צריכה את עצתכם

מצב
הנושא נעול.

אמאשלמ

New member
צריכה את עצתכם

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
 

ציפי ג

New member
השאלה היא לא רק איך הוא בגן

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
השאלה היא לא רק איך הוא בגן
אלא כם איך הוא בבית, במשפחה המורחבת וכד'. מזדמנת לך עכשיו חופשת פסח. שבי עם הילד כמה ימים, תני לו מערכת תמיכה אינטלקטואלית בימים אלו, ותראי איך הוא מתנהג אז. כמובן שאחד על אחד זה לא כמו בקבוצה, אבל אם הילד יביע ענין, יתמודד עם החומר, ולא ישתולל נון סטופ, יש לך כיוון אחר למחשבה.
 

אמאשלמ

New member
למה הכוונה במערכת תמיכה

השאלה היא לא רק איך הוא בגן
אלא כם איך הוא בבית, במשפחה המורחבת וכד'. מזדמנת לך עכשיו חופשת פסח. שבי עם הילד כמה ימים, תני לו מערכת תמיכה אינטלקטואלית בימים אלו, ותראי איך הוא מתנהג אז. כמובן שאחד על אחד זה לא כמו בקבוצה, אבל אם הילד יביע ענין, יתמודד עם החומר, ולא ישתולל נון סטופ, יש לך כיוון אחר למחשבה.
למה הכוונה במערכת תמיכה
אינטלקטואלית? לשבת אתו עם חוברות עבודה? (אני מתעבת אותן...) אשמח אם תרחיבי קצת ותסבירי למה את מתכוונת.
 

ציפי ג

New member
אני לא מכירה גן אנטרופוסופי

למה הכוונה במערכת תמיכה
אינטלקטואלית? לשבת אתו עם חוברות עבודה? (אני מתעבת אותן...) אשמח אם תרחיבי קצת ותסבירי למה את מתכוונת.
אני לא מכירה גן אנטרופוסופי
ואני מכירה חוברות עבודה, שאני מתעבת אותן. מהי מערכת אינטלקטואלית? ישנם משחקי קופסא שבדרך מורכזת מפעילים קווי מחשבה מסוימים. גם הם בד"כ די מתועבים עבורי, אבל כדי לבדוק היפר אקטיביות כן או לא, אני חושבת שזה אפשרי. הייתי הולכת עם הילד לספריה - מקום שדורש שקט וריכוז כדי לקרוא ספרים. הייתי עושה לו חידונים משעשעים, וכל מיני גירויים שכליים כדי לראות אם הילד מגיב בחוסר שקט או בענין. אם הוא מגיב בחוסר שקט, הייתי כן הולכת לאבחון של הילד. אם הוא מגיב בענין, מסתבר שהילד שלך אישית אולי כן בנוי למערכת קצת אחרת של הוראה מהגן הזה, והוא אולי זקוק למערכת גירויים אחרת.
 

אמאשלמ

New member
לפי דברייך הוא באמת לא היפראקטיבי

אני לא מכירה גן אנטרופוסופי
ואני מכירה חוברות עבודה, שאני מתעבת אותן. מהי מערכת אינטלקטואלית? ישנם משחקי קופסא שבדרך מורכזת מפעילים קווי מחשבה מסוימים. גם הם בד"כ די מתועבים עבורי, אבל כדי לבדוק היפר אקטיביות כן או לא, אני חושבת שזה אפשרי. הייתי הולכת עם הילד לספריה - מקום שדורש שקט וריכוז כדי לקרוא ספרים. הייתי עושה לו חידונים משעשעים, וכל מיני גירויים שכליים כדי לראות אם הילד מגיב בחוסר שקט או בענין. אם הוא מגיב בחוסר שקט, הייתי כן הולכת לאבחון של הילד. אם הוא מגיב בענין, מסתבר שהילד שלך אישית אולי כן בנוי למערכת קצת אחרת של הוראה מהגן הזה, והוא אולי זקוק למערכת גירויים אחרת.
לפי דברייך הוא באמת לא היפראקטיבי
בגלל שסיפורים למשל, גם מאוד ארוכים ומסובכים, הוא מאוד מאוד אוהב לשמוע, בלי סוף. לשחק במשהו שמעניין אותו- למשל לבנות משהו מכל הגרוטאות בחצר, הוא מסוגל לשחק שעות כמעט בלי לאבד עניין. אבל הרבה פעמים הוא מסתובב בחוסר שקט, ממש פיזי, מחפש מה לעשות עם הידיים והרגליים, צועק ומשתולל אם אין משהו שמושך אותו ככה.
 

