צריכה תשובה...........

sivan026

New member
צריכה תשובה...........

הייתי עם בן זוג כ7 שנים והוא נפרד ממני כי הוא לא יכל להתחייב לחתונה. לאחר כחודשיים הכרתי מישהו ממש חמוד ונחמד שמתייחס אליי בצורה מקסימה ואנחנו נכון להיום 3 חודשים ביחד.

הבעיה שלי היא שאני מפחדת שאני שוב אבזבז את הזמן שלי (אני בת 27) ושאני לא יודעת אם הוא רציני או לא (לגבי חתונה בעתיד) ואני גם לא רוצה לשאול בגלל שאנחנו סה"כ 3 חודשים ביחד.

בגלל הפחד הזה אני מוצאת את עצמי כל הזמן רבה איתו אפילו על הדברים הכי קטנים ואני ממש נמצאת בחוסר אונים.

כמו כן הוא גם גר לבד ובקושי מציע שאבוא אליו או.. זה ישמע מצחיק אבל הייתי מצפה שהוא ירצה שנעבור לגור ביחד, הוא יהיה בן 30 בקרוב וחווה זוגיות של המון שנים ולכן חשבתי שאולי גם הוא לא ירצה להמשיך לבזבז את הזמן.

מה אני צריכה לעשות? לעזוב אותו ולמצוא מישהו שיתן לי להרגיש בטחון יותר? או שבכלל הבעיה אצלי כי נשארה לי צלקת?

אשמח לשמוע דעות או עצות..............
 

Amazona

New member
מה אנחנו... חובבנים סה"כ...

כדי לקבל תשובה
אמינה

מדוייקת

וחד משמעית


לא עדיף שתפני לתוכנית "זמן מיסטיקה"?
 

lital10000

New member
אוף, דעתי תמיד היתה

שחתונה היא לא מטרה בשביל לחיות בשבילה. אהבה - כן.

אחותי עשתה ילד בגיל 37. יש לך המון זמן. מה הלחץ?

וגם, אני די בטוחה שאם היינו חיים במדינה אחרת, היינו הרבה פחות דואגים מה יעלה בגורל הילודה שלנו. לא חייבים ילדים.
 

chenby

New member
אחלה דעה

אני גם חושבת שאם היינו במדינה אחרת היינו דואגים פחות..
אבל מה לעשות אנחנו פה. ופה דואגים. אף אחד לא חייב ילדים. אבל מה יש לנו לעשות בחיים האלו בסופו של דבר אם לא להמשיך את השרשרת?
 

lital10000

New member


לכל דבר זמן, ובגיל 40 אנשים יותר בוגרים, ויש מצב שהם הורים יותר טובים.

צריך שישאר משהו להגשים, כדי שיהיה מעניין בחיים גם אז. לא?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני חושב שזכותך לרצות להתחתן

העצה שלי פשוטה: דברי איתו בגלוי. אני לא חושב ש-3 חודשים זה מוקדם מדי. אני חושב שזה מאוחר מדי. לדעתי זוג צריך על ההתחלה לבדוק את הכוונות והציפיות של אחד מהשניה וההיפך. זאת על מנת שבמקרה שהתיפיות לא מתאימות, לא יהיה שיברון לב גדול.

אם הוא אכן לא מחפש את מה שאת מחפשת, חבל על הזמן שלך. ואם הוא כן בכיוון, לא מוקדם מדי לדבר על זה, לחשוב,לבחון ולתכנן.

אם הוא יגיד שהוא כן מעוניין בעיקרון בקשר רציני עם חתונה, אבל הוא לא בטוח עדיין שזו את, ואולי זה קצת מוקדם לו - זה בסדר, בתנאי שאת מאמינה לו. אפשר להתקדם לאט ובזהירות, בתנאי שהכוונה הסופית היא לקשר כמו שאת רוצה. אבל אם מראש הוא לא בכיוון - לא חבל עליך?
 

סטנגה Joe

New member
הבעיה שלך היא

מחלת השליטה.
את רוצה לשלוט בו וביקום.
את לא רוצה "לבזבז זמן".
יצא לך פעם לראות תעודת ביטוח של גבר? של זוגיות? של משהו בחיים בכלל?

את צריכה לשחרר את כל השטויות האלה של לרצות לסדר את העולם ואותו.
את רוצה להיות איתו? כייף לך שם? תשארי.
לא טוב לך? תלכי.
זה נראה לך הגיוני וסביר לכפות על מישהו להתחתן או לגור יחד תחת הכותרת של רצינות/אי בזבוז זמן?
 
3 חודשים!?

