צריכה עזרה עם בן ה-4

[לאאט ובזהירות]

אוכלים ב-6

כי הוא כבר הולך לישון קצת אחרי 7, הוא קם מוקדם.

הגדולים מגויסים, אבל הם לא מאושרים מהמצב, והם גם לא בבית כל אחר צהריים.

זאת באמת שאלה, אם עדיף לתת קצת קודם, אבל אז הוא לא מוכן להתנתק כדי לאכול, או להגיד שרק אחר כך , ואז יש סיכון שהוא לא יאכל כי הוא ממהר למסך. (אני מניחה שאם אגדיר זמן מסגרת לארוחה, לא תהיה לו ברירה אלא לחכות)

 

[moma422]

6 נשמע לי קצת מוקדם

 

[לאאט ובזהירות]

כן ולא

קודם כל, זה לא תמיד 6 על הדקה.
שנית, אם אני צריכה ב-7 להתחיל השכבות של שני ילדים, אני חייבת לסיים מקלחות לשניהם אחרי שכולם גם אכלו, ולתת להם כמה דקות למשחק/צפיה/ספרים לפני שהולכים לישון. יש כאן מעט מקום לגמישות.

אם אקדים מקלחות, ארוחת הערב תוכל להתאחר לכיוון 6 וחצי.

(חשוב לי גם לציין ש90% מהזמן אני לבד איתם, האיש עובד מאוחר. זה גם משפיע)

 

[פרת וחידקל]

מתי הוא חוזר הביתה? בצהרים או אחרי צהרון?

אם בצהרים - אני הייתי מעבירה את זמן הצפייה לאחרי ארוחת צהריים (ממילא זה זמן מתאים לנוח ולרבוץ קצת) ואז לנתק לגמרי את זמן המסכים מארוחת הערב. אם רק בארבע וחצי מגיעים הביתה ובשש כבר ארוחת ערב זה משאיר נורא מעט זמן בבית ממילא. מה הוא עוד עושה בזמן הזה חוץ ממסכים? מה קורה אם יש חבר? אם יוצאים החוצה? זה לא הרבה זמן למלא בעיסוקים שישאירו לטלוויזיה רק זמן מוגבל.

 

[לאאט ובזהירות]

אחרי הצהרון

אז ביום יפה מושכים בגן המשחקים עד 5 בערך, אז כביכול זה לא הרבה זמן להעביר.
הבעיה היא שברגע שנכנסים הביתה הוא מתיישב ומתחיל לבהות. אם אני מנסה לעשות איתו משהו אחר, או לשכנע אותו שיעסיק את עצמו מתחילות היבבות והיללות. הוא יכול להעביר ככה רבע שעה, בלשגע אותי.

בפעם האחרונה שהיה אצלו חבר הוא יילל כל כך הרבה כשאמרתי לו שישחק עם החבר במקום לצפות בדייגו (אחרי שהוא צפה בפרק אחד), שביקשתי מאמא של החבר לאסוף אותו מוקדם.

גם בשבת הוא מסוגל ליילל שנמאס לו, ומתי שבת יוצאת כדי שהוא יוכל לצפות במשהו. זה כבר נהיה מגוחך.

 

[פרת וחידקל]

מה יקרה אם תנצלו את מזג האוויר הידידותי

לגמילה? תביאי אוכל שאת יוצאת לאסוף אותם, תישארו בגינה עד שש ותחזרו הביתה ישר למקלחות? אם זה קשה, סתם להכריז על "שבוע ללא טלוויזיה" שבו נזכרים בכל שאר הדברים שאפשר לעשות? (איום אפקטיבי: יש לך המון משחקים בחדר, אם אתה לא רוצה לשחק באף אחד מהם, אפשר למסור אותם לילדים שירצו אותם, נכון?). אולי אם תחזירו פעילויות אחרות לרפרטואר מחוסר ברירה, תוכלו אח"כ להחזיר את הטלוויזיה בלי לאבד את האלטרנטיבות?

 

[tiger mom]

זה בדיוק מה שאני עשיתי

הייתה תקופה שלא הייתי לגמרי בריאה והרשתי לילדה לראות טלוויזיה אחה"צ כי זה הקל עלי מאד.
כדי להחזיר אותה למסגרת היה לי יותר קל פשוט לצאת כל יום אחה"צ לגינה או לחברה כדי שטלוויזיה לא תהיה אופציה.
אחרי שבוע בערך התחלנו לבלות גם בבית בלי טלוויזיה

 

[לאאט ובזהירות]

זה בתוכנית

אבל קצת מורכב בגלל הילדים הגדולים, אני צריכה להיות בבית איתם לפחות חלק מהזמן.
זו בהחלט אופציה, וגם דיברתי עם עוד הורים שנקבע פעם ארוחת ערב בפארק, מה שיאפשר למשוך עד האמבטיות ואז ישר למיטה.

אני גם מקווה שנגלה ככה איזה משחקים הוא אוהב, ומה יכול להעסיק אותו לזמן מספיק ארוך. בשבת המשחקים בחוץ, אבל באמצע השבוע פחות.

