתת]

למרות ההדרגה

אין לך את הזמנים האלו שאת כזה בשוק מעצמך איך הגעתי לפה?

 

[karend1]

אני כל הזמן בשוק מעצמי

מהצד, ויחד עם זה כל כך מתאים
וטוב לי, ואני יודעת שאני במקום הנכון.

השוק הוא בהתבוננות מהצד, בעיניים
של הסובבים אותי, אם היו יודעים.
אבל הם לא.
וזה לא עניינם.

 

[מוניאמר]

למה?! נראה לי כל-כך טבעי, אנושי ו...נשי

 

[03lior]

צודקת מאוד

וחבלמאודו חבל שזה כך

 

[צועניה אדומה]

יש שוק

של "מה אני מוצאת בזה בכלל, ועל אילו צרכים זה עונה לי ",
אבל בגדול, אני מאמינה שאנחנו כל הזמן בוחרים, וכרגע זה מה שאני בוחרת וטוב לי בו, ואין שום חתונה קתולית עם הבדסמ.
ברגע שאמצא את עצמי משועממת, מבועתת\ השלימי כנראה שזה לא יהיה חלק ממני.
אולי נכנסת לזה מהר מדי ולא היית בטוחה ולכן 'חודש כן חודש לא'?

 

[03lior]

צודקת

 

[מיכלי מיקמיק]

הרבה זמן

זמן חמודה. אולי זה שאלה של זמן.
זה כל כך פרטני אצל על אחת. אבל אני חושבת שאצלי אישית דברים התיישבו הרבה יותר טוב כשהגעתי לגיל 40. יש משהו שמתשנה בראש ובתפיסה.
פתאום כבר לא אכפת לי בכלל מה אנשים חושבים עלי. ואני לשם שינוי לא אומרת את זה סתם. כל חיי אמרתי שלא מזיז לי מה אחרים חושבים - אבל בפועל כן הזיז לי.
אז כיום באמת לא מעניין אותי מה עובר לאחרים בראש אפילו אם הביקורת מגיעה בן משפחה קרוב. ואני חושבת שהקבלה העצמית שלי כנשלטת היא חלק מהגישה הכללית החדשה הזאת. אני נשלטת וכייף לי נורא להיות כזאת והכל אחלה.

 

[סתמיתת]

אני לא חושבת שאחרים צריכים לקבל אותי

כל ענין הנטיות מיניות לטעמי הוא לא משהוו שאני צריכה לפרסם או לקבל אישור ממישהו
הבעיה שלא תמיד אני מקבלת את ההתנהגות שלי בעיקר כנראה בגלל תפיסה כזאת של חינוך
כיף לך וכיף לכולנו שאת כזאת

 

[מיכלי מיקמיק]

רק כדי לבאר את דברי

לא התכוונתי לכך שאני מחפשת אישור מאחרים על היותי נשלטת. זה באמת לא עניין של אף אחד ואני בדרך כלל לא מספרת לאנשים על התחביב החדש שלי.
התכוונתי שעם הגיל מגיעה השלמה. ואצלי היא כללה גם את ההשלמה עם הנשלטת הבלתי מעורערת שבי.

 

[מקלדת שובבה]

 

[מוניאמר]

אגב...

...שכחנו את הצד השני. והיתה לו סבלנות ל"חודש כן, חודש לא" שלך?

כל הכבוד לאדון הסבלני...

 

[karend1]

וואלה..!!

גם אני מיד חשבתי על זה..

השולט שאני מכירה (ומוקירה..

)

היה בועט אותי בנדנד הראשון..

ועניינית
יש מלחמות והתלבטויות לאורך הדרך.
הכניעה לאחר וההשלמה עם הצורך להיכנע
למול המוסכמות שהתרגלנו לחיות בצילן לא קלות.
זה תהליך.

 

[סתמיתת]

כנראה שזו הסיבה שקשרים ארוכים יותר נדירים

 

[סתמיתת]

בהחלט

הוא האדם שתמיד היה שם בשבילי.
הוא ידע לקרוא את זה שתמיד אזחל חזרה למקום שלי בין הרגלים שלו.
הוא אסף אותי פצועה ומפורקת והרכיב מחדש עבודת אמנות

אני חושבת שהסבלנות הגיעה מחברות וידידות עמוקה שהיא הרבה לפני השליטה שלו בי.

 

[מוניאמר]

יופי לך. מפרגן.

 

[A לוןA]

לא מוגבל רק לנשלטים

גם שולטים חווים את אותו העניין- רק מהצד השני.
אם כל החיים לימדו אותך שכאב זה רע, שסטיות זה מגעיל, שאהבה זה בהכרח ורק חיבוקים, ליטופים ונשיקות-ארוכות-לאור-שקיעה, אז מה לא בסדר איתך שאתה אוהב לקשור, להצליף, להכאיב? ומה זה אומר עליך שאתה נמשך לזה? ומה זה אומר עליה שהיא נהנית מזה? ומי בכלל החליט שדעתך גוברת על דעתה? ואם אתה טועה? או מכאיב/משפיל/סוטה מדי? וכו' וכו' ועוד וכדו'

אני חייב לציין ששני דברים עזרו לי מאוד בעניין הזה-
האחד, הפורום. ההבנה שיש עוד כמוני, שיש ל"זה" עוד שותפים, ושלאף אחד מהם אין קרניים או זנב (טוב, בסדר. לרובם)
השני- ההבנה שגם בתוך זה, יש לעניין כללים. יש מי שהתנסה, ונכווה, ואפשר ללמוד מניסיונו ולא להיכוות מהכל על בשרך (SSC למשל).

 

[סתמיתת]

אממ

חשבתי שהחיוך שיש לי על הפרצוף והאושר הזה הורג את כל הטעיות

 

[מקלדת שובבה]

שוב, אחלה עצות

חשבת לכתוב מדריך לשולט/נשלט המתחיל?