צריכה עזרה...
שלום כולם, אני נשואה כבר כמה שנים באושר. אוהבת את בעלי מאד מאד וטוב לנו ביחד. רק מבחינה מינית כל הזמן יש בעיות. הוא נעלב כשאני לא רוצה לקיים יחסי מין. אני מרגישה עם עצמי רע כשאנחנו מקיימים (בעיקר אני שונאת את זה שאני עושה את זה רק בשבילו..) אני כן נהנת בזמן היחסים עצמם, אבל לא רוצה את זה כמעט אף פעם. אין לי דחף ומשיכה ליחסים מיניים. אני כן אוהבת אותו, את הקשר שלנו ומגע לא מיני (כמו חיבוקים ונשיקות...) . מאד קשה לי עם עצמי, בעיקר כי אני חושבת שמגיע לבעלי לקבל ממני את מה שהוא צריך כמו שהוא דואג לתת לי את מה שאני צריכה.. אבל כ"כ לא טוב לי להיענות לו... רציתי לשאול אותכם האם זה אומר שאני א-מינית או שזה נורמלי? ומה זה בעצם א מיניות..? יש לזה טיפול? האם יש (שאתם מכירים או שנמצאים פה בפורום) אנשים דתיים שהם א-מיניים? הדתיים לא נותנים למיניות להיות חיצונית ובולטת ולכן קשה יותר לדעת אם מה שאני חווה הוא נורמלי ורגיל או שהוא בעייתי... וגם- יכול להיות שזה קשור למה שחינכו אותי (שמין זה אסור, שמין זה מגעיל וכו'..) בקיצור אשמח להתייעץ עם מי שמבין את העולם שלי.. תודה רבה
שלום כולם, אני נשואה כבר כמה שנים באושר. אוהבת את בעלי מאד מאד וטוב לנו ביחד. רק מבחינה מינית כל הזמן יש בעיות. הוא נעלב כשאני לא רוצה לקיים יחסי מין. אני מרגישה עם עצמי רע כשאנחנו מקיימים (בעיקר אני שונאת את זה שאני עושה את זה רק בשבילו..) אני כן נהנת בזמן היחסים עצמם, אבל לא רוצה את זה כמעט אף פעם. אין לי דחף ומשיכה ליחסים מיניים. אני כן אוהבת אותו, את הקשר שלנו ומגע לא מיני (כמו חיבוקים ונשיקות...) . מאד קשה לי עם עצמי, בעיקר כי אני חושבת שמגיע לבעלי לקבל ממני את מה שהוא צריך כמו שהוא דואג לתת לי את מה שאני צריכה.. אבל כ"כ לא טוב לי להיענות לו... רציתי לשאול אותכם האם זה אומר שאני א-מינית או שזה נורמלי? ומה זה בעצם א מיניות..? יש לזה טיפול? האם יש (שאתם מכירים או שנמצאים פה בפורום) אנשים דתיים שהם א-מיניים? הדתיים לא נותנים למיניות להיות חיצונית ובולטת ולכן קשה יותר לדעת אם מה שאני חווה הוא נורמלי ורגיל או שהוא בעייתי... וגם- יכול להיות שזה קשור למה שחינכו אותי (שמין זה אסור, שמין זה מגעיל וכו'..) בקיצור אשמח להתייעץ עם מי שמבין את העולם שלי.. תודה רבה