צריכה עידוד
נמאס לי כבר..
כמה כבוד אפשר לתת לבני אדם ולא לקבל יחס נורמלי חזרה. נמאס לי מחמותי.
אף פעם לא חיבבתי אותה, בניגוד אליה לא הראיתי לה זאת. היא יותר מדי עוסקת בחיצוניות מאשר בפנימיות. כשהכרתי את בעלי שמעתי אותה אומרת שאני בסדר אך החברה לשעבר שלו יותר יפה ושמעתי אותה שואלת את אחת האחיות שלו אם ראתה כמה שמנה אני. אני אפרגן לעצמי ואגיד שאני לא שמנה אלא באמצע כזה אך כניראה בסטנדרטים שלה אני ממש כן.
היא אף פעם לא גרמה לי להרגיש שאני רצויה שם והיא עצמה לא אימהית. היא תמיד באה בטענות ולא יודעת לפרגן ואם כן אז לילדים שלה או למשפחה הקרובה. אני לא מחבבת אותה בגלל ההתנהגות שלה ובגלל שהיא לא הסגנון שלי וזה כמובן הדדי כי אני לא הסגנון שלה.
בכל פעם שהייתי באה אליהם הביתה הייתי עוברת סקירה מכף רגל עד ראש בעיניים שלה.
בחתונה היא לא פירגנה כמובן על המראה שלי, היא לא התייחסה להערה שלי על איזו תסרוקת הולכת להיות לי וכמובן ניסתה לעשות משהו כמו שלי (הסתרקנו אצל מעצבי שיער שונים ומרוחקים) היא ניראתה בכלל מזעזעת וכולם אחרי החתונה העירו לי עליה ואני פשוט גוננתי עליה ואמרתי לכולם היא אמא של בעלי. אחרי החתונה היא אמרה שאמרו לה שניראתי יפה והשימלה היתה ממש יפה והיא אמרה אני לא זוכרת איך ניראית ה והסתכלה באלבום חתונה שלנו וכמובן לא אמרה מילה טובה..
בתחילת ההריון שלי היא כבר שאלה מה אני אעשה עם התינוקת ובאיזה מעון אני אשים אותה. אחרי שהיא ובעלה וזרים סביב השעון לאחותו עם הילד היא אפילו לא הציעה שתעזור לי אחרי הלידה ובכלל. אני מבקשת בגלל זה עזרה לעיתים רחוקות והם בכלל לא שואלים איך אני מסתדרת. בהריון לא הרגשתי יחס מיוחד ממנה, בחודש תשיעי היא מסעה לנופש בצפון, הביאה לבעלי שעון. די נפגעתי מזה כי זה לא מתנה לשנינו ואני עוד שניה מביאה לה נכדה!! כמובן שבבית חולים היא לא פירגנה ולא התחשבה בעייפות שלי כשבאו לבקר. היא מבחינתה עברה 4 לידות ואני אמורה להתנהג כמו שור.
לקראת הבריתה לא הבינה איך לא מצאתי בגד ולא הבינה למה אין לי זמן ללכת לעשות מניקור+פדיקור. רציתי לענות לה שהיה נחמד אם היתה באה לשמור לי על הקטנה כדי שאוכל להתפנות לכך. עניתי לה "למי יש זמן". שתבין שלאישה אחרי לידה יש קושי והיא צריכה עזרה. אמא שלי עזרה לי המון, לא יכולתי לבקש ממנה מעבר לזה. היום היא עובדת בעבודה שלה במשרה מלאה ואמא שלו יודעת שהיא בקושי עוזרת לי. כבר אמרתי שהיא עובדת בחצי משרה?
עכשיו רזיתי בחזרה את מה שהעיליתי בהריון. אני מקבלת מחמאות מהסביבה וכמובן ממנה לא.
היא כל הזמן מעירה לי על איך אני מגדלת את הקטנה שלנו. איך אני מאכילה אותה,איך אני מרדימה אותה, שואלת איך היא ישנה כאילו זה שאלה לא מדאגה אלא כשימחה לאיד. הייתי ממש מעדיפה לחשוב שזה מדאגה אך לצערי אני מכירה אותה יותר מדי טוב. היא אדם קר וממש לא נעים. בעלי ממש ההיפך ממנה ואנשים אמרו לי זאת גם אחרי החתונה.
אני כבר משתגעת ממנה. לא בא לי לראות אותה במפגשים משפחתיים ואני לא יכולה שלא ללכת בגלל שאני לא מסוגלת לשלוח את בעלי עם הקטנה לשם.
כשאני מבקשת ממנה לשמור לכמה שעות הי חייבת לדעת לאן אני הולכת ומה מעשיי. היא בכלל חטטנית. חיבת לדעת כל דבר. חייבת לדעת פרטים שהם עניינם האישי של אחרים. אני תמיד עונה לה שאני מכניסה עצמי לעניינים של אחרים או פשוט לא יודעת.
הייתי חייבת לפרוק.