אם הוא היה "רץ" עם הקשר - זה היה חשוד. כמעט אף גבר אחרי 3 חדשים לא ירוץ להתמסד (ומגורים משותפים, או אפילו "סתם" שינה שלך אצלו 3-4 פעמים בשבוע זה בהחלט סוג של התמסדות), בעיקר לא גבר שיצא לאחרונה מזוגיות ממוסדת.
כרגע את בהיסטריה למצוא חתן וזה לא מאפשר לך להנות מהזוגיות החדשה ולא יאפשר לך להנות משום זוגיות. תמצאי דרך לצאת מההיסטריה, אנחנו בשנת 1012, נשים מתחתנות גם אחרי גיל 27 (ואפילו אחרי גיל 30, רחמנא ליצלן), יש לך בהחלט עוד כמה שנים לחפש חתן בנח (ותשתדלי להנות מהחיפושים).
 

כל יום

New member
תירגעי, תורידי לחץ

מרוב לחץ אינך מסוגלת ליהנות ממה שיש.

כל הזמן את חוששת פוחדת לחוצה, והאמיני לי זה עובר לצד השני גם אם אינך אומרת באופן מפורש.

תזרמי, תני לעצמך ליהנות, והדברים יבואו מאליהם, אם הם אמורים לקרות.

לחץ עליו לא יעזור, רק עלול להרתיע.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני ממש לא מבין את הקונצנזוס כאן

למה אסור לה לרצות להתחתן? היא עברה את גיל 17. מותר לה.
ואם היא רוצה קשר למטרת נישואין, למה היא צריכה להתבייש בזה או להסתיר את זה?

לגיטימי לרצות קשר למטרת בילויים בלבד.
לגיטימי לרצות קשר למטרת נישואין בלבד.
כל רצון שלא פוגע בזולת הוא לגיטימי. (מפתה מאוד לומר כאן שנישואין בהחלט עלולים לפגוע בזולת
אבל אני אעמוד בפיתוי)

אז קדימה. לתאם ציפיות מראש. למה לעזאזל זה לא לגיטימי?

מילא, אם רוצים לייעץ לה עדיין לא להתחתן, ולחכות לגיל 35 - בסדר. גם זו עצה לגיטימית. אבל היאלא באה לשאול "באיזה גיל אתם סבורים שאני צריכה להתחתן?". היא יודעת מה היא רוצה, והיא בסך הכל שואלת האם לסםר על זה לבן זוגה או לא.
 
אני אסביר לך

כשבחורה רוצה להתחתן, ומצהירה על זה - היא בעצם מפרסמת מכרז לסטטיסט שימלא את נישת הבעל בתוך תוכנית סדורה ומוגמרת של מה תעשה במסיבת רווקות, באיזה אולמי, מה יאכלו, מה היא תלבש, מה יהיה הסלואו הראשון, איך היא תחייך במהלך הערב <נבוכה? מנצחת? מאושרת? וכו>, איפה תעביר את ירח הדבש, מתי תיקלט, איך יקראו לרך הנולד, להמשיך?
כשבחורה רוצה קשר רציני, שאולי יוביל לחתונה אז היא קודם תטרח להכיר את המועמד, להחליט אם בכלל בא לה להעביר חיים שלמים עם הדבר הזה, ורק אז לשאוף להתחתן איתו. והתהליך הזה מה לעשות גוזל זמן, אבל הוא הכרחי ואין בילתו. הלוואי והיו מפתחים סימולטור זוגיות, מעין אולטרסאונד שמנבא את המערכת כולה עוד בטרם, ומאפשר קבלת החלטות מבלי לשרוף את המשאבים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
בכל הכבוד הראוי

אני מסכים שלא כדאי לרוץ לחופה אחרי שבועיים היכרות, ואפילו לא שבועיים. אני בהחלט בעד היכרות בלי לחץ.

אמה מה?!

יד עניין של כוונה מקורית. מה האדם מחפש בסופו של דבר.

אם הבחור מחפש בסופו של דבר קשר רציני, חתונה, וכולי, אז סבבה. משם בהחלט צריך לקחת את הזמן, להכיר, לבנות וכולי. אין לחץ. ולמה אין לחץ? כי ברור שהוא והיא באותו כיוון. לא בוער. [ אגב, ומה אם כן בוער לה להתחתן עוד השנה? גם זה לגיטימי, אם זה מתאים לשניהם - ע"ע חן]

אבל מה אם הבחור, כמו רבים וטובים, בכלל לא רוצה להתחתן? מה אם הוא מתכנן לבלות, לצאת, ואחר כך כשימאס לו, מישהי אחרת? או שהוא בכלל רוצה קריירה ולא ילדים? או שהוא יסע להודו לשנתיים? מה - אין כאלה שרוצים קשר, אבל לא מחויבות? לא זכותה לברר מראש?
 
