צריכה עצה...
אתחיל מהסוף... הבן שלי בן שנתיים וחצי, מעולם לא ישן אצל חמותי (היא גרושה) ומבחינתי זה גם לא יקרה בשנים הקרובות.
(אצל חמי וההורים שלי כן ישן כשהיה צורך - חתונות, לידה של הקטנה וכיו"ב).
בנוסף, פעם בשבוע חמי לוקח אותו מהגן ומבלה איתו אחה"צ.
לה אני כמעט לא מאפשרת להיות לבד איתו. מקסימום לרדת לגינה או ללכת לג'ימבורי ליד הבית (וגם זה מאוד קשה לי ואני ממש מנסה בשביל בעלי).
ועכשיו לסיבות...
מרגע שנולד האינטואיציה אמרה לי לא לסמוך עליה, היא מאלה שתמיד שוכחים גז דולק, אין לה רישיון כי הייתה עושה המון עבירות, חושבת שאפשר לתת לו עוגה עם אגוזים, סוכריות גומי, בשר דג נע, ביצה לא מבושלת וכו.
חמי מספר שהוא זה שהיה קם לילדים בלילה, היא בכלל לא הייתה מתעוררת, ובכלל בעלי ואחיו גדלו אצל הסבתות או שהסבתות היו אצלהם כל הזמן.
אם היא מקבלת שיחת טלפון חשובה כל העולם שמסביב נעלם וגם כשהיא באה לבקר (היא מגיעה פעם בשבוע, פשרה עם בעלי) אם אנחנו מדברות על משהו שמעניין אותה היא שוכחת מהבן שלי ורק אני מתייחסת אליו.
כשהיה בן קצת פחות משנה הסכמתי לנסות ולהשאיר אותה איתו יום אחד בחופש (אני עבדתי). חזרתי לבית אפוף עשן (שרפה את המיקרוגל), הילד שיחק בכבלים של המחשב, היא גלשה באינטרנט, הוא לא אכל כל היום כמעט כלום וישן בקושי חצי שעה כל היום. מאז איבדתי לחלוטין את מעט האמון.
לא משנה מה, לישון אצלה לא אתן. אני גם לא חושבת שהוא בגיל שזה כיף לישון אצל סבים ואם אין צורך, הוא ישן רק בבית אבל בכל מקרה זה לא יקרה.
הבעיה היא שהיא מאוד נעלבת ומ ש ג ע ת את בעלי וגם אותי. בעלי חושב שהוא יכול לישון אצלה אבל לא יילך נגדי (אבל גם לא שמח על הסיטואציה).
אולי חשוב גם לציין שהילד לא מת עליה.. היא האחרונה בעדיפויות הסבים שלו.
היא לא יודעת איך לשחק איתו ואין לה גישה לילדים בכלל (למרות שמנסה). מבחינתה כדי שיתייחס אליה היא גם הושיבה אותו עליה מול החדשות ביום הזיכרון (כמובן שמיד קראתי לו לזוז מהמסך).
היא תמיד רודפת אחריו שייתן לה נשיקה והוא אף פעם לא מסכים, תמיד מפריעה לו באמצע משחק וכו'.
היא לא מסוגלת להחליף לו חיתול עם קקי ובכלל להתמודד עם בעיות משמעת (לא שיש הרבה) ותציע לו עוגה כדי לפתור את המצב..
השאלה היא איך משפרים את המצב? היא משגעתתת את בעלי ומאוד קשה לו עם כל הסיטואציה. כואב לי עליו אבל שום דבר לא ישנה כשמבחינתי מדובר בביטחון של הילד.
איך מפסיקים את הניג'וס שלה (היא חושבת שזמן לבד איתה יגרום לו לאהוב אותה.. עם אחותה אף פעם לא היה לבד והוא ממש מת עליה! ובכלל מאוד חברותי). ואיך אני משנה את המצב עם בעלי שאומנם לא יילך נגדי (מן הסתם) אבל גם לא שמח על המצב.
