קארמה

[לורנס איש ערב]

קארמה

שלום לכולם. למי ששואל איפה הייתי ומה עשיתי, אנא פנו לדיון על קנדו ברחוב וכו'. כפי שכתבתי שם קצת שבעתי מהכתיבה בפורום, אבל דחף הכתיבה המחודש של זאב (יחד עם הסיפורים הנפלאים שאני בטוח שגם אתם מחכים כל יום שיתפרסמו כבר) והסיפור שפורסם פה לא מכבר על ידי תלמידו ערן עוררו גם בי חשק לחלוק אתכם חוויה רלבנטית. התגובות החמות שקיבלתי מאוהד, שי ואורי על ההודעה שלי פתחו את השיבר. אז הנה: קיוטו, יפן 5/11/03 נחתתי בטוקיו ב6/10. זו הייתה הגשמת חלום של שנים. התכוננתי רבות לטיול הזה - התייעצתי, חקרתי, קראתי, למדתי יפנית עם מורה פרטי. התקווה שלי הייתה לנסוע ליפן - ולהשאר שם. יפן הייתה כל מה שחלמתי, ואף יותר מכך - הגנים, האוכל, היפניות... אם יש גן עדן על פני כדוה"א, זה המקום! שהיתי כ-3 שבועות בטוקיו ואז שמתי פעמי דרומה ומערבה לקיוטו. עוד טרם נסיעתי הייתי בקשר עם זאב ארליך שנתן לי הרבה מידע מסייע. ידעתי שהוא יהיה בקיוטו בנובמבר. הוא נתן לי את שם האכסניה שבה התכוון לשהות וקבענו שאתקשר לשם וניפגש. הגעתי לקיוטו ב26/10. היפוך גמור של טוקיו - זכרון יעקוב של יפן (רק הרבה יותר עתיקה ומקסימה). חיכיתי מס' ימים לאחר תחילת חודש נובמבר והתקשרתי לגסט האוס שבו זאב אמור היה לשהות עם תלמידיו. לתדהמתי, נאמר לי שאין להם אורח בשם זאב ארליך. חשבתי שהם פשוט טועים בהבנת השם ושאלתי אם יש להם איזשהו אורח מISURAERU. התשובה הייתה שלילית. ביקשתי מאמי שתשלח לי באי-מייל את כתובת האי-מייל של זאב. קיוויתי שאולי כך אוכל ליצור איתו קשר. ב5/11 היה לי יום מאוד קצר. טיילתי בצפון מזרח קיוטו, בווילת SHUGAKU-IN, ובמקדשים הכפריים SHISEN-DO וMANSHU-IN. בשלוש בצהריים בערך סיימתי ולאחר קצת שיטוט באזור (ולגמרי במקרה התקלות במקדש שבו שמור גזע עץ שתחתיו נלחם מיאמוטו מוסאשי - ומחוץ למקדש מוקרנים על מסכי טלוויזיה קטעים מסרטים המנציחים אותו. יש גם פסל שלו עם שתי חרבות) החלטתי לנסוע לKYOTO INTERNATIONAL COMMUNITY HOUSE. זה מעין מועדון שניתן לגלוש בו באינטרנט, לצפות בסי אן אן, לשבת בלובי על כוס קפה, לקבל ייעוץ באנגלית ועוד. המקום הזה היה מאוד חביב עלי, וביליתי בו ערבים רבים בסיום יום מפרך של טיולים. יש להם את האינטרנט הכי זול בקיוטו. 200 ין לחצי שעה. (8 שקל) לפני שהתחברתי לאינטרנט כדי לבדוק אם אמי שלחה לי את כתובת האי-מייל של זאב, החלטתי להכנס לספריה כדי לחפש מודעות עבודה במגזין קנסאי טיים אאוט. ביציאה מהספרייה שמעתי עברית...