נמאס לי כבר..
כמה כבוד אפשר לתת לבני אדם ולא לקבל יחס נורמלי חזרה. נמאס לי מחמותי.
אף פעם לא חיבבתי אותה, בניגוד אליה לא הראיתי לה זאת. היא יותר מדי עוסקת בחיצוניות מאשר בפנימיות. כשהכרתי את בעלי שמעתי אותה אומרת שאני בסדר אך החברה לשעבר שלו יותר יפה ושמעתי אותה שואלת את אחת האחיות שלו אם ראתה כמה שמנה אני. אני אפרגן לעצמי ואגיד שאני לא שמנה אלא באמצע כזה אך כניראה בסטנדרטים שלה אני ממש כן.
היא אף פעם לא גרמה לי להרגיש שאני רצויה שם והיא עצמה לא אימהית. היא תמיד באה בטענות ולא יודעת לפרגן ואם כן אז לילדים שלה או למשפחה הקרובה. אני לא מחבבת אותה בגלל ההתנהגות שלה ובגלל שהיא לא הסגנון שלי וזה כמובן הדדי כי אני לא הסגנון שלה.
בכל פעם שהייתי באה אליהם הביתה הייתי עוברת סקירה מכף רגל עד ראש בעיניים שלה.
בחתונה היא לא פירגנה כמובן על המראה שלי, היא לא התייחסה להערה שלי על איזו תסרוקת הולכת להיות לי וכמובן ניסתה לעשות משהו כמו שלי (הסתרקנו אצל מעצבי שיער שונים ומרוחקים) היא ניראתה בכלל מזעזעת וכולם אחרי החתונה העירו לי עליה ואני פשוט גוננתי עליה ואמרתי לכולם היא אמא של בעלי. אחרי החתונה היא אמרה שאמרו לה שניראתי יפה והשימלה היתה ממש יפה והיא אמרה אני לא זוכרת איך ניראית ה והסתכלה באלבום חתונה שלנו וכמובן לא אמרה מילה טובה..
בתחילת ההריון שלי היא כבר שאלה מה אני אעשה עם התינוקת ובאיזה מעון אני אשים אותה. אחרי שהיא ובעלה וזרים סביב השעון לאחותו עם הילד היא אפילו לא הציעה שתעזור לי אחרי הלידה ובכלל. אני מבקשת בגלל זה עזרה לעיתים רחוקות והם בכלל לא שואלים איך אני מסתדרת. בהריון לא הרגשתי יחס מיוחד ממנה, בחודש תשיעי היא מסעה לנופש בצפון, הביאה לבעלי שעון. די נפגעתי מזה כי זה לא מתנה לשנינו ואני עוד שניה מביאה לה נכדה!! כמובן שבבית חולים היא לא פירגנה ולא התחשבה בעייפות שלי כשבאו לבקר. היא מבחינתה עברה 4 לידות ואני אמורה להתנהג כמו שור.
לקראת הבריתה לא הבינה איך לא מצאתי בגד ולא הבינה למה אין לי זמן ללכת לעשות מניקור+פדיקור. רציתי לענות לה שהיה נחמד אם היתה באה לשמור לי על הקטנה כדי שאוכל להתפנות לכך. עניתי לה "למי יש זמן". שתבין שלאישה אחרי לידה יש קושי והיא צריכה עזרה. אמא שלי עזרה לי המון, לא יכולתי לבקש ממנה מעבר לזה. היום היא עובדת בעבודה שלה במשרה מלאה ואמא שלו יודעת שהיא בקושי עוזרת לי. כבר אמרתי שהיא עובדת בחצי משרה?
עכשיו רזיתי בחזרה את מה שהעיליתי בהריון. אני מקבלת מחמאות מהסביבה וכמובן ממנה לא.
היא כל הזמן מעירה לי על איך אני מגדלת את הקטנה שלנו. איך אני מאכילה אותה,איך אני מרדימה אותה, שואלת איך היא ישנה כאילו זה שאלה לא מדאגה אלא כשימחה לאיד. הייתי ממש מעדיפה לחשוב שזה מדאגה אך לצערי אני מכירה אותה יותר מדי טוב. היא אדם קר וממש לא נעים. בעלי ממש ההיפך ממנה ואנשים אמרו לי זאת גם אחרי החתונה.
אני כבר משתגעת ממנה. לא בא לי לראות אותה במפגשים משפחתיים ואני לא יכולה שלא ללכת בגלל שאני לא מסוגלת לשלוח את בעלי עם הקטנה לשם.
כשאני מבקשת ממנה לשמור לכמה שעות הי חייבת לדעת לאן אני הולכת ומה מעשיי. היא בכלל חטטנית. חיבת לדעת כל דבר. חייבת לדעת פרטים שהם עניינם האישי של אחרים. אני תמיד עונה לה שאני מכניסה עצמי לעניינים של אחרים או פשוט לא יודעת.
הייתי חייבת לפרוק.
