צריכה עזרה

[מיקי מהי]

לא שווה בן שווים

אלא בעל חיים בעל יישות עצמאית ואישיות פרטית וספציפית. כמי שלא מחפשת דרמות ומלחמות אני מעדיפה ניהול סביבתי ועבודה עם מה שיש, בעדינות.
כמו עם הילדים שלי. הם מכירים את הגבולות אבל! זה לא אומר שלא יהיו מצבים בהם הגבולות יוגמשו וימתחו ואני לא בהכרח אגיב לזה בתקיפות. מבחינתי הצבת הגבול היא הצהרה שאני שם, שאני מגנה ושומרת ומייצרת חציצה מול פגיעה אפשרית. לא שלהם בי אלא של העולם בהם.
מבחינתי כלב וילד שחשים מוגנים לא יהיו אגרסיביים, אם מסיבה זו או אחרת- לרוב תקשורת לקויה, לא הצבתי את הגבול בזמן אני אקח זאת בחשבון באופן התגובה.

לגבי כלב, ניהול סביבה מנסיוניהוא עזרה גדולה למי שעייף כבר. מה שנקרא לפני עיוור אל תשים מכשול.
ללכת על ביצים? לא, אבל כן לדעת במי עסקינן. אני לא אשנה את הכלב, אני יכולה ללמד התנהגות חלופית, אולי להצליח לטעת רגש אחר, אבל לא לשנות מהיסוד. כמו להגיד לאדם כועס- אל תכעס. הזוי.
אני יכולה לברר מה מכעיס, מה מציק, מה דורך את הקפיץ ולנסות למנוע את זה גם תוך כדי הארוע. להפסיק את הגרוי. לא מבינה מה רע בזה.

 

[עמית184]

למה שאתה קורא "עימות" אני קורא תקשורת

תקשורת והבנה.

בכל מצב שבו הכלב מרגיש שעושים לו משהו לא נעים, בין אם זה חיבוק כפוי, לחץ פסיבי עליו, גזיזת ציפורניים או זריקה (מה ששלי מקבל פעמיים ביום כבר קרוב לשנתיים), זכותו לומר לי, להסביר לי, שלא טוב לו, שלא נעים לו. לא רק זכותו - אני מצפה זאת ממנו. תקשורת קוראים לזה. החלופה לתקשורת בריאה היא אלימות (נשיכה) או שיעבוד כפוי (כפייה).

עכשיו, בכל מצב מהמצבים לעיל שבהם הכלב מרגיש שלא בנוח עומדות בפני שתי אפשרויות - או לכפות עליו את אי הנעימות עוד יותר (כפייה אברסיבית), בכוח, ובכך להסלים את המצב לכדי עימות, עד שאחד מאיתנו יכנע ויקבל את התכתיב הכפוי של השני (סיזר מילאן מישהו?) או שאני אגרום לו להבין שאת אותו מצב לא נעים אפשר לעשות גם בדרכים נעימות יותר (חטיפים מישהו?) - כך זה בגזיזת ציפורניים (שהוא מפחד ממנה מאוד, בשל שנים של אינוס הגזיזה עליו, בכוח, בכפייה, תוך כדי עימות), כך בקבלת זריקה (פעמיים ביום, מדי יום) וכך אצל כלבים אחרים חיבוק כפוי, ליטוף במקום לא נעים, תספורת או הברשה (ואנשים יכולים להעיד על ספרים שעובדים בכפייה, בכוח, תוך כדי עימות, כשברור מי הצד שחייב להיכנע ומי הצד האונס. לעומתם יש גם ספרים אחרים, שבאים בטוב, עם חטיפים).

עוד דבר - אתה גם מבלבל בין הזכות של הכלב לתקשר איתי, גם למחות (בצורה לגיטימית לדעתי, של נהמה חרישית למשל, של חוסר שביעות רצון) לבין תוקפנות. את כל רוחב הסקאלה, שהיא רחבה מאוד ועשירה מאוד, אתה משליך לתוך סל אחד - של "אסור עלי. אני הבעלים". וכך בדיוק לומדים כלבים שאסור להם לתקשר, להסביר, למחות ואפילו להתריע. ככה בדיוק כלבים לומדים לוותר על התקשורת ועל סימני האזהרה (כי הם הבינו שאסור להם), וכך במקרי לחץ הם פשוט נושכים. בלי התראות, בלי תקשורת מקדימה - בלי נהמות, בלי גרגורים ובלי חשיפת שיניים - ישר ביס.

