צריכה עזרה

[LilachiKtana]

צריכה עזרה

שלום, אני לא קבועה פה אבל אני צריכה עזרה.. יש לי כלב בן ארבע, מאז שהוא גור יש אצלו בעיית תוקפנות כאשר הוא נבהל או מפחד. מה לא ניסינו.. הכל! מאלפים, יועצים התנהגותיים, אפילו כדורי הרגעה. לא עוזר, כשהכלב נבהל או מפחד הוא תוקף (מספיק שמעירים אותו, או עושים תנועה חדה כשהוא לא מרוכז- והוא תוקף. הוא כבר נשך אותי, אורחים שהיו אצלנו, ועכשיו אני מפחדת כי יש תינוק בן חצי שנה שמתחיל להיות פעיל. אנחנו ממש אובדי עצות- אין לנו מושג מה לעשות עם הכלב. לרוב הוא ממש חמוד, אבל אני לא בוטחת בו עם התינוק. אני לא אוצה לתת אותו לעמותה כי הוא פשוט יעבור בתים בלי סוף בגלל הבעיה שלו. מחכה לעצות. גם אם יש סוגיי טיפול (למרות שהוצאנו כבר אלפיי שקלים), או שאולי יש מקום שמאמץ כלבים כאלו- בתי ספר לאילוף אולי.. אשמח לעצות, אני כבר מיואשת.

 

[שימי1100]

היי לילך

כמה שאלות , ממתי הכלב אצלך? מה ידוע לך על העבר שלו לפני כן? האם ידוע לך על הפרדה מוקדמת מן השגר והאם? האם ידוע לך אם נחשף בצעירותו לאנשים ?
לגבי הנשיכות , האם זה קורה רק במצבי בהלה כשאינו שם לב? אשמח לשמוע על כמה מקרים בתיאור מפורט על מנת לנסות להבין את שורש התוקפנות, ממה בדיוק הוא מפחד או נבהל ?
כייצד אתם מגיבים לכך?
אינני יודע מה עברתם עם מאלפים אבל אשמח לשמוע על מנת להבין אילו תהליכי למידה הוא עבר ומדוע לא עבד. (לא חשוב לי מי הם המאלפים רק מהן השיטות בהם עבדו)
במקרים כאלו של תוקפניות בעיקר שכבר יש לכלב ניסיון רב מומלץ לא לנסות לטפל בזה לבד ולהמנע מכל סיטואציה שעלולה להביא את הכלב למצב של נשיכה או התנהגות אגרסיבית אחרת , חובה לעשות הכל בליווי מקצועי,
האם ידוע לך על בעיות בריאותיות כלשהן? ראיה ? כליות וכו'?? לעיתים קרובות יש קשר לבעיה רפואית .
מזל טוב על התינוקת , איך הוא מגיב אליה בדרך כלל?
אשמח לעזור
בברכה,
שימי כהן "מבט הכלב"

 

[LilachiKtana]

היי שימי

תודה על ההתיחסות המעמיקה. אז ככה- הכלב אצלי כבר ארבע שנים, מאז שהיה בן חודשיים. לקחנו אותו מכלביה בדרום, וכבר אז היו לו תגובות מוזרות- נוהם כשמתקרבים לו לאוכל למשל. התייעצנו אז ואמרו לנו להתנהג רגיל וזה יעבור. כמובן שמאז הכל החמיר. אין לי מושג כמה הוא נחשף לאנשים בכלביה.. אבל הוא איתנו מאז שהוא בן חודשיים. הכלב נושך במצבי בהלה או לחץ. למשל- כשמעירים אותו, או שמפתיעים אותו. הוא לא אוהב שמחבקים אותו כי כנראה זה מלחיץ אותו ואז הוא נושך. ניסינו לעבוד עם מאלפים שטענו שהכלב לא יודע את מקומו בבית- שיטות החינוך היו אגרסיביות. הדרישה לנקוט באלימות כאשר הוא נוהם או מנסה לנשוך. כמו שאמרתי- הומלץ לנו על כדורי הרגעה- שלא הזיזו לו. גם את העניין הבריאותי בדקנו בצורה מקיפה והכלב בריא. התינוק בן חצי שנה והכלב בעיקר לא מתקרב אליו. לרוב, גם אם הוא מנסה אני לא נותנת לו להתקרב כי מספיק שהתינוק ימשוך לו בפרווה והוא ינשך אותו. חייבת לציין שיש לי גם כלבה. היא מדהימה וכל כך עדינה עם התינוק- הוא מציק לה ומושך לה בפרווה ומחבק אותה- והיא לא עושה כלום- להיפך, מלקקת אותו.

