אני עדיין חושבת שלגיל המאוד צעיר
זו דרך חינוך נהדרת. בעיקר בגלל מה שאין בגנים האלו: אין חשיפה לתכנים מסחריים למיניהם שבעייתית לטעמי בגיל צעיר, אין מוסיקה רועשת אלא רק מוסיקה שהצוות מנגן בעצמו, אין טלויזיה אלא משחק חופשי והרבה השקעה בסיפורים והצגות. הגנים האלו הרבה יותר "רכים" ובשביל ילד שרק מתחיל גן, נאמר בגיל שנתיים פלוס, זו בהחלט נחיתה רכה יותר. הם גם מאוד ממוקדים ומאוד ברור שם מה עושים בכל חלק של היום, מה שעוזר לחלק מהילדים לא "להתפזר". ברור שבגילאים מאוחרים יותר לכל ילד מתאים משהו שונה, אולי כמו במקרה שלנו.
אני עדיין חושבת שלגיל המאוד צעירהחינוך האנתרופו-פרוסי
את השם שבכותרת נתנה לו דווקא חברה שלי ששלחה את בנותיה לחינוך הזה, וגם הוציאה אותן משם, ואחת מהן על רקע האי-למידה. כשילד משתוקק לידע, הדוֹגמה הנוקשה של האנתרופוסופים מזיקה. את בתה השנייה הוציאה משם כשהמורה (שהולך עם הילד 8 שנים) החליט שהילדה זקוקה לאבחון פסיכודידקטי. חברתי היא פסיכולוגית לילדים, ו"יודעת מה יש לה בבית". היא חשה שהתווית הבעייתית שהמורה הדביק לבתה לא תוסר במהרה, ומשום שבחינוך האנתרופוסופי המורה לא מתחלף, העדיפה להעבירה לבי"ס רגיל. חברה אחרת סיפרה בהתלהבות על ביה"ס האנתרופוסופי בירושלים, וכל זאת משום שבנה התאים לתבנית שלהם. אולם היא סיפרה לי משהו שפשוט זעזע אותי: אם ילד מראה סימני אי-שקט, הם שמים לו ספר על הראש, שהוא צריך לאזן כמו דוגמנית מתחילה, כדי לנטוע בו שקט. הסיפור זעזע אותי מפני שלילד שלי יש ADHD, ושום ספר על הראש לא היה מוציא לו את הקוצים מהתחת... טוב, אחרי כל הדוגמאות האלה, ובלי להכיר אותך, אני ממליצה לך לשקול את המסגרת החינוכית שבה הוא נמצא, וללכת בעקבות דרישותיו של הילד הספציפי שלך. בהצלחה!
זו דרך חינוך נהדרת. בעיקר בגלל מה שאין בגנים האלו: אין חשיפה לתכנים מסחריים למיניהם שבעייתית לטעמי בגיל צעיר, אין מוסיקה רועשת אלא רק מוסיקה שהצוות מנגן בעצמו, אין טלויזיה אלא משחק חופשי והרבה השקעה בסיפורים והצגות. הגנים האלו הרבה יותר "רכים" ובשביל ילד שרק מתחיל גן, נאמר בגיל שנתיים פלוס, זו בהחלט נחיתה רכה יותר. הם גם מאוד ממוקדים ומאוד ברור שם מה עושים בכל חלק של היום, מה שעוזר לחלק מהילדים לא "להתפזר". ברור שבגילאים מאוחרים יותר לכל ילד מתאים משהו שונה, אולי כמו במקרה שלנו.