אתה משליך לתוך אותו סל נהמת חוסר שביעות רצון ותוקפנות, מחאה ורכושנות מזון. לא הכל זה שחור או לבן, לא הכל זה תוקפנות - יש דברים שהם לגיטימיים ועלינו לכבד גם את תחושותיו של הכלב, ויש דברים שאינם כאלו ושחובה עלינו לטפל בהם בהקדם ולחלוטין לא להשאיר כפי שהם.

אתה גם יוצא מנקודת הנחה שחוסר הנוחות של הכלב במצבים מסויימים הם דבר שמקובל עלינו ושרצוי להניח לו ("שיטת בת-היענה של לטמון את הראש באדמה לא מקובלת עלי. אולי עליכם היא כן, זכותכם"), ולא כך הדבר, להיפך - כל מצב שבו הכלב מרגיש שלא בנוח ליד הבעלים אפשר ורצוי לטפל בו - אבל שוב, לא בכפייה, לא בהסלמת העימות (וזה לא משנה "מי התחיל" הכלב או אנחנו, אנחנו כבני האדם צריכים להיות בוגרים יותר מזה) ולא בלהראות לו "מי הבוס". יש דרכים אחרות, רגועות יותר, נעימות יותר, שלא מבוססות על עימות או כפייה או כוחנות.

ולבסוף - עניין השליטה. אין ספק בכלל מי שולט במי, כמובן שאני שולט בהם, וזה ברור, אבל לא מתוך עמדת דומיננטיות או אסרטיביות מעושה, אלא מתוך שיתוף פעולה (או מתוך הבאה שלהם למצב שבו הם יעדיפו לשתף איתי פעולה). כל עוד זה עובד, וזה עובד, אין לי צורך במערכת יחסים כוחנית שמושתתת על עימות.

 

[DogsPCI]

טוב אז אתה בעצם לא מדייק בתשובה שלך ...

ראשית, אתה ביצעת את ההבחנה (ואולי טעות בניסוח) בין נהימות-מחאה לבין גירגור קל, שכן ציינת גם את הגרגור הקל כהתנהגות נוספת על נהמות-מחאה.

שנית אני כלל לא דיברתי על מה עושים ואיך עושים - שעל זה כתבת תשובות ארוכות בהודעה זו. אני רק יצאתי נגד התפיסה שזה לגיטימי לכלב לפעול כך, מה שהשתמע לי (ואולי בטעות) מההודעה שלך. אבל תקרא את הניסוח שלך שוב:

"כלבים רבים לא אוהבים שמחבקים אותם, נבהלים כשמעירים אותם (אפילו בלי כוונה), נלחצים כשנצמדים אליהם כשהם שוכבים במקומם, ואפילו לא אוהבים שמלטפים אותם בסיטואציות מסויימות. אפילו הכלב שלי לא אוהב את כל זה במקרים רבים מאוד. הוא יסביר זאת לרוב בנהמת מחאה קלה או גרגור קל. לרוב אני אהיה קשוב לו ואמנע מלהתעמת איתו ואניח לו.".

כלבים רבים נוהגים כך, זה טיבעי, נורמאלי, ויש לאפשר לכלב לנהוג כך ולהניח לו. וזה בעצם נכתב כדי להקטין את הבעיה, לא צויין כי "הדבר הנכון לעשות נקודתית הוא להתעלם, ואז למצוא לכך פתרון".

ראה תשובתי לג'יני, היא הגיעה להבנות מול הכלב בדרך שלה האמורה להיות "חיובית", ולי אין שום בעיה עם זה, העיקר שהיא פתרה את העניין. אבל בינינו גם היא נאלצה להילחם, בדרכה שלה, אבל להלחם .


אתה מדבר על תקשורת, אבל רק מהצד של הכלב כלפינו, מה עם לתקשר אל כלב שההתנהגות שהוא מבצע כרגע לא מוצאת חן בעיני? למה שהוא לא יהיה זה שיקלוט שהוא מפריע לי ושהוא זה שיניח לי במנוחה?
לדעתך ואחרים, אם הכלב מוחה, נוהם ומגרגר עלינו זו תיקשורת בריאה. אבל אם אני מוחה, נוהם או מגרגר על הכלב זו אינה תקשורת כלל אלא אלימות, אני מבין נכון?

ולגבי שלוש הפסקאות האחרונות שלך:

ראשית אני אכן הבחנתי בין מחאה, לבין הזהרה, וכן לגבי מצבים בהם אני אכן נותן לכלב סיבה לגרגר עלי (למשל מטפל בפצע כואב). אז בהחלט שאני מבחין בין המצבים השונים ולא שם את כולם בסל אחד. אני כתבתי על התפיסה שהצגת שאם הכלב לא-אוהב משהו אז זה בסדר שהוא ידיע לי זאת בגירגור.

