היי אילנה
בני היום בן 11, אובחן בסוף כתה א', לא היה לי שמץ של מושג מה זה ADHD, וכמובן שהרצתי חיפוש בגוגל. הגעתי לפורום הנהדר הזה, נרשמתי לתפוז, וכמובן שבהתחלה רק קראתי את ההודעות, ועם כל הודעה נוספת שקראתי, חשבתי לעצמי, אלוהים, זה כאילו שאני כתבתי אותה, גיליתי שיש עוד המון ילדים כמו בני, שאני לא לבד. התחלתי להבין שההתנהגות של בני נובעת מהלקות, ושהוא לא עושה בכוונה, כמו שתמיד חשבנו. בנוסף גיליתי שיש אור בקצה המנהרה, ושיש טיפולים ופתרונות שונים שיכולים לעזור לנו להתמודד איתו הן בבית והן בבית הספר, וקיבלתי המון המון טיפים מההורים הנפלאים, ומהמנהלות המדהימות של הפורום. בפורום הנהדר הזה יש המון מאמרים וקישורים שהוצאתי להדפסה ואפילו ערכתי קלסר מסודר לבית הספר בו לומד בני, ולמחנכת שלו, פשוט למדנו אני והיא את הנושא דרך הפורום הנפלא הזה. לגבי הקומונה, אין לי מילים להודות לברבית שלנו, שהקימה לנו את הבית הנפלא הזה. הקומונה היא בית שני שלי, את החברות הכי טובות שלי הכרתי בקומונה, איתן אני מתייעצת כמעט בכל בעיה שצצה בחיי, קשורה ל-ADHD או לא. בקומונה אני יודעת שחברותיי לעולם לא ישפטו אותי, לעולם לא יעבירו ביקורת על ילדיי, כי הן מתמודדות כמוני כמעט עם אותן קשיים. ישנו משפט שאנחנו משתמשים בו המון בקומונה: "זר לא יבין" ובקומונה שלנו אין זרים, כולם משפחה אחת גדולה. ענת