 

[לורנס איש ערב]

המשך

לא רק שהשפה הייתה מוכרת גם הקול היה מוכר. והנה, ליד מכונת הקפה זאב ארליך ותלמידיו. וכך, בצד השני של העולם, גיא דויטש מגבעתיים פגש במקרה את זאב ארליך מרחובות. אכן עולם קטן. אני מקווה שזאב מרשה לי לצתת את הדברים שאמר מס' דקות לאחר מכן: "אתה רואה. לא צריך טלפון, ולא צריך אי-מייל. דברים טובים קורים לאנשים טובים." מסתבר שהוא והחבר'ה הגיעו למועדון לפני אימון אצל קוימה סנסאי. הם הזמינו אותי לאימון, אך מאחר והייתי עייף מאוד לא כ"כ רציתי, ונתתי תשובה מתחמקת. חזרתי לחדר, אכלתי, כיבסתי ולבסוף החלטתי להתגבר על עצלנותי ושמתי פעמי לדוג'ו. זאב הציג לי את קוימה סנסאי, המורה שלו. אדם מקסים ואנרגטי מהסוג שמעולם לא ראיתי. בחיים לא ראיתי בן אדם שמצליח לשמור הבעת חיוך ברצף זמן כל כך ארוך (בערך כל הזמן שראיתי אותו, לפני ואחרי האימון). החבר'ה התאמנו בהנאה, והיה שיתוף פעולה נפלא הין התלמידים הישראלים והיפנים. אחרי היום הזה עוד נפגשנו מס' פעמים (שוב במקרה) במועדון בו נפגשנו לראשונה. לצערי לא הצלחתי להשאר ביפן, ולא מצאתי עבודה. הכסף נגמר וחזרתי לארץ. אין יום שאיני חושב ומתגעגע לארץ המדהימה הזו. לורנס

 

[איקידו]

אותו חיוך

אותו חיוך בדיוק מילא אותי כשקראתי את ההודעה שלך הזו... אה..... AHHHH

 

[לורנס איש ערב]

../images/Emo24.gif TOMODACHI!

 

[orii]

לורנס אל תעצור את השוונג

ספר עוד... אילו מורים פגשת? כמה האייקידו שראית ביפן דומה למה שאתה מכיר בארץ?

 

[לורנס איש ערב]

אייקידו

המטרה העיקרית שלי הייתה טיול ומציאת עבודה. בין לבין תכננתי לבקר מספר מורים וכמו כן את ההומבו דוג'ו. כל האמור הוא אך ורק לגבי יושינקאן אייקידו כמובן. להלן רשמיי: א. ההומבו דוג'ו - במילה אחת חרטה. הגעתי בשעות הערב. בהתחלה התאמנתי עם קבוצת המתחילים (עד קיו 4 - הדרגה שלי, מקביל לכחולה בג'ודו). המורה, מורטה סנסאי דאן 4 היה נחמד מאוד, אבל הבחנתי בטעויות בטכניקה שלו (אני לא ברמה לשפוט אותו אבל ראיתי אותו עושה דברים שהמורה שלי הדגיש והסביר למה לא לעשות). בנוסף לא זכיתי ליותר מדי תשומת לב ממנו. לאחר מכן הצטרפתי לקבוצת המתקדמים (קיו 4 ומעלה) - ים של מתאמנים כשמשהו כמו שלושה- ארבעה מורים אחראים על כולם. לא זכיתי כמעט בתשומת לב והרגשתי שלא למדתי כלום ובזבזתי את הזמן שלי. הדבר היחיד שזכיתי בו היה כאבים מהטאטאמי הקשה. ב. שיודא יאסוהיסא דאן 7- הבן של גוזו שיודא ראש השיטה. יש לו דוג'ו בטאקאדאנובאבא בטוקיו. ביום שהגעתי הוא לא אימן, אלא רק החליף איתי כמה מלים. כשהוא שאל אותו לכמה אימונים באתי, ואמרתי אחד. הוא אמר משהו ביפנית וכולם צחקו. אז הוא הלך, ואני די נעלבתי. את האימון העביר צי'נו סנסאי דאן 6 מההומבו דוג'ו במקומו- היינו אולי 5 מתאמנים. שם קיבלתי המון תשומת לב - יותר מדי. צ'ינו תיקן את העמידות שלי וכופף אותי לרמה כזאת שהרגשתי שעוד שניה ועצם השוק שלי יוצאת מתוך הבשר ואני מבלה את שארית הטיול בבית חולים. לעומת זאת, הוא נתן לי כמה הערות מצוינות לטכניקה. ג. אנדו סנסאי דאן 6 - המורה שאימץ בהומבו דוג'ו את המורה שלי, אלון דגן, וכיום מלמד במס' דוג'ואים משלו. התקשרתי לביתו ושאלתי ביפנית רצוצה מתי להגיע לאימון. הבן שלו אמר לי - יום רביעי בחמש. הגעתי בשעה הזו והתברר שבאותו יום הוא חזר מסמינר שהעביר ברוסיה והיה עייף מכדי ללמד. שתינו תה ביחד ודיברנו קצת, הוא התעניין בשלום המורה שלי, תלמיד שלו רשם לי את שעות האימונים שלהם, אך לא הצלחתי להגיע לאימון נוסף. ד. טאקנו טאקפומי סנסאי דאן 8- מלמד בקופו במחוז יאמאנאשי. לקח לי שש שעות להגיע לשם. הוא ידוע בסגנון אכזרי במיוחד של יושינקאן, ואכן חזרתי מהדוג'ו שלו חבול. אחרי שהייתי בדוג'ו שלו לא יכולתי לשכב על הגב במשך מס' לילות בשל בלוטה בעצם הזנב שהחלימה רק אחרי שבוע. אני אנסה לצרף תמונה איתו ועם תלמידיו. הסגנון שלו כאמור די שונה מזה של ההומבו והוא מאוד השפיע על סנסאי גדי שור דאן 5. זהו. המסקנה בגדול - היפנים הרבה יותר מקפידים על דקויות אסטתיות, לפעמים על חשבון המהות של הטכניקה. המורה שלי יוצא נגד התופעה הזו, וטוען שזה נובע מקבעון שטבוע במנטליות היפנית. זה גם קצת מקשה על הזרימה כשמדובר באייקידו. בכל מקרה, תמיד עדיף לדעתי למצוא מורה אחד עם קבוצה קטנה וללמוד אצלו מאשר להתאמן בבזאר כמו ההומבו דוג'ו. לדעתי יש לנו חבר'ה מצויינים בארץ - הם כמובן בוגרי יפן. לורנס

