צריכה עזרה..
יש לי בעיה כבר משאני קטנה, אני נכנסת לדכאונות קטנים המון.. הם אומנם קטנים אבל ממ שמשפיעים עלי. בעיקרון החיים שלי טובים אני נראית טוב יש לי מספיק כסף ומספיק חברים אבל הדכאון שלי נובע מהשאלה "אם" ז"א שום דבר משמעותי לא צריך לקרות פשוט אני חושבת על משהו ומתחילה לחשוב "ואם זה יקרה", "ואם זה יהיה ככה" , "ואם זה קרה".. בלי שמשהו שיהיה ממשי מקווה שמישהו הבין למה התכוונתי. זה היה ככה משהייתי קטנה מבית ספר יסודי-עכשיו אני בת 16 והפסיכולגית שהיתה לי עזרה לי לגלות את זה שזה לא התחיל בזמן האחרון. הפסקתי עם הפסיכולוגית כי התחלתי להרגיש טוב יותר אחרי שנפרדתי מהחבר שלי-שזאת היתה הסיבה לטיפולים אצלה ועכשיו אני דיי מבולבלת למישהו יש פתרון לבעיה שלי? מישהו מכיר מקרים כאלה? עוד שאלה-איך אני יכוהל לשכנע את ההורים שלי שאני כן צריכה להמשיך בטפילו פסיכולוגי? כי הם לא מאמינים בדברים האלה וחושבים שזה רק הגיל..
יש לי בעיה כבר משאני קטנה, אני נכנסת לדכאונות קטנים המון.. הם אומנם קטנים אבל ממ שמשפיעים עלי. בעיקרון החיים שלי טובים אני נראית טוב יש לי מספיק כסף ומספיק חברים אבל הדכאון שלי נובע מהשאלה "אם" ז"א שום דבר משמעותי לא צריך לקרות פשוט אני חושבת על משהו ומתחילה לחשוב "ואם זה יקרה", "ואם זה יהיה ככה" , "ואם זה קרה".. בלי שמשהו שיהיה ממשי מקווה שמישהו הבין למה התכוונתי. זה היה ככה משהייתי קטנה מבית ספר יסודי-עכשיו אני בת 16 והפסיכולגית שהיתה לי עזרה לי לגלות את זה שזה לא התחיל בזמן האחרון. הפסקתי עם הפסיכולוגית כי התחלתי להרגיש טוב יותר אחרי שנפרדתי מהחבר שלי-שזאת היתה הסיבה לטיפולים אצלה ועכשיו אני דיי מבולבלת למישהו יש פתרון לבעיה שלי? מישהו מכיר מקרים כאלה? עוד שאלה-איך אני יכוהל לשכנע את ההורים שלי שאני כן צריכה להמשיך בטפילו פסיכולוגי? כי הם לא מאמינים בדברים האלה וחושבים שזה רק הגיל..