תגובות ענייניות
למיאמי תהיה השנה קבוצה שונה לחלוטין מהקבוצה שהייתה לה בשנה שעברה. זה לא רק לברון, זה בהחלט גם השחקנים שעזבו והשחקנים שהגיעו.
עזבו -
שיין באטייה (פרש) - אמנם מבחינת מספרים הוא לא היה כוכב גדול, אבל הייתה לו השפעתו הרבה. הוא שחקן חכם מאוד, והשפיע לא מעט גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה (סיפור הנאום לפני ה-27 ניצחונות מישהו?)
ריי אלן - אמנם מתבגר, אבל קלעי עצום ובעל ניסיון מדהים. שחקן ענק , אולסטאר שהגיע כבר אחרי שהוא ראה את הכל. לקח אליפות, הפסיד סדרת גמר אחרת בשבעה משחקים, ולא בא להיות שחקן משני כמו אחרים. שיחק משהו כמו 25 דקות במשחק, הוביל את החמישייה השניה ותפר שלשה של אליפות. נכון שחלה הדרדרות, זה הגיוני בגילו המתקדם, אבל הוא מבחינתי הדוגמא לגארדים של "איך להמשיך לשחק ברמות הגבוהות ביותר בגיל השלישי". בהחלט היה שחקן משמעותי ביותר שיחסר לקבוצה השנה.
מייקל ביזלי - ברוך שפטרנו מעונשו של זה
רשארד לואיס - לא באמת אבידה, אבל היה סוג של אקס-פקטור מכובד בפלייאוף האחרון.
גרג אודן - ע"ע מייקל ביזלי
ג'יימס ג'ונס - נו, שוין.
לברון ג'יימס - כמעט שכחתי ממנו
הגיעו -
דני גריינג'ר - ספיקינג אוף שחקנים גמורים. אני לא מציע לאוהדי מיאמי לבנות עליו כמושיע.
לואל דנג - החתמה טובה, במיוחד בעמדה שהפכה לכל כך מיותמת עם עזיבתו של לברון.
ג'וש מקרוברטס - שחקן חביב מאוד. סוג של סטרץ'-4 לקבוצה שאין לה צפיפות בצבע בכלל. במקום מיאמי הייתי מנסה אולי להציע אותו לדטרויט (+השלמות) ולנסות להביא את מונרו. מיאמי צריכה שחקן ליג הסל, דטרויט צריכה ריווח.
שבאז נפייר - מצד אחד, מדובר בשחקן עם פוטנציאל טוב שמגיע עם שתי אליפויות מכללות. מהצד השני מדובר בפוינט גארד אנדרסייז שלישי בקבוצה. זה נשמע מבטיח.
שאנון בראון - שחקן מנוסה שהיו לו תקופות יפות בקריירה. עכשיו זו לא אחת מהן. גם עליו אל תבנו - בכל זאת מדובר בשחקן שנופה מהסגל של הניקס החלשה.
שון ויליאמס, טיילר ג'ונסון, קם בירץ' (?)
, אנדרה דוקינס, שון ג'ונס, כריס ג'ונסון - אפילו לא שווים התייחסות.
הנקודה המרכזית היא שהיו בקבוצה הזאת המון שינויים. מיאמי של השנים האחרונות הייתה אחת הקבוצות החזקות בליגה. ממש לא רק לברון + פילרים. נכון שזו הייתה קבוצה עם שחקנים משלימים מבוגרים מאוד, ואלו שנשארו התבגרו עוד, אבל הקבוצה הנוכחית פשוט תהיה קבוצה שונה לחלוטין. בטח בסגנון המשחק (כי לברון מטמיע את ה-DNA שלו בקבוצה) כך שההשוואה פשוט מיותרת. הצוות המסייע של לברון השנה יהיה טוב יותר מהצוות שהיה לידו אם הוא היה עכשיו מופיע במיאמי. זה לא אומר שהיה לו צוות מסייע רע. בכלל לא.
לגבי המשך דבריך -
1. "אריק ספלוסטרה הוא לא מאמן גדול" - הוא גם לא מאמן קטן. הוא בהחלט קנה את מקומו בליגה בזכות ולא בחסד. ההגנה של מיאמי הייתה בעלת טביעת אצבע של מאמן.
2. "שתיים מתוך ה״ביג טרי״ הם בסך הכל נכון להיום עוד שתי שחקנים בינונייםוויד כבר אין לו את זה ובוש תמיד היה בינוני" - וייד כבר אין לו את זה? הוא בעיקר שבור. עדיין שחקן ענק, וכשהוא בריא הוא בהחלט שחקן נהדר. ולגבי בוש - הוא ממש לא תמיד היה בינוני. הוא נכנס לתפקיד של רול פלייר במיאמי, אבל הוא לא היה כזה בטורונטו. אני מקווה שהוא יחזור לעבוד בפוסט, כי היה לו משחק פוסט בתחילת הקריירה, והוא לא יכול להרשות לעצמו יותר רק ג'אמפרים מחצי מרחק. כי אין לו מי שימשוך את ההגנה. צריך לחזור לנוע לכיוון הצבע יותר.
הבולס של אחרי שיקגו הם לא דוגמא טובה (אני מניח שאתה מדבר על הפרישה הראשונה, כי אחרי השניה הם היו קבוצה פח) - כי סקוטי פיפן לא היה גמור. הוא היה בן 28 ובשיאו. לא חווה פציעות משמעותיות, ולא היה עם ברכיים גמורות. מיאמי עם וייד בשיאו ובוש (גם לשיקגו היה את קוקוץ' עדיין) גם היום שווה סיבוב שני בפלייאוף.