קיטס

New member
זה לא אומר...

לפי דברייך הוא באמת לא היפראקטיבי
בגלל שסיפורים למשל, גם מאוד ארוכים ומסובכים, הוא מאוד מאוד אוהב לשמוע, בלי סוף. לשחק במשהו שמעניין אותו- למשל לבנות משהו מכל הגרוטאות בחצר, הוא מסוגל לשחק שעות כמעט בלי לאבד עניין. אבל הרבה פעמים הוא מסתובב בחוסר שקט, ממש פיזי, מחפש מה לעשות עם הידיים והרגליים, צועק ומשתולל אם אין משהו שמושך אותו ככה.
זה לא אומר...
גם אני חשבתי שאם הילד יכול להתרכז בדברים שמעניינים אותו, ולקרוא ספרים בלי לזוז, סימן שהוא לא היפראקטיבי. אפילו התרעמתי על המרפאה בעיסוק ששאלה אם ייתכן שהוא "היפר". אבל לפני שאת רצה לבקש מהרופאה הפנייה לאבחון, חפשי חומר על התסמינים ותראי אם זה מתאים לילד הפרטי שלך. כשקראתי ספר על ADHD התחברו (וגם התחוורו) לי הרבה דברים לגבי בני. זה כמובן גם לא אומר שבנך כן היפראקטיבי, אני רק מעלה את האפשרות שאולי הם צדקו. מצד שלישי, ייתכן שזה נובע משעמום אקוּטי...
 

ציפי ג

New member
ידלים היפר אקטיבים מסוגלים להתמקד

לפי דברייך הוא באמת לא היפראקטיבי
בגלל שסיפורים למשל, גם מאוד ארוכים ומסובכים, הוא מאוד מאוד אוהב לשמוע, בלי סוף. לשחק במשהו שמעניין אותו- למשל לבנות משהו מכל הגרוטאות בחצר, הוא מסוגל לשחק שעות כמעט בלי לאבד עניין. אבל הרבה פעמים הוא מסתובב בחוסר שקט, ממש פיזי, מחפש מה לעשות עם הידיים והרגליים, צועק ומשתולל אם אין משהו שמושך אותו ככה.
ידלים היפר אקטיבים מסוגלים להתמקד
בדברים שמענינים אותם. אבל אם הילד שלך בגן לא מוכן להתמקד ויש לו חוסר שקט פיזי, ובשעה שניתן לו גירוי אינטלקטואלי ולא רק מצפים ממנו ללמוד בדרך של העתקה, אז אולי יש מקום לבדוק את חוסר השקט הפיזי בעוד נדבכים בחיים ולא רק בגן. למיטב ידיעתי, ילד היפר אקטיבי לא יתנהג כך רק במסגרת הגן. הוא יתנהג כך בהרבה הרבה מסגרות.
 

apk

New member
למה כוונתך "אי למידה" ../images/Emo35.gif

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
למה כוונתך "אי למידה"

האם אתם דוגלים בכך שלא דוחפים את הילדים ללמוד, או שאתם מתכוונים לכך שאתם מונעים מהם למידה לפני גיל בי"ס? אם האפשרות השניה נכונה משמעה, לטעמי האישי, עשית עוול לכל ילד, וביחוד לילד שמראה סימני מחוננות. יש ילדים שהלימוד מהווה עבורם הנאה, וחובה לאפשר להם ללמוד בדיוק כמה שהם מעונינים. אם לא מאפשרים לילד ללמוד והוא רומה בכך זה גורם תסכול ובעיות התנהגות. את לא צריכה לאבחן את הילד, רק לעודד אותו ללמוד כרצונו.
 

ציפי ג

New member
אני מאמינה שלמידה הוא צורך אורגני

למה כוונתך "אי למידה"

האם אתם דוגלים בכך שלא דוחפים את הילדים ללמוד, או שאתם מתכוונים לכך שאתם מונעים מהם למידה לפני גיל בי"ס? אם האפשרות השניה נכונה משמעה, לטעמי האישי, עשית עוול לכל ילד, וביחוד לילד שמראה סימני מחוננות. יש ילדים שהלימוד מהווה עבורם הנאה, וחובה לאפשר להם ללמוד בדיוק כמה שהם מעונינים. אם לא מאפשרים לילד ללמוד והוא רומה בכך זה גורם תסכול ובעיות התנהגות. את לא צריכה לאבחן את הילד, רק לעודד אותו ללמוד כרצונו.
אני מאמינה שלמידה הוא צורך אורגני
ולכן מניעת למידה היא מניעת צורך של הילד. מנגד אני מאמינה שניתן ללמוד בדרכים שונות ומגוונות ודרכי הלימוד בבי"ס רחוקות מדרך הלימוד שמוצאת חן בעיני.
 

apk

New member
ציפי, חשבת ששאלתי אותך?