 

[שימי1100]

היי המשך תשובה

אם כבר מגורות היו לכלב בעיות של התנהגות אגרסיבית סביר להניח כי זה עבר אליו בגנטיקה אך לא רק , הרבה פעמים אנו אלו שמגבירים את ההתנהגות בלי לשים לב על ידי חיזוקים לצא מודעים או ענישה .
התקרבות למזון המובילה לתוקפנות נקראת תוקפנות רכושנית כלפי מזון או משאבים אחרים ( כמו צעצועים למשל)
היא ממש לא עוברת מעצמה ויש לטפל בה מהרגע הראשון , אני מניח שההתנהגות הזו קיימת גם היום ואף חריפה יותר ,אני צודק? מה גם שהוא כבר צבר נסיוןן עם השנים שתנהגות \זו מובילה למה שהוא רוצה וזה מצליח לו.
הטיפול בתוקפנות כזו הוא מעמיק וחשוב לפעול נכון , יש ללמד את הכלב שאין אנו מעוניינים להוות איום על המשאב שלו באם מדובר באוכל או משהו אחר ולהציע לו התנהגות חלופית כשאנו מתקרבים , למשל ללכת למקום שלו ושם הוא יקבל פרס גדול ושווה יותר מן המשאב , בשום אופן אין לגעת לו באוכל או במשאב ששומר עליו , אלא בצורה חיובית להציע לו חלופה , בנוסף יש למנוע גישה למשאבים ולתת אותם בצורה מבוקרת בלבד.
לגבי האילוף שעברתם , נשמע באמת שהכלב אינו יודע את מקומו בבית , אך הדרך לנקוט באלימות היא אינה פיתרון אלא בדיוק ההפך הכלב לומד לא לסמוך עליכם ומגביר את התנהגותו התוקפנית על מנת להרחיק אותכם. אינני ממליץ על אלימות בשום צורה כלפי הכלב לא כפתרון ולא כתגובה , זה אינו עוזר בשום דרך ורק פוגם במערכת היחסים בינכם שככל הנראה כבר פגומה.
כדורי הרגעה גם הם אינם פתרון , לעיתים משלבים תרופות אך במקרים שונים לחלוטין - לרב במקרי חרדות קיצוניות אך גם אז אין זה פיתרון אלא רק דרך להרגיע את הכלב , הטיפול ההתנהגותי הוא הפתרון.
נשמע שלא עבדתם נכון ולכן הכלב עדיין מתנהג בצורה הזו .
לגבי התוקפנויות של מצבי בהלה או לחץ - יכול להיות שמדובר באמת בפחד ולכן יש לטפל דווקא בצורה חיובית ושמחה לכלב ולא באלימות שילמד שקרבה של אנשים היא דבר חיובי , כמובן לאחר שלב הלימוד באם מראה תהנהגות אגרסיבית ניתן לרסן אך גם בצורה מתונה ומבוקרת וללא אלימות .
לגבי חיבןוקים - הרבה כלבים אינם אוהבים זאת , לעיתים ניתן להתגבר על כך אם זה נובע מתוך דומיננטיות (באם קורה במצבים אחרים למשל אם מבקשים ממנו משהו וכועסים עליו והוא נוהם) אך לעיתים צריך גם לכבד את הכלב ורצונותיו ולא להעמיס עליו יותר מידי.
לגבי התינוק , חשוב כן ליצור בינהם קשר , ולאו דווקא להרחיקו כשרוצה להתקרב את יוצרת מצב שבו הכלב מבין שלתינוק יש קונוטציה שלילית וההפך הוא הרצוי, מצרף מאמר שכתבנו בנושא.
בכל מקרה אם אתם עדיין רוצים לטפל אני מאמין שזה אכן אפשרי (לא לנסות לטפל לבד , לא מדובר בבעיות קטנות), אך ראשית חשוב להזמין איש מקצוע אמין שאינו עובד באלימות ולאבחן את הכלב בסביבתו הטבעית (עם כל בני המשפחה) ולהתאים טיפול נכון לכם ולו. אני מבין שכבר הוצאת לא מעט כסף אך זו הדרך הנכונה לטפל אני מבין גם שאין לכם הרבה אמון במאלפים כי כבר "נכוותם" בעבר אך אני בטוח שניתן לשפר את המצב הנתון בהרבה .
כך אינכם ממש יכולים להמשיך , זהו מצב מסוכן לכם ומצב לא נעים לכלב
אשמח לעזור
שימי כהן "מבט הכלב"

 

[עמית184]

אין לי את הכלים לענות לך תשובה מוסמכת, אבל

דבר אחד בכל זאת צד את עיני - כתבת: "הדרישה לנקוט באלימות כאשר הוא נוהם או מנסה לנשוך".