לגבי הפסקה הלפני אחרונה, טוב לשמוע זו בדיוק הייתה הנקודה שהפריע לי. אז לא מניחים לו, אלא עובדים על המצב שכן זהו לא מצב רצוי ו/או מקובל. איך לעבוד? לא נכנסתי לשם כלל, וכל מה שאתה כותב בעניין כלל לא רלוונטי להודעה זו.

ולגבי הפסקה האחרונה, אז אתה השולט ללא ספק וזה ברור לכולם. בפעם האחרונה שבדקתי להיות השולט משמע להיות הבוס, כמו כן אתה לא יכול לשלוט בלי להיות בעמדה דומיננטית ובלי גישה אסרטיבית.
אתה אולי יכול לנהל כלב עם פקודות והרגלים מבלי להיות בעמדה חברתית דומינטית גלויה, אבל בטח שלא לשלוט. ומעבר לכך, לפי ההגדרה של דומיננטיות אותה הבאתי כבר מספר פעמים (ותחפשו לבד עכשיו ), גם שליטה בכלב ע"י אילוף-חיובי היא אקט דומיננטי! וגם מאלף-"חיובי" חייב להיות אסרטיבי בעבודתו כדי להצליח. כדאי אולי גם לקרוא ולהבין מהי ההגדרה של אסרטיביות .

שיתוף פעולה הוא מצויין, וליצור עימותים זה בהחלט לא מצויין, ולכן אני מגיב כשהכלב יוצר אחד שכזה, ולא מתעלם מכך.

ואגב סיזר אם הזכרת אותו, אז במה הוא כן צודק לדעתי? בדרך בה אמורים להסתכל על הכלב - בעל-חיים, טרף, חיית-להקה, כלב, גזע, חומי (או כל שם שנתנו לו). והוא אומר לא-אחת (ואני מסכים איתו) כי במרבית המקרים האנשים מסתכלים על הכלב שלהם בסדר הבא: חומי, הילד שלי, .....

ורק שיהיה ברור שחומי הוא פיקציה שאנו ממציאים לעצמינו ומשליכים עליו המון דברים דימיוניים מאצלינו. דברים חלקיים, שרובם אנם כלל קשורים למציאות. במציאות וגם בעיני הכלב עצמו הכלב שלך הוא לא חומי, הכלב שלך הוא בעל-חיים, טורף .....
אחת הסיבות שמאלפים (מכל הגישות) מצליחים הרבה יותר מהבעלים בעבודה עם הכלב היא כי הם לא רואים את הכלב כחומי על שלל ההשלכות המנטליות והרגשיות שהבעלים מייחס לאותו החומי, ואין להם את כל האסוציאציות המדומיינות שיש לבעלים בראש ושנשלפות כשרמז-השליפה (הכי עוצמתי שקיים?) - השם, צץ להם במוח ומעלה תמונה מדומיינת שגורמת להם לשכוח את המציאות.

אז אם הסכמנו שזה לא מקובל שהכלב יגרגר עלינו רק כי אנו מלטפים אותו או מחבקים אותו כלא בא לו עלינו, אז מבחינתי זה מצויין. .

 

[DogsPCI]

האמת, יופי של משפט פתיחה כתבת לי:

"למה שאתה קורא "עימות" אני קורא תקשורת, תקשורת והבנה".

.

בדיוק מה שאני מנסה להסביר לך ולאחרים כל-הזמן

.

בוקר-טוב באמת

.

 

[LilachiKtana]

אין לנו בכלל את האפציה

להוציא לו קוץ או משהו כזה.. הוא נוהם ותוקף. רק לימדו אותנו להשכיב אותו על הגב ואז ניתן לעזור לו במקרים כאלו.

 

[אין כמוני יש לי פוני]

ומוסיפה מנסיון אישי:

הכלבה שלי הגיעה אלינו גורה גדולה (בגיל 8 חודשים). בשלב מסויים בהתחלה היא פיתחה רכושנות וביטאה אותה בתוקפנות - כשהתקרבו אליה כשיש לידה עצמות וכו'. זה התחיל בתקיפה שלה את הכלב השני, והגיע די מהר ל"אזהרות" רציניות כלפינו. היה מאוד מפחיד ומאוד מסוכן להתקרב אליה כשתפסה צעצוע או קיבלה ממתק, וגם כשגנבה דברים מהשולחן ורציתי לקחת אותם לא יכולתי. והיא מאוד מפחידה כשהיא חושפת שיניים וכנראה מעורבת גם עם "גזע מסוכן". ובכל זאת -

המאלפת המקסימה שלנו פתרה את זה מאוד מהר! והכל בשיטה חיובית.