 

[פרת וחידקל]

אני כבר לא בטוחה איך זה היה בגיל 4

אבל -
לגבי מסכים - אף פעם לא היו הגסלות מוגדרות (כמו מותר X זמן או Y תכניות ביום). כשהיו מחאות על כיבוי - נתתי בחירה בין שתי אפשרויות - לקבל את שיקול הדעת שלי (אם אני אומרת לכבות אז מכבים) או לקבוע כללים ברורים - מתוך ידיעה שאז זמן המסך יהיה מצומצם יותר כי לא אוכל להתגמש. בחרו תמיד באופציה הראשונה. כשהיו תקופות של הגזמה זמן מסך, או של תלונות על ההגבלות או שהרגשתי שבצפייה בטלוויזיה מפריעה לדברים אחרים (נניח כשצופים בטלוויזיה מתעלמים ממני) - הכרזתי על תקופת צינון (אין טלוויזיה 3-4 ימים) וזה תמיד עזה לרענן את המצב.

ארוחת ערב- קודם כל אולי באמת הוא לא רעב בזמן ארוחת הערב? אולי כדאי לשנות משהו בנהלים, למשל להקדים מקלחת לארוחה? אולי הוא אוכל משהו אחר הצהריים שסותם לו את התאבון וכדאי להקדים או להפחית אותו? אם לא - בכל אופן לנתק את זמן האוכל מזמן המסך (כלומר שהמסך לא יהיה האלטרנטיבה לאוכל). אם אחרי האוכל מתקלחים נניח - אז שזה יהיה תכף אחרי האוכל. לא רעב? בוא להתקלח. זה עשוי לעורר תיאבון לא צפוי.

לגבי הבריחה - דברים כאלה היו בשבילי איתות לקחת צעד אחורה ולסמוך עליהם פחות. אתה בורח? עכשיו אתה נותן לי יד כל הזמן כשהולכים ברחוב, עד שארגיש שוב שאני יכולה לסמוך עליך שלא תברח. אם זה לא אפשרי מבחינתך, או אם הוא עוזב את היד ובורח בכל זאת - אי אפשר לצאת למקומות שלא חייבים לכמה ימים. אני מצאתי כמה פעמים שלקחת צעד אחורה במידת האמון שאני נותנת להם (כמובן עם נכונות להתקדם שוב ולתת להם להוכיח את עצמם אחר כך) עוזר.

(אשמח בתמורה לעצות איך לגרום לילדים גדולים יותר להפסיק להתעלם מההורים שלהם).

 

[לאאט ובזהירות]

זה היה המצב פעם

שלא היו הגבלות חד משמעיות, אבל זה נהיה לי בעייתי מאד. בעיקר כי מילא כשזה הגדולים שאפשר להגביל, הקטנים נגררו אחריהם, ואת זה אני כבר לא אוהבת.

אני באמת שוקלת להעביר אמבטיות לפני הארוחה, הוא קצת יותר רגוע ואולי כך הוא יגיע לארוחה רעב. הבעיה היא איך עושים את זה במקביל לבישולים. דורש קצת תמרונים לוגיסטיים. אני גם צריכה לשים לב מה הוא מנשנש אחר הצהריים. יש לי תחושה שגם שם יש איזה נזילות שצריך לתחום.

זה בדיוק העניין, ליצור גבולות יותר נוקשים, כדי שאחר כך יהיה אפשר להרפות קצת. לא הסגנון שלי להיות מאד קשוחה, אבל אני מרגישה שזה מה שצריך כרגע. להחזיק את היד, להיות באזור תחום, לדעת בדיוק מה מותר ואסור, כדי שבהמשך יהיה אפשר להתגמש בלי שזה יוציא את כולם מאיזון.

פחחחחח. אני באה לך עם שאלה קלילה על ילד בן 4, ואת מפילה עלי שאלה על גדולים שמתעלמים? אין לי מושג. מילא שהם מתעלמים, כשמעירים להם יש להם תירוץ א. למה הם לא הקשיבו וב. למה הם לא יכולים לעשות את מה שבדיוק ביקשת.
לזה אין לי תשובה. צר לי.

 

[moma422]

לגבי השורה האחרונה, אני גלה לך:

להתקרב עד הילד.....



.... ולצעוק חזק
עובד כמו קסם כל פעם

 

[פרת וחידקל]

(-: תודה, לצעוק גם אני יודעת

אבל נקווה בכל פעם מחדש שיקשיבו לי גם בשקט...

 

[פרמלה]

למרבה הצער השיטה שעובדת אצלנו

היא איומים, ובעלי מתמחה בזה כי הוא מדבר ברוגע "אם לא אז".

 

[לאאט ובזהירות]

אני שונאת את זה

גם האיש משתמש בזה, וזה פשוט לא בשבילי.
אם כי האיום שהכי מוכיח את עצמו אצלי כשאני מנסה להעיר את הגדולה הוא לשאול אותה אם היא רוצה שאבא יבוא להעיר אותה. זה מקפיץ אותה מהמיטה יופי.