לי נראה כאילו הוא למד (בדרך הקשה) שאסור לו להראות סימני אזהרה (סימני אזהרה: נהמה, גרגור, חשיפת שיניים וכדומה), אולם מבחינתו הרגש נשאר כפי שהיה, ורק התעצם כתוצאה מכך שאסור לו להראות סימני אזהרה והפך מבחינתו למצב מלחיץ אפילו הרבה יותר (תארי לעצמך מצב שבו עושים לך משהו לא נעים, ואסור לך למחות במילים או אפילו להסביר שלא נעים לך ומתי לא נעים לך) - מה שהביא אותו לכדי דרך פעולה אחת שנותרה אפשרית מבחינתו - לנשוך מיד. לדלג מעל סימני התקשורת הלגיטימיים (לגיטימיים מבחינת הכלב) ולעבור מיד לנשיכה. כשלכלב לא טוב, או משהו מחריד אותו או מלחיץ אותו, יש סדר מסויים של פעולות, של סימני תקשורת שבה הוא מסביר לנו שלא טוב לו: לרוב זה מתחיל בכיווץ קל של השפתיים וחשיפת ניב, דרך חשיפת שיניים קלה, עובר בגרגור קל, דרך נהמה ואז מגיע לנשיכה (גם אז לרוב תקדים נשיכת אזהרה, ניפינג, את התקיפה ממש). נראה כאילו כלבכם למד שאסור לו לתקשר איתכם (כי אז ינקטו כלפיו באלימות), מה שמעמיד אותו במצב לחוץ הרבה יותר, לחץ פנימי, והוא מגיב בנשיכה מיידית.

כלבים רבים לא אוהבים שמחבקים אותם, נבהלים כשמעירים אותם (אפילו בלי כוונה), נלחצים כשנצמדים אליהם כשהם שוכבים במקומם, ואפילו לא אוהבים שמלטפים אותם בסיטואציות מסויימות. אפילו הכלב שלי לא אוהב את כל זה במקרים רבים מאוד. הוא יסביר זאת לרוב בנהמת מחאה קלה או גרגור קל. לרוב אני אהיה קשוב לו ואמנע מלהתעמת איתו ואניח לו.

סימני האזהרה הללו חשובים שבעתיים כשיש תינוק או ילד בבית. הכלב עלול להרגיש לא נוח פעמים רבות בקרבת הילד, גם אם הוא אוהב אותו מאוד אגב, וחשוב שתהיה לו האפשרות לומר זאת לכם (וכשהילד גדול יותר - גם לילד, שיידע מצידו להבין את שפת הכלב. תפקידכם יהיה אז ללמד את הילד את סימני האזהרה הללו ולהורות לילד להניח אז לכלב). כשאין סימני אזהרה, אין תקשורת, המצב מסובך הרבה יותר. אז הנשיכה מגיעה כאילו "משום מקום", ועלינו לנבא אותה בעצמנו.

אני לא מאלף וממש נזהר מלהציע פתרונות מעשיים, אבל לא מן הנמנע הוא, עד כמה שזה נשמע כאילו אבסורדי, לחזק את סימני האזהרה של הכלב. לגרום לו להבין שזה בסדר "לדבר" ולהסביר את עצמו. יחד עם זה שככל הנראה הכלב למד שאסור לו לבטא את עצמו בדרכים המקובלות (והלגיטימיות, למשל של נהמת מחאה או חשיפת שיניים), כי אז הוא ייענש - סביר מאוד להניח שעדיין הוא מראה סימני לחץ מסויימים ואחרים שאולי אתם מתקשים להבחין בהם (למשל הבלטת העיניים, ליקוק שפתיים או ניפוח שפתיים - סימני לחץ שלרוב הם עדינים הרבה יותר ופחות מודגשים מנהמה או גרגור), אבל שוב - לא הייתי עושה כלום בלי להתייעץ עם מאלף, במקרה הזה מאלף חיובי בלבד שפועל ללא תיקונים, ללא ענישה וללא כפייה (מה שנקרא מאלף FF - force free) שיאבחן אותו בשטח וייתן דרכי פעולה נכונות. אם אתם גרים באזור השרון, יש מאלף נפלא ומומלץ מאוד לדעתי שפועל באזור - גיא תיכון. הוא גם מנוסה מאוד בכלבים תוקפניים וריאקטיביים.