אני מאמינה שלמידה הוא צורך אורגני
ולכן מניעת למידה היא מניעת צורך של הילד. מנגד אני מאמינה שניתן ללמוד בדרכים שונות ומגוונות ודרכי הלימוד בבי"ס רחוקות מדרך הלימוד שמוצאת חן בעיני.
ציפי, חשבת ששאלתי אותך?
לא, את השואלת המקורית
 

אמאשלמ

New member
אני מסכימה איתך

אני מאמינה שלמידה הוא צורך אורגני
ולכן מניעת למידה היא מניעת צורך של הילד. מנגד אני מאמינה שניתן ללמוד בדרכים שונות ומגוונות ודרכי הלימוד בבי"ס רחוקות מדרך הלימוד שמוצאת חן בעיני.
אני מסכימה איתך
אני חושבת למשל ששפה עשירה נרכשת הכי טוב אם מקריאים לילד סיפורים עם שפה עשירה ועם הרבה משחקי מילים, כך הילד לומד גם אוצר מילים וגם איך לבנות משפטים בצורה מורכבת ויצירתית, בעוד שבגני ילדים מאוד נפוץ לבלבל לילדים את המוח עם מילים מחוץ להקשר שלהן, וללמד אותם דברים במנותק מחיי היום יום. כשילד משחק בארגז החול או בונה דברים, הוא לומד לא פחות מאשר בשעות המוקדשות ל"לימוד".
 
שפה נרכשת לפי הדרך שמדברים בה

אני מסכימה איתך
אני חושבת למשל ששפה עשירה נרכשת הכי טוב אם מקריאים לילד סיפורים עם שפה עשירה ועם הרבה משחקי מילים, כך הילד לומד גם אוצר מילים וגם איך לבנות משפטים בצורה מורכבת ויצירתית, בעוד שבגני ילדים מאוד נפוץ לבלבל לילדים את המוח עם מילים מחוץ להקשר שלהן, וללמד אותם דברים במנותק מחיי היום יום. כשילד משחק בארגז החול או בונה דברים, הוא לומד לא פחות מאשר בשעות המוקדשות ל"לימוד".
שפה נרכשת לפי הדרך שמדברים בה
חוצמזה מסכימה איתך.
 

אמאשלמ

New member
הכוונה אינה מניעה של למידה

למה כוונתך "אי למידה"

האם אתם דוגלים בכך שלא דוחפים את הילדים ללמוד, או שאתם מתכוונים לכך שאתם מונעים מהם למידה לפני גיל בי"ס? אם האפשרות השניה נכונה משמעה, לטעמי האישי, עשית עוול לכל ילד, וביחוד לילד שמראה סימני מחוננות. יש ילדים שהלימוד מהווה עבורם הנאה, וחובה לאפשר להם ללמוד בדיוק כמה שהם מעונינים. אם לא מאפשרים לילד ללמוד והוא רומה בכך זה גורם תסכול ובעיות התנהגות. את לא צריכה לאבחן את הילד, רק לעודד אותו ללמוד כרצונו.
הכוונה אינה מניעה של למידה
אלא למידה בצורה אחרת. בגנים אנתרופוסופים לעולם לא ילמדו את הילדים לקרוא ולכתוב, למשל, או מספרים. הם מאמינים שרק אחרי גיל שבע יש להתחיל להשקיע בצד האינטלקטואלי של הילד. גם אם הם מלמדים משהו זה תמיד יהיה בדרך של דוגמא אישית, בלי הרבה דיבורים. תפירה הם ילמדו ע"י ישיבה עם הילד ופשוט תפירה. כנ"ל ציור, לדוגמא, הם תמיד יימנעו מהנחיית הילד לציור דברים מסויימים. אני לא אנתרופוסופית בכלל, אבל מאמינה שאין צורך ללמד ילדים צעירים למשל קרוא וכתוב או חשבון, אני חושבת שעדיף לתת להם למצות את הילדות שלהם במשחקים, שירים וסיפורים ושאלו מלמדים אותם את חווית ההנאה מספרות ומלמידה בצורה הכי טובה. ברור שאם הבן שלי ישאל אותי משהו, תמיד אספק לו את התשובה הכי מקיפה בהתאם לגילו כמובן, אך לא אציע לו ללמוד משהו מסויים רק כי לי זה נראה חשוב. הוא כן נחשף לסיפורים ברמה גבוהה ולשפה עשירה, אבל לא מתוך מטרה ללמד. הפעילות הפיסית היא הדבר היחיד שאני מעודדת אותו כרגע לעשות- נסיעה על אופניים, רולרבליידס, בניית דברים מכריות בסלון... נראה לי שזוהי מהות הילדות, לא?
 