 

[moma422]

תנסי לשלב עם גורם הפתעה

 

[myomom]

כמה טיפים בנושא

1. מסכים - לעדכן מראש כמה זמן הוא הולך לראות מסך, אפילו שבגיל הזה אין באמת תחושת זמן. 5 דקות לפני שמכבים, להכין אותו לזה - לומר לו במילים. תהיי מוכנה שתהיה התנגדות, אבל לא להגיב לצרחות שלו - לא לכעוס, אלא לשמור על קור רוח (ברור לי שזה קשה...).
2. ארוחת ערב - להגדיר שעה שבה אוכלים ארוחת ערב, וכלום יושבים ליד השולחן, גם אם לא רעבים. באותו זמן המסכים סגורים, הטלפונים מחוץ להישג יד, וגם אם לא אוכלים, נשארים ישובים למשך 10 דקות. להבהיר שלאחר מכן אין ארוחת ערב. אם הוא נזכר אחר כך שהוא רעב, לומר לו בפשטות שמחר בבוקר תחכה לו ארוחת ערב, והוא מוזמן כבר עכשיו להזמין מה הוא ירצה. בכל אופן לא לאפשר לו לאכול אחרי זמן הארוחה (כך הוא יוכל לפתח הרגלי אכילה נכונים).
3. לגבי בריחות - קודם כל, לפני שיוצאים מהבית להבהיר לו שאם יברח, תחזרו מייד הביתה. בלי כעס, בלי קול מאיים. בפשטות ובשקט, אבל בצורה רצינית. אם זה קורה, בלי לומר דבר, לקחת אותו ביד ולחזור הביתה - שוב, בלי תגובה נוספת, בלי לכעוס, אפילו בלי לומר דבר.
4. באופן כללי - כשהוא כן מתנהג טוב, להחמיא לו על כך.
הקושי האמיתי - לעמוד בכל זה. לא לוותר לו (ולנו), לא לתת לו פרסים בצורה של לאפשר לו לראות מסך אחרי שכיבינו או לאפשר לו לאכול לאחר זמן ארוחת הערב.
גם לא להפוך את זה למלחמה, אלא לשמור על שלווה. תמיד להכין אותו לקראת מה שיקרה - יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה (עוד 5 דקות יושבים לאכול וכדומה).
זה באמת לא פשוט, אבל אם תעמדי בזה - תרוויחי בענק.

 

[לאאט ובזהירות]

תודה

אני באמת מקפידה לתת התראה לפני שסוגרים מסכים, לפני שאוכלים וכד'. לפעמים זה בסדר, ולפעמים לא. גם בפעמים שהוא סוגר בקלות, הוא מסוגל לחזור אחרי כמה דקות כאילו שעבר מספיק זמן, ועכשיו צריך לחזור למסך. שם הקושי הגדול.

באמת לא פשוט, אבל אני חושבת שכל כך הגיע הזמן, שאהיה חייבת לעמוד בזה.
תודה!

 

[myomom]

בשמחה

אם הוא לא עומד בזה, פשוט תוציאי את התקע מהחשמל, ואפילו תוציאי לגמרי את הכבל.
תשקלי אפילו להוציא את הטלויזיה מהבית לאיזה תקופה, נניח לשבוע.
תזכרי שאת עושה את זה בשבילו, ולא נגדו - את עוזרת לו להיגמל.
כמובן להגיד לו לפני - אם תחזור שוב ושוב למסך, אני אוציא את המסך מהבית.
שמעתי על לא מעט שהחליטו להוציא את המסך מהבית לחלוטין, והם חיים מצויין עם זה - פחות מריבות, יותר זמן משפחתי יחד.
אצלינו יש טלויזיה, אבל בלי כל הערוצים (ממיר דיגיטלי של עידן+), ככה שיש גם פחות אפשרויות.

 

[לאאט ובזהירות]

זה דווקא מורכב

אין לנו טלויזיה בכלל.

הוא צופה במחשב ובטאבלט, וגם יודע שאפשר לצפות בסמארטפון של אמא.

אני כותבת בכוונה מסכים, כי מדובר ביותר ממסך אחד, וההגבלה בתנאים האלה היא הרבה יותר קשה. (המחשב הוא גם לשיעורי בית, הטאבלט גם משמש אותי לחפש מתכונים, לבדוק מייל, אני מדברת בטלפון ומשאירה אותו על השולחן, וכו')

הנוכחות של המסכים, והנזילות של ההגדרות של כל המכשירים האלה מקשה על היכולת להגביל בצורה חד משמעית.

 

[myomom]

אולי את צריכה לקבוע כללים לשימוש במסכים

למשל, שבשעות מסוימות לא משתמשים במסכים (כמו למשל בזמן ארוחות), שלא ניתן להשתמש במסך בלי אישור של ההורים (ככה זה אצלנו), שיש זמן שימוש יומי שלא עוברים אותו.
אחרי שתבהירו לעצמכם מה הכללים שהייתם רוצים, תעשו ישיבה משפחתית ותעדכנו את כולם בהם.
האם אתם צופים הרבה במסכים? לא משנה מה הסיבה, גם אם היא פרקטית לחלוטין, הילדים לומדים ממה שהם רואים.