מצרף מאמר מעניין ומאיר עיניים מאת המאלפת נעה שפלר (מנהלת בית הספר למרקר טריינינג) שעוסק בדיוק בזה: "הכלב נוהם? תגידו תודה!".

 

[עמית184]

ומוסיף עוד מאמר - "כיצד לבחור מאלף בגישה

החיובית", פרי עטה של נגה רונן, מבית הספר לאילוף אנימה. המאמר מצורף כקובץ word.

 

[DogsPCI]

לילה טוב ...

אתה רציני במשפט שזה שכתבת?

"כלבים רבים לא אוהבים שמחבקים אותם, נבהלים כשמעירים אותם (אפילו בלי כוונה), נלחצים כשנצמדים אליהם כשהם שוכבים במקומם, ואפילו לא אוהבים שמלטפים אותם בסיטואציות מסויימות. אפילו הכלב שלי לא אוהב את כל זה במקרים רבים מאוד. הוא יסביר זאת לרוב בנהמת מחאה קלה או גרגור קל. לרוב אני אהיה קשוב לו ואמנע מלהתעמת איתו ואניח לו.".

הערנו את הכלב והוא נבהל - אני מבין. נהמת-מחאה אני מבין ומקבל, אכן זכותו של הכלב למחות, אבל גרגור קל?

גירגור קל .... שבעצם בא להודיע מה בדיוק? זו אינה מחאה שכן הבחנת בין נהמות-מחאה לבין גרגור-קל...

אז גירגור קל שלאחרו אתה מניח לו. ומה יקרה אם לא תניח לו ותמשיך ללטף אותו או לחבק אותו? עימות מצידו אני מבין, ממנו אתה מנסה לברוח?

אם לכלב לא מתאים שמלטפים אותו שיקום וילך או שלחליפין ש"יסבול" בשקט את העינויים שהוא חווה כשאני מלטף אותו או מחבק אותו בניגוד לרצונו. אבל בטח לא שיגרגר עלי, אפילו לא קלות.

אין לי שום בעיה לתת לכלב לבטא את עצמו, אבל לפעמים תהיה לי בעיה עם הדברים שהוא בוחר לבטא. ומולם אני אתמודד גם אם הוא מזהיר אותי שהוא מוכן לפתוח בעימות.
בית שלי, משאבים שלי, אחריות שלי, ואני זה שחולק את כל הנ"ל איתו - אז לא אני זה שצריך להיות מוזהר ע"י הכלב שלי וללכת על ביצים לידו בבית שלי! כנ"ל לגבי רכושניות למזון, צעצועים, וכו'.
ובעיני עד שההבנה הזו לא מתקיימת הוא לא באמת הכלב שלי - ידידי הטוב ביותר! הוא רק כלב שנמצא אצלי בבית. ולצערי הרב אני נתקל ביותר ויותר הודעות שמתארות מקרים כאלה בדיוק.

כמובן דעתי האישית .

 

[עמית184]

12 שנים אנחנו חיים ככה, טוב מאוד, תודה.

וקשה לומר שאני הולך על ביצים לידו או שהוא (או אני) לא רואה בי את הכלב שלי, ידידי הטוב ביותר.

 

[djinnie]

 

[מיקי מהי]

 

[DogsPCI]

כמו שכתבתי - דעתי בלבד .

 

[fi0na24]

 

[djinnie]

Since she was a child up to this day, when

she is a 31 years old, my niece has reacted with anger when someone waked her up. Should I have not considered her my niece, just a little girl who was living in my home?