 

[orii]

מעניין, תודה.

אני לאמבין כל כך את הקטע עם האסתטיות. (אצלנו אין בכלל דבר כזה) ואם כבר אסתטיקה, אז היכן היא מתנגדת לזרימה? האם הזרימה היא לא מרכיב עיקרי באסתטיקה?

 

[לורנס איש ערב]

תלוי במה מתבטאת האסתטיקה

יכולה להיות זרימה מאוד אסתטית. אני חושב שזה מה שקורה אצל הרבה מורים באיקיקאי. ביושניקאן יש דגש חזק מאוד על הבסיס ועל הדיוק הטכני. יש לנו עמידות ותנועות מאוד מוגדרות ואף קשות לביצוע. המורה שלי נוטה שלא להחמיר איתן יותר מדיי על מנת שלא יבואו על חשבון המהות של הטכניקה והיכולת לזרום. אצלכם אין דבר כזה מן הסתם.מושג האסתטיקה הסיני שונה מזה היפני, וגם בתוך עולם האייקידו ישנם כאמור הבדלים גדולים בנושא הזה.

 

[orii]

אסטתיקה

יש הרבה שיטות קונג פו ובהן שיטות טאי צ'י שבהן יש הקפדה מאוד רצינית על פרטים. התרגול אצלנו אחר- אין בכלל הקפדה על פרטים - יש הקפדה על האופן שבו נוצרת התנועה - כל מה שקורה אחרי זה לא חשוב. למעשה, הקפדה על פרטים לדרכנו, מנוגדת לאופן הלימוד של התנועה. למשל, אם אני אעסוק באיפה היד צריכה להיות בתנועה מסוימת ואתקן אז הרסתי את כל העסק. כל אחד אמור לזוז על פי היכולות שלו ולכן חיכוי חיצוני מפריע. לורנס, שאלה עקרונית - אתה מתייחס לאסטתיקה כאל הקפדה על פרטים. האם יש לאסטתיקה עוד ערך?