Kalla

New member
אבל למה לעשות מכל הילדים

הכוונה אינה מניעה של למידה
אלא למידה בצורה אחרת. בגנים אנתרופוסופים לעולם לא ילמדו את הילדים לקרוא ולכתוב, למשל, או מספרים. הם מאמינים שרק אחרי גיל שבע יש להתחיל להשקיע בצד האינטלקטואלי של הילד. גם אם הם מלמדים משהו זה תמיד יהיה בדרך של דוגמא אישית, בלי הרבה דיבורים. תפירה הם ילמדו ע"י ישיבה עם הילד ופשוט תפירה. כנ"ל ציור, לדוגמא, הם תמיד יימנעו מהנחיית הילד לציור דברים מסויימים. אני לא אנתרופוסופית בכלל, אבל מאמינה שאין צורך ללמד ילדים צעירים למשל קרוא וכתוב או חשבון, אני חושבת שעדיף לתת להם למצות את הילדות שלהם במשחקים, שירים וסיפורים ושאלו מלמדים אותם את חווית ההנאה מספרות ומלמידה בצורה הכי טובה. ברור שאם הבן שלי ישאל אותי משהו, תמיד אספק לו את התשובה הכי מקיפה בהתאם לגילו כמובן, אך לא אציע לו ללמוד משהו מסויים רק כי לי זה נראה חשוב. הוא כן נחשף לסיפורים ברמה גבוהה ולשפה עשירה, אבל לא מתוך מטרה ללמד. הפעילות הפיסית היא הדבר היחיד שאני מעודדת אותו כרגע לעשות- נסיעה על אופניים, רולרבליידס, בניית דברים מכריות בסלון... נראה לי שזוהי מהות הילדות, לא?
אבל למה לעשות מכל הילדים
אותו שטאנץ? כנראה שהצרכים של בנך אחרים. בכל מקרה, לעניות דעתי, כדאי שתבדקי את העניין ותפעלי לפי התוצאה. אולי הוא דווקא מאלה שכן זקוקים לזה. אל תראי את זה כאילו זה "חשוב לך", אלא כאילו זה "חשוב לו". אני נגד להעמיד את האידאולוגיה נעל הצרכים של הילד. אתן לך דוגמא: כשבני הבכור היה בן 3, הבאתי הביתה אלפון שרכשתי בשבוע הספר "לעתיד לבוא". הילד, שעיין בו ביחד עם הספרים האחרים שקניתי, שאל מה זה, אז הסברתי לו. הוא מיד הביע עניין ללמוד אותיות. הראתי לו את האותיות והקראתי את השמות שלהן, ואחר כך הוא מיוזמתו, מבלי שבכלל השתתפתי בעניין, כל ערב לפני השינה, עבר על הספר וחזר על כל האותיות עד שזכר אותן בעל פה. בערך באותו גיל זה חזר על עצמו עם שני הקטנים יותר. הם למדו בשיטה קצת אחרת, אך גם הם המשיכו ביוזמתם להביא לי את הספר כל יום עד שלא למדו את האותיות בעל פה. מה זה מוכיח? שילדים רוצים ללמוד גם את הדברים האלה. הם לא רואים את זה כ"חובה לא נעימה", אלא כמשחק מהנה לא פחות מכל משחק אחר. אז למה למנוע את זה מהם?
 

