צריכה עצה

אתי כק

New member
צריכה עצה

מתלבטת מה לעשות ביום ראשון הקרוב אנחנו אמורים לטוס לבולגריה
הלב אומר לא ,איך אפשר לטוס והילדים והנכדים עוברים סיוט כזה ,כמובן
כל המדינה אבל השכל הישר אומר לטוס ,הילדים כמובן בעד שניסע ,מה הייתם
עושים ,אני כבר משתגעת .
 
חברה שלי באותה ההתלבטות בדיוק

והילדים שכנעו אותה לטוס, הם יעזרו אחד לשני. נראה שהעניין הולך לקראת רגיעה.
 

mykal

New member
לא מבינה,

הילדים שלך נשואים? בוגרים? עצמאיים?
או שהם תלויים בך?
אם הם לא תלויים בך--אז תטוסי, תבלי, תנוחי ותחזרי בכוחות מודשים.
אנחנו זקוקים גם למנוחה--והילדים מרויחים מהיכולת הזו שלנו.
להתנתק וחזור מלאי מרץ.
נסיעה טובה ותחזרי לשלום , בתקוה שתחזרי לשקט.
 

שירהק1

New member
אמנם כמו שכתבתי גם ההורים שלי

טסים ואנחנו תומכים מאוד אבל.....
אנחנו 3 ילדים. בוגרים. עצמאיים (אני הכי קטנה. בת 35) ומאוד קשורים להורים. יש הבדל בין "תלויים" לקשורים. אנחנו כולנו גרים קרוב אליהם ואחד לשני. מתראים המון. הקשרים ב"ה מעולים. מדבירם מספר פעמים ביום. הנכדים מאוהבים בהם.
זה לא מצב פשוט להתנתק ממנו כשיש סיטואציה כמו עכשיו. אז הדילמה שלה וגם של הילדים ברורה
 

אתי כק

New member
נכון הילדים שלי עצמאים

בוגרים נשואים ובעלי משפחה ובכל זאת קשה מאוד לעזוב
בידיעה שהמצב הביטחוני מעורר,
את החופשה סגרנו כבר לפני חודש וחצי ,מקווה היום להגיע להחלטה
הילגים תומכים ומעודדים אותנו לנסוע
בתקווה לימים שקטים
 

שירהק1

New member
ההורים שלי טסים בראשון גם

אני אומרת לטוס. אנחנו ילדים גדולים וגם יכולים לתמוך אחד בשני (אני ואחיי הכוונה) ואין סיבה שיסבלו גם בגלל זה. נהיה בקשר יומיומי.
בע"ה הכל יהיה בסדר. הדבר היחיד שמטריד אותי זה שכמו לפני שנה וחצי.... תהיה בעיה בחזור. אחי בזמנו היה "תקוע" באמסטרדם עוד כמה ימים
 

mykal

New member
קראתי גם מה שכתבת לי למעלה,

קשורים--אפשר לדבר כל יום ואפילו מספר פעמים ביום.
המנוחה היא חלק מהקיום האנושי--ומי שבחר לטוס כדי לנפוש, להתרענן--
שיהנה. זה נחוץ.
ונקוה שיחזרו בזמן, ובדרך רגילה.
אבל גם אחיך היה בהולנד--לא בסכנה, סתם 'תקוע', זו בעיה טכנית--לא קיומית.
אחד הדברים שכל הזמן מדברים עליהם--זה להמשיך חיים רגילים.
ובאמת אין ברירה. אז שיטוסו יהנו--ואתם תהיו הלאה בקשר נהדר גם ממרחק.
 

שירהק1

New member
נכון בגלל זה אני בעד שיטוסו

אמא שלי שאלה לדעתנו ושלושתנו תמכנו בטיסה הזו.
יותר מזה. פעם לפני הרבה הרבה שנים.... במלחמת המפרץ. זה היה בדיוק אחרי שאחי התחתן והוא ואשתו טסו לשנה לאוסטרליה.
בתקופה שלא היה ברור לאן זה מוביל אחי נורא רצה לחזור להיות אתנו ואמא שלי לא הסכימה. אמרה לו שלפחות הוא שם ויכול להיות רגוע.

אני פשוט הגבתי לזה שדיברת על תלות... לא חייבים להיות תלויים ממשית זה בזה בשביל לתהות אם להתרחק או לא.
 

mykal

New member
עם המשפט האחרון שלך

אני מזדהה.
למרות שאצלינו קשורים ומחוברים--גם מי שלא ממש גר קרוב.
אני מדברת עם הרחוקים ויודעת on line מה קורה.
(אגב, לפעמים זה נראה לי פסיכי
)
 

שירהק1

New member
נכון זה משהו פנימי

ההורים שלי אוהבים לטייל ואני מאחלת להם שיטיילו הרבה אבל תמיד שהם חוזרים כאילו יורדת לי אבן שרבצה קצת.

