קבוצות

[נועה1984]

קבוצות

שמתי לב שככל שהקבוצות גדולות יותר כך אני יותר נבלעת בתוכן ונהיית שקופה יותר. ככה למשל באוניברסיטה, אמנם מצאתי לעצמי כבר בשנה א' חבורת בנות איתן הייתי מסתובבת בכל מקום, אבל שאר הסטודנטים לא שמעו אותי מדברת ובטח לא בשיעורים שהיו לכל התלמידיםף באולם הגדול. כך למשל אני זוכרת שלקראת סיום התואר השתתפתי באיזה שיעור בכיתה ואחת הבנות שהייתה חברה של הבנות איתן הייתי מסתובבת אמרה לי בהפסקה שזאת הפעם הראשונה שהיא שמעה אותי מדברת מזה 3 שנים. לעומת זאת ככל שהקבוצות נהיות קטנות יותר, למשל במקום העבודה כך אני מרגישה שאני יכולה יותר לבוא לידי ביטוי והחרדה קטנה יותר אם כי לא נעלמת.. גם אצלכם זה ככה?

 

[תום ויושר ייצרוני]

כן!!!

וזה משהו שהפסיכיאטר שלי שם דגש עליו- תשתתף בשיעורים! תשאל שאלות! חחח. בתואר הקודם השתתפתי רק בתרגולים בהם יש יחסית מעט אנשים ולא השתתפתי בשיעורים בכלל. היום אני עובד על זה עדיין להשתתף בשיעורים (כיתה של 70 ומשהו איש)...

 

[מיכל נווה]

ברור!!

שהייתי לפני השירות הצבאי (בשנת שרות ) גרתי עם עוד 30 בני גרעין והרגשתי לא קיימת בקבוצה (שנתנה לי הרגשה של המון תמיכה ואהבה ) אך לא הצלחתי לדבר, פחדתי, השתתקתי, שלוש שנים לא דברתי הרבה, רק אחרי שעזבתי את הגרעין, התחלתי טיפול אינטנסיבי התחלתי לצאת מזה והיום יותר קל לי, ואני גם מדבר בקבוצות.. הזמן והטיפולים עושים את שלו..

 

[Lichy87]

הגיוני

במיוחד באולמות הענקיים האלה שאפשר פשוט לשבת מאחורה ולהיות רואה ואינו נראה. בשנה האחרונה של התואר דיברתי עם חברה מהלימודים וסיפרתי לה על הח"ח והיא אמרה שבשנה הראשונה היא ובנות אחרות לא הבינו למה אני לא מדברת. זה דורש אומץ להשתתף בקבוצות גדולות, כי זה דומה לדיבור בפני קהל. יש יותר מדי אנשים שעלולים לחשוב עלינו דברים.