***אני ממש לא ממליצה לעשות את זה לבד, אך ורק בליווי מאלפת, ורק מתארת כדי להדגים כמה זה היה קל:***
בהתחלה היא נתנה לה אוכל רגיל בצלחת של הכלבה, אבל בעודה מחזיקה את הצלחת, ואחרי מנה קטנה או שתיים הרחיקה את הצלחת מהכלבה ואז החזירה, כדי שהכלבה תראה שגם אם לוקחים לה - היא מקבלת את זה חזרה מהר ולא הולכת לגווע ברעב.
היא גם לימדה אותה את המילה "פויה", והכלבה למדה לעזוב מה שיש לה בפה ושהיא מקבלת על זה צ'ופרים (כלומר, פויה זאת מילה טובה ולא רעה).
אח"כ היא נתנה לה חטיפים ואז לקחה לה אותם ונתנה לה אחרים במקום (זה היה מאוד בזהירות, צריך היה לפתות אותה למקום אחר בשביל לתת לה את החטיף החדש, ורק אח"כ לקחת את החטיפים הקודמים, כשהיא רואה אותנו לוקחות אותם תוך כדי שהיא מנשנשת את החדשים).

עשינו את זה מפגש אחד בלבד עם המאלפת, ובשבועות שלאחר מכן עוד מאוד נזהרנו - הייתי צריכה לפתות אותה עם דברים טעימים כדי "להשיג" חזרה דברים שהיא גנבה או כדי להרים צעצועים שהיא נרדמה לידם, או שהייתי מרחיקה דברים ממנה עם הרגל או עם מקל במקום עם היד. לקראת הסוף כבר הצעתי לה דברים טעימים ולקחתי דברים ממש מתחת לאף שלה, והיום אני כבר תוקעת ידיים בגרון שלה כשהיא תופסת עצמות ברחוב, ולא נשקפת לי שום סכנה.

כל זה ממפגש אחד עם מאלפת, וכמה שבועות שבהם היא אכלה הרבה ג'אנק פוד (לא חייב להיות חטיפים יקרים - אפשר גם אוכל רגיל או אפילו חתיכת בננה או ירק), ועוד עם כלבה "מסוכנת".

המפתח היה לגרום לה להבין שזה שלוקחים לה זה לא דבר רע - לתת לה ביטחון לעומת איזה אינסטינקט שאם ייקחו לה היא תישאר רעבה; ולא שהיא צריכה להקשיב לי כי "אני הבוסית" כמו שחשוב לחלק מהמאלפים לבסס, אלא כי יש ביננו יחסי אמון.
זה לא בדיוק המקרה שלך אלא רק דוגמה לאיך מתמודדות עם סכנה מכיוון הכלב, ואת צריכה מאלפת שתפענח מה כל כך קשה לכלב שלך (אני ממליצה בשביל זה בחום על אותה אפרת סימון 0544-703198) ותעזור לו להירגע ולהבין שהכל בסדר.

בהצלחה!
אשרה.

 

[DogsPCI]

לתקוע ידים לתוך הגרון של הכלבה שלך ....

כשזה ברור שזה לא נעים לה ובניגוד לרצונה, זה כבר מעבר ליחסי אמון . ואם הגעת למצב שאת יכולה לבצע זאת, אז איחולי זהו תחום אחד בו את בעמדת הבוסית. ואכן חשוב היה שתגיע לעמדה זו, אחרת לא היית יכולה לשמור עליה מלהחנק מאיזה עצם ברחוב.

 

[yardy85]

מבחינתי זה מובן מאליו

אחרת איך נותנים כדור (רפואי) לכלב?

 

[fi0na24]

היא ממש לא בעמדת בוסית

היא נמצאת בעמדת זאת שאפשר לסמוך עליה שלא תנסה להזיק לי / לגנוב לי . וזו בדיוק מע' היחסים שצריכה להיות לנו עם כלב

 

[עמית184]

 

[אין כמוני יש לי פוני]

בזה אתה צודק

 

[LilachiKtana]

אני נוטה לא להסכים איתך

גידלתי רועה גרמני כמעט 15 שנה, ואני מגדלת עכשיו עוד קליין שפיץ בנוסף לכלב המדובר. אף אחד מעולם לא נהם עלי.. כלב שנוהם זה כלב שמתכוון לתקוף. אין סיבה שהוא ינהם. כלב יכול לבטא בהרבה דרכים, אבל אין סיבה שהוא יאיים עלייך כשמשהו לא מוצא חן בעיניו. בקיצור, מה שאני מבינה זה שאני צריכה להוציא עוד כספים על מאלפים.. אין פיתרון קסם. תודה על העזרה.