 

[לורנס איש ערב]

אם כך אשנה את התייחסותי

נבחין בין הקפדה על פרטים שיש להם מהות למען ביצוע הטכניקה לעומת כאלה שהם שרירותיים לחלוטין, ומכאן בד"כ מסיקים שהם נובעים מאסתטיקה גרידא. לגבי כל תנועה ניתן לטעון שהיא כזו או כזו - וכל מורה, כאמור, יטען אחרת. אם לאסתטיקה עצמה יש ערך? ערך אסתטי בלבד

השאלה היא מה אתה מחפש... אבל כמובן, אחד הרעיונות המרכזיים בבודו הוא שלמות רוחנית שנוצרת דרך שאיפה לשלמות אסתטית. תודה שגרמת לי לחשוב על זה, לורנס

 

[chataka]

../images/Emo12.gif אסתטיקה גרידא?

ברוך השב יקח לי זמן לארגן את המילים שקופצות בעקבות ההודעה הזו. בנתיים, בקשה, יש תמונות?

 

[לורנס איש ערב]

לצערי (ואולי גם לצערכם)

אני צילמתי תמונות מדהימות, אבל במצלמה רגילה... את התמונה הנ"ל צילם אחד מתלמידיו של טאקנו ושלח לי אותה במייל.

 

[isaacl]

לדעתי

זו ממש לא אסתטיקה גרידא. אני אמנם מתאמן איקיקאי, אבל מקיר מעט את יושינקאן, ובאמת מדובר בטכניקה מדויקת וחזקה מאוד. מה שנראה כאסתטיקה הוא אותו יופי שנובע ממעופן של ציפורים, מגופה של אילה ומתנועת הקשת על הכינור. זוהי אסתטיקה של תנועה נכונה. הם לא מקפידים על טכניקה שתראה טוב. זוהי איננה פוזה. זוהי הקפדה מדויקת של תנועה. היפי הוא תוצאה בלבד. כל סטיה מן האסתטיקה היא סטיה משלמות התנועה. יצחק

 

[Raffael]

../images/Emo45.gif יופי של הסבר.

 

[שי רגב]

מבלי להכיר את 2 השיטות...

אני משוכנע שאתה (יצחק) צודק. כי, כמו שנאמר: "האלוהות (תקרא לזה: "הארה", או איך שלא יהיה...) שוכנת בפרטים הקטנים"... ביצוע ע-ד-י-ן, מוקפד, ובעיקר - איטי של טכניקה, הוא המפתח להבנה ולביצוע. יחד עם זאת, אני מקבל גם את גישתו של לורנס, שיש "להסתכל על התרגיל כמכלול, כתכנית מתאר, והפירוט ניתן להתאמה אישית, לפי נתוני וגישת המבצע. הבעיה בגישה זו (אני קורא לה: "הגישה המתארית") היא שהפרשנות אינה ממש "פתוחה לחלוטין". גם "הווריאציות" (אם נקרא להן כך...) הן בעלות חוקיות מסויימת, שיש לשמור עליה עמ"נ להגיע לביצוע הנכון והמושלם. כדי לוודא את "גבולות הגיזרה" (של ביצוע הווריאציות) יש לעבוד תחת הדרכה של מורה טוב. כאמור, 2 גישות שונות, אך אינן ממש סותרות אחת את השניה (מורה יכול, לדעתי, לללמד עפ"י 2 הגישות). כל טוב ולורנס: תחשוב, האם ייתכן שההרגשה הקשה שלך נובע מתחושת פגיעה אישית (הצחוק שנתקלת בו באותו דוג'ו) ורמת הציפיות הגבוהה שהיתה לך מהמבנה (הפיזי!) של ההומבו-דוג'ו???

 

[לורנס איש ערב]

בנוגע לשאלתך

לא, ממש לא.

 

[chataka]

../images/Emo24.gif תודה רבה

 

[לורנס איש ערב]

כמובטח

צילום בדוג'ו של טאקנו סנסאי, קופו, ימאנאשי. יש לי תכונה מאוד בעייתי של מצמוץ בזמן שמצלמים אותי, כפי שהדבר מתבטא בתמונה

 

[crane]

טוב שאמרת, אחרת לא היינו מזהים אותך

 

[אוהד סמט]

לורנס הוא לא יפנית מבוגרת?! DAMN