קבלה עצמית

[A לוןA]

שוב תודה...

דווקא בהודעות הנבחרות, סי פעם העלתה שאלה כזו.
ובתוך כל העצות המצויינות שיש שם, גם אני כתבתי את חלקי.

 

[אייבורי]

אני עדיין על זה

 

[זאן ולזאן]

נושא נכון ומעניין

גם מהצד השני זה ככה..

לא הכל בא בטבעיות..

 

[אני הקטנה 83]

זה ישמע שחצני ולא מציאותי

אבל איכשהו, מהרגע שהבנתי שזה מה שאני מחפשת קיבלתי את זה בתור משהו טבעי ונכון. זאת אני וזהו.

איכשהו, זה מעולם לא היה אישיו עבורי.

 

[סתמיתת]

לא שחצני פגשתי גם כאלו

אבל זה נדיר, יותר אצל אופי זורם
ככול שהאופי מורכב יותר יש לו יותר קונפליקטים עצמיים

 

[amy3373]

שאלה טובה

את החלק של הכאב והשליטה במיטה לא היה לי קשה לקבל מרגע שהבנתי שזו פנטזיה מקובלת. עד שהבנתי את זה עברתי משהו כמו 23 שנים, אבל ניחא
לגבי החלק של השפחתיות, הרצון לרצות, להתמסר, ואולי גם החלקים הפחות בריאים, את זה לקח לי יותר זמן. בהתחלה חשבתי שלהיות שפחה זה חלש ופתטי. ששפחה היא מישהי שלא חזקה מספיק בחיים הרגילים שלה. אבל אני חושבת שגם דיעות חיוביות מהקהילה עזרו.

לגבי החלקים הפחות בריאים- אותם עדיין לא קיבלתי בשלמות ואני לא בטוחה שצריך לקבל.

אני לא בטוחה שלהרפות מכל ביקורת ובחינה עצמית זה ה דבר הכי בריא בעולם. מכיוון שרק את יודעת למה את עושה דברים, מודעות עצמית היא דבר חשוב. לדעת אם זה ממקום שבריא לך, וגם אם לא- עד כמה את מסכנת את עצמך. אני לא מהפריקים האלו של הבריאות שחושבים שרק אם את באה ממקום שלם לחלוטין ואת יודעת שאין שום מניעים פחות קורקטיים ברקע את יכולה לעשות דברים. לא. אפשר לזרום. אבל את כן צריכה לשים לב עד כמה את פוגעת בעצמך, האם זה יותר מדי, האם הפגיעה היא הפיכה. קשר שכולו שלום ושלווה הוא משעמם עבורי. אני כאן זקוקה לאקשן. אבל כמו בכל ספורט אתגרי, כולנו רוצים לצאת ממנו בחיים וללא פגיעות שיפריעו לפעם הבאה...