קבלה או נתינה?

[קייזר סוזי]

זה נשמע לי מאוד מוזר שאת אומרת את זה

אני לא נהנית ולא מתרגשת כשאני מגלה שאני בטבעיות שלי נותנת לבנאדם,
ויש אנשים שלא מרגישים את הטבעיות הזו כלפיי כשאני במקרה מבקשת משהו (וזה לא קורה הרבה).זה מאכזב מאוד.

מה שכן, כמו שאמרתי, גם אחרי אכזבות כאלו עדיין נתתי כשהיו צריכים.

 

[קייזר סוזי]

פומה, אם זה לא היה ברור אני מדברת על

אנשים קרובים אליי, כאלו שאני כן רוצה לקבל מהם כשאני צריכה וזקוקה.
כאלו שבתור חברים אני מצפה מהם שיהיו שם בשבילי,כפי שאני בשבילם.

 

[puma141]

תלוי איזו נתינה.... מהסוג הזה שאת מדברת עליו

עכשיו אז ברור שאני לא נהנית או מתרגשת.
אבל מצד שני אני גם יודעת שמהר מאוד הייתי מזהה את האדם
והייתי קוראת לו אולי-נצלן אגוצנטרי..

מהר מאוד לא הייתי שם!
אבל לא. לא הייתי מצטערת שנתתי. כי זו אני...ככה הרגשתי להיות, והוא האדיוט
שלא ידע לראות את זה ולהפסיד אותי..

אבל להצטער על הנתינה שלי? לרגע לא. כי היא באה ממני, ומרצוני.

 

[קייזר סוזי]

אבל לא אמרתי שאני מצטערת על הנתינה שלי

גם כשאני לא קיבלתי כשהייתי צריכה.
אני אף פעם לא מצטערת על הדברים האלו.

 

[puma141]

אוקיי..לכן ריימת המילה-נקסט.

למה התאכזבת? בעצם..זה היה לך שיעור בקטע של נתינה.
בפעם הבאה החושים שלך יהיו הרבה יותר מחודדים כשתחליטי לתת/לא לתת.
מעבר לעובדה שבפוסט המקורי שלי, לא התכוונתי כל כך לנתינה ביחסים כאלו.....

ברור שיש פה סוג של אכזבה כשאין לך פידבק מהצד השני. כמו חברה טובה שמאכזבת אותך-
אבל זה כבר קטע של נאמנות לדעתי..זה הרבה יותר מורכב ממה שהייתה כוונתי בפתיחת הפוסט.

 

[איש המתח]

זה נקרא 'הכרת הטוב' בלשוננו.

וכשלא יודעים לקבל - רק בגלל שנהיה 'מחוייבים' לאותו אדם - זה נקרא 'כפוי טובה'.

 

[puma141]

או שזו המדיה הזו, או ש....אנילא מבינה אתכם

או אתם אותי

בוא קח סיטואציה או שתיים..אוקיי?
הורי באים ומציעים לי לקבל משהו שאני מאוד צריכה.
משהו גדול ורציני...אבל אני מסרבת!
ולא בגלל שאני לא מטורפת עליהם, ולא בגלל שאני לגמרי יודעת שהם באים מחשיבה
טובה בכיוון הזה ורצון טוב לתת לי..
זה גם לא פוגם כהוא זה ברצון שלי לתת להם בלי סוף את האהבה שלי, מתות קטנות-מה שרק אני יכולה.

זה כן פוגם בקטע שלי לקבל מהם מה שהםפ מציעים לי.
כי יש דברים שהם יציעו לי-אבל גם ללא מילים אני יודעת שהם מצפים ממני "לתמורה" בדברים מסויימים.
וזה לא מרע-אלא ממקום שהם חושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לי..

עכשיו תחזור ל"כפיות הטובה" שכתבת עליה. אתה עדיין חושב ככה במקרה כזה למשל?

רוצה עוד סיטואציה?
קח גבר שקנה לי וקנה לי..
וכשאני רוצה לסיים איתו את הקשר, הוא לא מבין איך......הרי יש לי "הכל" ממנו.
הדבר היחידי שאני רוצה זה-להחזיר לו כל מה שהוא נתן לי...

עזוב זה בקטנה. רק כדי שתבין משהו מן אחר.
אבל כמו שכתבתי לוואסרמן זה מאוד תלוי סיטואציה....ועניין.

צריך לדעת ממי לקבל.

 

[איש המתח]

בוודאי

מדרכי ארץ ידוע שאין מסרבים לגדול (סצינה מס' 1 שנתת). ו...אומרים 'תודה' ומשתדלים לזכור את הטובה שקבלת ממנו לצורך קיום 'הכרת הטוב'.

גבר שקנה וקנה וקנה - וקבלת. מה דעתך להשאיר מה שקבלת. ולומר 'תודה'. ולהכיר לו טובה

ובאמת זה משנה ממי קבלנו את הטובה - בשביל לומר תודה רבה ולהכיר טובה?

אתן דוגמא, ציור מוחשי יותר (לדעתי):
אדם פספס אוטובוס אחרון לת"א מחתונה שנערכה בדרום.
או נתקע עם הרכב במקום שומם מאוד.
מה עושה אדם במצב כזה? מתחיל כבר וידוי

מה יעשה? יישן שם? מהפחד! מסתכל לאחור כל כמה שניות...מפחד, מחשש שמישהו ידקור אותו.