אני לא אומרת

מתי צריך לרוץ לחופה. אני אומרת מה הבעיה בלהציג את הרצון להתחתן אחרי שלושה חודשים של קשר חביב שטרם הוברר לה <לעצמה> אם היא בכלל הייתה רוצה להיות איתו לנצח נצחים <שזה, בעיני בכל אופן, צריך להיות השיקול המרכזי בלרצות להתחתן עם מישהו>. גם אם היא לא לחוצת חתונה, אם תדבר על זה היא בלי כל כוונה תמקם את עצמה ככזו והיא עלולה להבריח את אחרון הבחורים הרציניים מאותו הטעם של 'היא לא רואה אותי אלא חיה בסרט שלה>. וכן, מה לעשות. יש כל מיני בחורים, אכן. יש כאלה שלא רוצים להתחתן אבל מוכנים לחיות עם האישה לא נשואים 22 שנה פלוס שני ילדים
, ויש כאלה שמוכנים להתחתן אחרי ארבעה חודשים <מהר, מהר לסגור עסקה לפני שתבין על מה היא נפלה
> ויש כל מיני מכל המינים והסוגים. זה שהיא הייתה 7 שנים בקשר הלגמרי רציני שלה שלבסוף מיצה את עצמו ולא הבשיל להקמת המשפחה לא צריך לבלבל אותה. הקמת המשפחה היא צורך, אבל במהרה היא תגלה שהצורך היותר בהול הוא עם מי להקים את המשפחה. לא כל מי שמצהיר שהוא מחפש קשר לחתונה ראוי ומתאים להתחתן איתו. אלא אם הסטנדרטים יורדים לרמה של עם יש דופק ורצון להתחתן אז יאללה עודרוב בונים קשר והעיקר שבסוף יהיה מזל טוב
.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
רק הערה קטנה

על העשרים ושתיים שנים ושני ילדים:

[למי שלא הבין, מדובר עלי. חייתי עם מישהי 22 שנה ללא נישואין פרומליים ונולדו לנו 2 בנות ששתיהן כבר אחרי צבא]

ובכן: אכן לא התחתנתי פורמלית מתוך אידאולוגיה כלשהי שקשורה ליחסי ממסד-פרט. אבל מעבר לקוריוז הלא חשוב הזה, זה היה קשר נישואין לכל דבר ועניין, ודובר על כך מהתחלה.

---

את פשוט מבלבלת בין שני דברים, וכמה אנשים פה חוזרים על אותו בילבול שוב ושוב, למרות שהסברתי אותו 2-3 פעמים, לכן לא אסביר שוב. אני רק אומר שזה קשור להבחנה שים שני דברים לא קשורים: (1) נכונות עקרונית לקשר מחייב (2) עצם ההחלטה למסד בפועל.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ועוד הערה (בגודל קטן עד בינווני)

בעולם העסקי שי מושג שנקרא "Letter of intent". בעברית עקומה: מכתב כוונות. מה זה הדבר הזה?

כששני צדדים מעוניינים להיכנס למו"מ שיש לו השלכות רציניות, כמו למשל רכישת מוצר שעולה מיליונים, ושתהליך המכירה שלו אורך חודשים ארוכים או לפעמים שנה-שנתיים, נהוג לחתום בהתחלה על מכתב כוונות, בו נאמר שהקונה שוקל ברצינות לקנות את המוצר. המכתב הזה איננו התחייבות, ולא ניתן ללכת איתו לבית משםט לדרוש תשלום. המכתב הזה מעיד על רצינות, והוא מבוסס על האינטגריטי של הצד החותם, ומטרתו להראות למשקיעים או שותפים פוטנציאליים שאכן יש מו"מ רציני. זה הכל.

אותו דבר קיים בקשרים של בני אדם. יש עניין של הבעת עניין רציני, לעומת מצב שבו אני נכנס לחנות ואני "רק מסתכל", או רק טועם.

האם בסוף תהיהי עיסקה? האם החתימה על המכתב אומרת שהעיסקה תיחתם? לא. העיסקה תיבדק על ידי הצדדים לגופו של עניין. אבל שני הצדדים מבינים שיש פה רצינות ברמה כלשהי (כי כאמור, לכל צד יש את המוניטין שלו לשמר).
 
אגב, גם בהלכה יש עניין כזה

ע"פ ההלכה- אם אתה נכנס לחנות בידיעה שאתה לא הולך לקנות כלום אתה צריך ליידע את המוכר על כך (יפה, לא?)
 
למעלה