Avi, sometimes we need to respect a person's (or a dog's, for that matter) right to be different. A dog that growls at you is not nice, I had this problem with Clyde since he was a puppy until a few years ago (he's going to be 11 this September). I didn't hug or pet him against his will, but I did put antibiotic cream on his face when he definitely hated it. He didn't want it, but I pleaded with him, asked him, praised him and in the end he let me do it. I didn't show him who was the boss; I persuaded him, as I would a child. Now, if I have to do something he hates, he just goes to the corner of the room, near the door, and sits there, utterly unhappy, that "poor me" look on his face, and waits for me to do whatever I have to do.

 

[DogsPCI]

שלום גם לך ג'יני ....

ואת בעצם מחזקת את הדברים שלי בהודעה שלך! .

את כמו שכתבת לא הנחת לדברים ולא קיבלת את המצב הזה כנורמאלי, אלא עבדת על המצב והגעת בדיוק למצב שאני תיארתי כמצב הרצוי: לא טוב לכלב עם משהו שיזוז או שילמד "לסבול" בשקט.

" Now, if I have to do something he hates, he just goes to the corner of the room, near the door, and sits there, utterly unhappy, that "poor me" look on his face, and waits for me to do whatever I have to do."

ואם הגעת למצב בו הכלב שלך מאפשר לך לעשות מה שאת צריכה לעשות גם אם זה לא נוח לו - משמע את הבוס

.

בוס היא לא מילה גסה! והיא לא מילה בעלת קונטציה שלילית בלבד! יש בוסים שהם גסים, תופסי-תחת, מתנשאים וכו', וישנם בוסים שהם אחלה אנשים ואחלה בוסים!
לי אין בעיה שיש בוס במקום העבודה, להפך חייב להיות אחד, אחרת אנחנו כקבוצה/חברה/עסק/להקה היינו מתבלגנים, מסתכסכים, ולבסוף מתפרקים.

 

[djinnie]

Choose your battles

Hi Avi,

I'd rather insist when I have to (like when giving him a drug when he is ill) and back off when he simply doesn't like to be hugged. Buffy, too, doesn't like hugs, she just gets up and moves away. In the past, she growled at me, and I just stopped, instead of forcing her. Apparently, this didn't put into her head the idea that she was "the boss", but rather that there was an alternative way to avoid a hug - by her moving away from me.

I believe that the nonconfrontational approach works better than proving every time that I am the dominant one, because the dog doesn't feel the need to "stand its ground", either. Since dogs, like humans, learn from the example we give them, maybe she learned from me that it's OK to move away instead of using force...

 

[DogsPCI]

מישהו דיבר על דרך העבודה? את נתקלת במצב בו

הכלב שלך גירגר עליך, ולא קיבלת אותו כמו שהוא, אלא עשית מעשה והגעת למצב בו הוא למד ללכת כשלא נוח לו, או לקבל בשקט את העובדה שלמרות שלא נוח לו את כרגע עושה מה שאת עושה.

משמע גם את יצאת לקרב, ולטובת כולם מזל שניצחת בו (את זו שהעלת את המונחים הנ"ל). איך להתנהל בקרב, זה לא הנושא אליו הגבתי.

 

[djinnie]

Yes, but it was just a figure of speech

And I didn't bomb him into submission, I persuaded him.

 

[מיקי מהי]

אני מוחה על הבחירה

"עימות מצידו אני מבין, ממנו אתה מנסה לברוח?"

לא, לא לברוח אלא למנוע, להתנהל בצורה של מניעה ולמה לא בעצם?

 

[DogsPCI]

בוקר-טוב ...

אני לרגע לא אמרתי לבוא לכלב דווקא וללטף אותו או לחבק אותו כדי להעביר איזה-שהו מסר.
אלא שאם אני בא ללטף את הכלבה שלי או לחבק אותה, ולה כרגע לא בא על זה, לגרגר עלי (משמע להזהיר אותי) זו לא אופציה שבאה בחשבון. מניעה היא פעולה שניתן לעשות לפני שנוצר עימות כל שהו, אך מהרגע שהכלב שלך מגרגר עליך זהו כבר עימות שמתקיים, ואי-אפשר כבר למנוע אותו בדיעבד, אלא ניתן רק לברוח ממנו!
את רוצה להתנהל במניעה? אז זה אומר ללכת על ביצים סביב הכלב, וכל ילד או אורח שמגיע לאזור גם הם צריכים ללכת על ביצים ליד הכלב. ותמיד קיים הסיכוי שמישהו "יטעה" בהתנהלות הנמנעת ואז הוא יכול להפגע!