פתאום

מישהו עוצר לו טרמפ.

"לאיפה אתה מגיע?",
"אני...מגיע לת"א" (בדיוק להיכן שצריך, אל דאגה זה לא מחבל/אנס/רוצח, אפשר לעלות. לא נהיה קטנוניים).

[רגע

שנייה

...שנשנה את התסריט ל..."רגע נהג, בוא נחשוב...אמרו בפורום צריך לדעת ממי לקבל...אז חכה אני אוציא את הרשימה...שמן? לא, רזה? כן. רגע ערבי? לא, יהודי? כן...

]

קיצר,
עולה ונוסע ואחר - יורד בביתו.

אם כן, אדם זה יגיד לנהג תודה רבה או לא?
[תודה לא על שהוא הסיע אותו את המרחק הזה. לולא הוא (הנהג) מי יודע היכן האדם היה נמצא? היה צריך לחפש אותו עם מסוקים

]
אם כן, אדם זה חייב את ראשו לנהג או לא?

 

[puma141]

בעיה פאטלית-לא נוסעת באוטובוסים..

 

[אישה במסכה]

אני נטו של נתינה

קשה לי לקבל חזרה וזה בלי סיבה מיוחדת.
ככה היה מאז שאני זוכרת את עצמי וזה תמיד גורם לי שימחה בלב כשאני מעניקה מעצמי לאדם שאני אוהבת.
לפעמים זה היה לרעתי ולפעמים לטובתי, כי הנתינה שלי הייתה ללא גבולות.
כיום הנתינה שלי היא במינון טוב ואני יודעת להגיד סטופ בזמן הנכון.

 

[puma141]

 

[Anna Vasserman]

לתת הרבה יותר כיף מלקבל

אבל זה יוצר פרדוקס קצת מבאס - רוב האנשים שאני מכירה מעדיפים לתת מאשר לקבל.
ואז נוצר מצב שזה גורע מהנתינה.
כי כל הכיף בלתת זה לראות את הבן אדם שמח וזורח כתוצאה מהנתינה שלך, אבל ברגע שזה גורם חוסר נוחות לאותו אדם (כי הוא לא אוהב לקבל), זה גורע מהכיף של הנתינה.

קראתי פעם שצריך לדעת לתת וגם לדעת לקבל. כי ברגע שאתה מקבל בשמחה ובאהבה - אתה בעצם גם נותן, אתה מעניק עונג ותחושת סיפוק לאדם הנותן - וזה חשוב לא פחות.

 

[puma141]

את בהחלט צודקת. מה שסוזי אמרה הכי מתחבר

אלי...
תלוי ממי לקבל

זה מאוד מורכב כל הנושא הזה..כי יש גם את הקטע של צניעות-בלקבל מחמאות למשל..
בקיצ מה שהבנתי עכשיו, שזה נושא רחב מידי מכדי לפרוט אותו כאן בכותרת אחת.

זה תלוי סיטואציה ונסיבות-לחלוטין

 

[קייזר סוזי]

יאפ

 

[סוקרטס פה]

שקרנית

אני כבר שנה מנסה שתתני לי ולא ראיתי ממך חר

 

[puma141]

מה

ציפית שיקרה ביננו סוק?

אתה לא מבין שניצלת?!
תראה כמה דברים רעים חושבים עלי פה......
אפילו שאני תוקעת סכינים בגב!

אלוהים אוהב אותך.

 

[סוקרטס פה]

חשבתי אולי הגיע הזמן

שנשכב או משהו

כל פעם שאת יוצאת על מישהו אני חושב לעצמי
"אם היא רק היתה יודעת כמה צילצול אחד אלי היה יכול לעזור לה..."

למרות שאיתך אני מפחד
את מאלו שלא שישחררו אותי בקלות

 

[אiרשינא]

אין שחור בלי לבן

וככה מי שאוהב לתת, אוהב באותה מידה גם לקבל
אחרת איך נדע למה אנחנו אוהבים לתת ? איך נכיר את תחושת הקבלה של הצד השני ?

חוויית נתינה אמיתית וכנה יכול לחוש רק מי שאוהב לקבל.


כשאנחנו אומרים שאנחנו טיפוסים של "נתינה" יותר מאשר של "קבלה" אנחנו בעצם מתכוונים שנוח לנו יותר להתמודד עם זה או אחר
כל אחד מסיבותיו הוא - יש מצניעות, יש מחוסר בטחון ויש כאלה שפשוט לא אוהבים להרגיש "חייבים".


יש אנשים שמשכנעים את עצמם שהם לא אוהבים לקבל ומעדיפים לתת כי הם לא רוצים להתאכזב, מכיוון שכשאתה אוהב לקבל, אתה בד"כ גם מצפה לקבל... ולא תמיד זה קורה.
לעומת זאת, כשאתה בצד הנותן, תחושת הסיפוק תלויה בעיקר בך (אבל לא תמיד זה מספיק).



וכפי שציינת בסוף, יש בהחלט גם נתינה שגויה, בין אם מזדון ובין אם לא.

 

[puma141]

חכמה

מרגיעה אותי...

 

[לירי לא שרה]

לגמרי!