תראי אולי זה קצת פסיכי :) כשהכרתי את בעלי זה שיגע אותו שאני מדווחת הכל. הוא לא הבין שזה לא דיווח בקטע של שליטה אלא בקטע של לחלוק. הוא למד להעריך את זה. בייחוד שזה דו כיווני
 

mykal

New member
קראתי אותך, וחייכתי,

נתת לי תמונת מראה עלי ועל חיי,
אבל--באמת, שאני חושבת שצריך ללמוד לשחרר.
ואספר משהו אישי--כי אני עוברת תהליך בענין הזה--
הבעל שלי, כל הזמן דואג וחושב על הילדים, ואנחנו קצת בעין הסערה,
ואני מנסה למתן אותו ולומר לו--הדאגה העודפת לא עוזרת להם--ואנחנו לא יכולים לחיות את חייהם,
יכולים לעזור, לתמוך, וכד'.
ומהמקום הזה אני מנסה לשחרר--כי מצאתי את עצמי מגדלת את נכדי ונכדותי.
זה לא נכון--זה לא טוב.
המרחק בין מעורבות להתערבות הוא קטן--אבל משמעותי.
וכן אצלינו מתחלקים במידע כל הזמן. ומתיעצים ומחבקים--אולי זה חיבוק דב?
כ מה שכתבתי כאן יותר ממה שהוא אליך--הוא לשמוע את עצמי--ולכון לשינוי הזה.
כדי לא להיות עם 'סלעים' בנשמה.
מקוה שזה לא מעיק לך.
 

שירהק1

New member
אני מבינה אותך

לפעמים הגבול מטשטש בין שיתוף להתערבות. אני תופסת את עצמי למשל ממש נלחצת שאחיינית שלי עושה משהו למרות שאמא שלה פחות נלחצה מזה (ואמא שלה אחראית ואדם בכללי הכי לחוץ שאני מכירה).
אבל הדאגה והאכפתיות...אין לה תחליף. להרגיש תמיד "מוגנת" ושאוהבים אותך - זה הכי חשוב
תמיד כשהבת שלי מספרת לי משהו על חברים שעשו לה ככה או אמרו לה ככה והיא עצובה - אני תמיד מזכירה לה שחברים זה מדהים. זה כייף. אבל שתמיד תזכור שלא משנה מה המשפחה (ואני מפרטת לה מי...זה מאוד מחזק לשמוע הרבה שמות) תמיד יאהבו אותה ויגנו עליה.
ככה אני מאמינה ואני מוכנה להקריב את ההתערבות העודפת אולי לפעמים מאשר לפגוע בקירבה שיש ביננו
 
שאלה קשה. גם אני בדיוק עכשיו

התלבטתי אם לנסוע לחופשה רק אני והקטני כי הבעל עובד פול טיים.
אבל קשה לי לעזוב אותו פה בידיעה שיש כזה בלגן במדינה.
מניחה שאת זקוקה לחופשה! סעי, תהני וחזרי בשלום.
 

sweetdreams

New member
בוודאי שתסעו

בדיוק דברתי אתמול עם חברה טובה שאמרה שלא שפוי בעיניה שכל המדינה עוברת כזה סיוט, והיא נמצאת בסטודיו ובונה מודלים (לקראת הגשה קרובה).
עניתי לה בתגובה שהיא מסתכלת על זה הפוך, ולמעשה זה הדבר הכי שפוי שהיא יכולה לעשות.
&nbsp
אני אסווג כבר עכשיו את דבריי בכך שברור שרקטות יכולות לגרום לנזק ברכוש ובחיי אדם (כפי שגם נוכחנו אתמול
), ואני חלילה לא מתכוונת להשמע חסרת רגישות כלפי אילו שנפגעו. אבל בגדול רקטות לא גורמות נזק ממשי כמו שהן גורמות לתחושת טרור, להפחדה ולכאוס.
הסיכויים שיפלו עליך טיל, בפרט אם את נשמעת להוראות פיקוד העורף, הם קלושים מאוד. לעומת זאת, ההפחדה שמתקפת טילים יוצרת היא לא פרופורציונלית לנזק שלה, וזה הנשק האמיתי שחמאס מפעיל מולינו כרגע. חמאס מנסה להפוך את המדינה שלנו למדינת טרור, וזאת למרות שאין לו ממש את המשאבים לכך. וכשחושבים על זה מהבחינה הזאת, אז הדבר הכי שפוי שניתן לעשות הוא להכיר בכך ולא לשחק לידיים שלהם ולא לתת לטרור לנצח.
&nbsp
אם נחזור לשאלה המקורית.. אם בכך שאת נוסעת את לא מפרה את הוראות פיקוד העורף, לא משאירה אחרייך אנשים שתלויים בך בתקופה הזאת (והם לא, כפי שהבנתי), אז הפחד שלך לעזוב אותם הוא יותר מתוך אקט של הזדהות, והוא גם ברור - אבל גם לא רציונלי.
אתם לא תרוויחו כלום מכך שתארו. אבל לעומת זאת אם תסעו, תהנו, תתאווררו ותחזרו, כולם עדיין יהיו פה, ואם כבר אז רק תעזרו בכך שתשפרו בלהעלות במשהו את המורל, ולא תתנו לטרור לנצח לכם את החיים.
&nbsp
טיסה נעימה.
 

דנה אז

New member
נסיעה לחול אולי תעזור לך להתנתק

את היחידה שמכירה את עצמך, האם העובדה שתהיו בחו"ל ולא כל דקה בחדשות ידברו על האירועים תעזור לך להרגע, או להלחץ.
אם יעזור לך להרגע את חייבת לנסוע מגיע לך, את תמיד דואגת ומפנקת את משפחתך. וחופש שיעזור לך להתחזק ולאגור כוחות חשוב עכשיו.
אם את רק תלחצי יותר ולא תצליחי להנות מהטיול עדיף לנסות לדחות.
 
למעלה