אם אני מנסה להוציא לכלב קוץ או לטפל בפצע ואני גורם לכלב כאב בכך, אני יכול להבין שהכלב יזהיר או יגרגר. אבל אם אני מלטף אותו או מחבק אותו אין שום לגיטימציה שהכלב יזהיר אותי - "תפסיק או ש ....".
ולמה לא לברוח מהסיטואציה הזו? כי מחר זה יהיה ילד או תינוק או אורח שילטפו/יחבקו את הכלב וגם עליהם הוא יגרגר.

ותני לי לומר לך ולאחרים פה שאם הכלבה שלי הייתה באופן קבע מרשה לעצמה לגרגר או לאיים/להזהיר תינוק או ילד בבית, עם כל הרצון-הטוב היא לא הייתה נשארת בבית.
בעבר היה פה שרשור של מישהי שכלבת הפיטבול שלה חושפת שיניים על הילדה שלה, והיא שאלה מה לעשות. היו פה שהציעו לה להזמין איש-מקצוע ולנסות לטפל בעניין, ואני אישית הצעתי לה למקם את חייה ובריאותה של הילדה שלה לפני טובת הכלבה שלה.
עם כל הצער והרצון הטוב, יש גבול למה שמותר לכלב להרשות לעצמו, לפחות מבחינתי. אני מוכן לנסות, לעזור, ולהשקיע, אבל ממש לא מוכן שמישהו יפגע רק כי הוא ניסה ללטף את הכלב כשלכלב לא התחשק עכשיו שילטפו אותו.

ודבר אחרון, בדוגמה שעמית כתב על הכלב שלו, לא מדובר בכלב עם חרדות, פחדים או בעיות מסויימות (לפי ידעתי), אלא פשוט במצב בו - "הכלב שלי לא אוהב את כל זה במקרים רבים מאוד".
לא אוהב? יש לו בעיה, שילמד לחיות עם זה שמידי פעם מישהו ילטף אותו או יצמד אליו בניגוד לרצונו. גם אני לא אוהב הכל בכל הנוגע לגידול הכלבה שלי, אז אני מרשה לעצמי "לגרגר עליה" כשהיא מבקשת לצאת באמצע הלילה, או באה לקבל ליטוף, או באה ומניחה את הראש שלה עלי, או באה עם צעצוע ומציקה לי שאשחק איתה?

ולסיכום, מניעה ניתן לבצע רק לפני שמתקיים העימות, וכשהכלב מגרגר עלי ומודיע לי - "זוז ממני או ש... ", אז העימות כבר נוצר, ולא ניתן להמנע ממנו. ניתן להתעלם ממנו או לברוח ממנו, ואני מבחינתי לא מאמין בלהשאיר דברים תלויים באוויר, שאני אזוז או ש... מה בדיוק?

אמרנו שחשוב לתת לכלב להעביר את המסרים שלו, לא? הוא מתכוון לתקוף אותי על זה שאני מלטף אותו כשלא בא לו? או כי התקרבתי לאוכל שאני נתתי לו לפני דקה? בבקשה, אני רוצה לראות ולהבין בדיוק מי הכלב שהכנסתי לחיות איתי בבית שלי. שיטת בת-היענה של לטמון את הראש באדמה לא מקובלת עלי. אולי עליכם היא כן, זכותכם .

 

[DogsPCI]

וכמה הבהרות ....

אני לא אומר שלא ניתן ורצוי לעבוד ולשנות את המצב, אני רק יוצא נגד הגישה של לקבל את המצב כמצב נורמאלי - בואו נניח לכלב אחרי שהוא גירגר עלינו. היה פה לא מזמן שרשור על כלבים שחושפים שיניים כשמתקרבים להם לאוכל, גם שם היו כאלה שנתנו לגיטימציה להתנהגות זו של הכלב.

כל הדיוטן הזה הוא בעצם נע סביב דומיננטיות והיררכיה. יש לא מעט שמתיחסים לכלב שלהם כאל שווה בין שווים, אני לא. לי זה ברור מאוד שקיימת היררכיה, קודם כל אני, אחר-כך משפחה וחברים, אחר-כך בני-אדם בכללית, ורק אחר כך מגיע הכלב. וזהו הסדר והמסר שאני אנסה להעביר וללמד את הכלב מהיום הראשון. וזה לא מגיע משכרון של כוח, או מפוזה, או מלפמפם לעצמי את האגו . זו פשוט המציאות בעיני, אולי לא בעינכם - זכותכם .