תודה!
אתחיל מהסוף... הבן שלי בן שנתיים וחצי, מעולם לא ישן אצל חמותי (היא גרושה) ומבחינתי זה גם לא יקרה בשנים הקרובות.
(אצל חמי וההורים שלי כן ישן כשהיה צורך - חתונות, לידה של הקטנה וכיו"ב).
בנוסף, פעם בשבוע חמי לוקח אותו מהגן ומבלה איתו אחה"צ.
לה אני כמעט לא מאפשרת להיות לבד איתו. מקסימום לרדת לגינה או ללכת לג'ימבורי ליד הבית (וגם זה מאוד קשה לי ואני ממש מנסה בשביל בעלי).
ועכשיו לסיבות...
מרגע שנולד האינטואיציה אמרה לי לא לסמוך עליה, היא מאלה שתמיד שוכחים גז דולק, אין לה רישיון כי הייתה עושה המון עבירות, חושבת שאפשר לתת לו עוגה עם אגוזים, סוכריות גומי, בשר דג נע, ביצה לא מבושלת וכו.
חמי מספר שהוא זה שהיה קם לילדים בלילה, היא בכלל לא הייתה מתעוררת, ובכלל בעלי ואחיו גדלו אצל הסבתות או שהסבתות היו אצלהם כל הזמן.
אם היא מקבלת שיחת טלפון חשובה כל העולם שמסביב נעלם וגם כשהיא באה לבקר (היא מגיעה פעם בשבוע, פשרה עם בעלי) אם אנחנו מדברות על משהו שמעניין אותה היא שוכחת מהבן שלי ורק אני מתייחסת אליו.
כשהיה בן קצת פחות משנה הסכמתי לנסות ולהשאיר אותה איתו יום אחד בחופש (אני עבדתי). חזרתי לבית אפוף עשן (שרפה את המיקרוגל), הילד שיחק בכבלים של המחשב, היא גלשה באינטרנט, הוא לא אכל כל היום כמעט כלום וישן בקושי חצי שעה כל היום. מאז איבדתי לחלוטין את מעט האמון.
לא משנה מה, לישון אצלה לא אתן. אני גם לא חושבת שהוא בגיל שזה כיף לישון אצל סבים ואם אין צורך, הוא ישן רק בבית אבל בכל מקרה זה לא יקרה.
הבעיה היא שהיא מאוד נעלבת ומ ש ג ע ת את בעלי וגם אותי. בעלי חושב שהוא יכול לישון אצלה אבל לא יילך נגדי (אבל גם לא שמח על הסיטואציה).
אולי חשוב גם לציין שהילד לא מת עליה.. היא האחרונה בעדיפויות הסבים שלו.
היא לא יודעת איך לשחק איתו ואין לה גישה לילדים בכלל (למרות שמנסה). מבחינתה כדי שיתייחס אליה היא גם הושיבה אותו עליה מול החדשות ביום הזיכרון (כמובן שמיד קראתי לו לזוז מהמסך).
היא תמיד רודפת אחריו שייתן לה נשיקה והוא אף פעם לא מסכים, תמיד מפריעה לו באמצע משחק וכו'.
היא לא מסוגלת להחליף לו חיתול עם קקי ובכלל להתמודד עם בעיות משמעת (לא שיש הרבה) ותציע לו עוגה כדי לפתור את המצב..
השאלה היא איך משפרים את המצב? היא משגעתתת את בעלי ומאוד קשה לו עם כל הסיטואציה. כואב לי עליו אבל שום דבר לא ישנה כשמבחינתי מדובר בביטחון של הילד.
איך מפסיקים את הניג'וס שלה (היא חושבת שזמן לבד איתה יגרום לו לאהוב אותה.. עם אחותה אף פעם לא היה לבד והוא ממש מת עליה! ובכלל מאוד חברותי). ואיך אני משנה את המצב עם בעלי שאומנם לא יילך נגדי (מן הסתם) אבל גם לא שמח על המצב.
תודה!