אמאשלמ

New member
זהו, שאם הוא שואל משהו

אבל למה לעשות מכל הילדים
אותו שטאנץ? כנראה שהצרכים של בנך אחרים. בכל מקרה, לעניות דעתי, כדאי שתבדקי את העניין ותפעלי לפי התוצאה. אולי הוא דווקא מאלה שכן זקוקים לזה. אל תראי את זה כאילו זה "חשוב לך", אלא כאילו זה "חשוב לו". אני נגד להעמיד את האידאולוגיה נעל הצרכים של הילד. אתן לך דוגמא: כשבני הבכור היה בן 3, הבאתי הביתה אלפון שרכשתי בשבוע הספר "לעתיד לבוא". הילד, שעיין בו ביחד עם הספרים האחרים שקניתי, שאל מה זה, אז הסברתי לו. הוא מיד הביע עניין ללמוד אותיות. הראתי לו את האותיות והקראתי את השמות שלהן, ואחר כך הוא מיוזמתו, מבלי שבכלל השתתפתי בעניין, כל ערב לפני השינה, עבר על הספר וחזר על כל האותיות עד שזכר אותן בעל פה. בערך באותו גיל זה חזר על עצמו עם שני הקטנים יותר. הם למדו בשיטה קצת אחרת, אך גם הם המשיכו ביוזמתם להביא לי את הספר כל יום עד שלא למדו את האותיות בעל פה. מה זה מוכיח? שילדים רוצים ללמוד גם את הדברים האלה. הם לא רואים את זה כ"חובה לא נעימה", אלא כמשחק מהנה לא פחות מכל משחק אחר. אז למה למנוע את זה מהם?
זהו, שאם הוא שואל משהו
אני בהחלט משתדלת לתת לו תשובה מקיפה אבל אני לא אתן לו למשל חוברת עבודה (המתנה האהובה על הסבתא המורה למשל) כדי שיפתור שם שאלות. הוא שואל מספיק שאלות מעניינות שהוא מביא מהעולם שלו, לפעמים לא פשוט בכלל אפילו לענות על השאלות האלו. זה גם הרבה יותר נכון, לדעתי, לעזור לו להבין את מה שהוא רוצה לדעת. המון הורים למשל אוהבים ללמד את הילד שלהם לספור מגיל כמה שיותר צעיר, אבל זה לא שהילד לומד לספור, הוא לומד לדקלם את המספרים לשביעות רצון הסביבה ללא כל הבנה. כשילד מתעניין בעצמו בספירה ומתחיל לספור, הוא עושה את זה מתוך הבנה אחרת לגמרי.
 

Kalla

New member
זאת גישה קיצונית מאוד בעיני.

זהו, שאם הוא שואל משהו
אני בהחלט משתדלת לתת לו תשובה מקיפה אבל אני לא אתן לו למשל חוברת עבודה (המתנה האהובה על הסבתא המורה למשל) כדי שיפתור שם שאלות. הוא שואל מספיק שאלות מעניינות שהוא מביא מהעולם שלו, לפעמים לא פשוט בכלל אפילו לענות על השאלות האלו. זה גם הרבה יותר נכון, לדעתי, לעזור לו להבין את מה שהוא רוצה לדעת. המון הורים למשל אוהבים ללמד את הילד שלהם לספור מגיל כמה שיותר צעיר, אבל זה לא שהילד לומד לספור, הוא לומד לדקלם את המספרים לשביעות רצון הסביבה ללא כל הבנה. כשילד מתעניין בעצמו בספירה ומתחיל לספור, הוא עושה את זה מתוך הבנה אחרת לגמרי.
זאת גישה קיצונית מאוד בעיני.
יש ילדים שאוהבים חוברות עבודה - למה לא לתת? למנוע מילד שאוהב מספרים, חוברות עבודה או כל צורת לימוד אחרת לעסוק בדברים האלה גרוע בעיני באותה מידה כמו להכריח ילד שאינו רוצה, אוהב או מסוגל להבין את הדברים האלה ללמוד אותם. לידיעתך, ילדים רבים רוצים ללמוד מספרים וגם מבינים מצוין את המשמעות. עובדה שהם יודעים לקשר בין ספרה כתובה לבין כמות תואמת של פריטים מצוירים, או למנות כמה אצבעות יש להם, וכו' בגיל ממש קטן. לא צריך לקדש את אי הלימוד הפעיל או הוצאה מלאכותית של נושאי לימוד מסוימים אל מחוץ לתחום. כאמור, לדעתי זה גרוע באותה מידה כמו לעשות את ההפך.
 

ציפי ג

New member
יש הבדל בין אם הוא שואל לענות

זהו, שאם הוא שואל משהו
אני בהחלט משתדלת לתת לו תשובה מקיפה אבל אני לא אתן לו למשל חוברת עבודה (המתנה האהובה על הסבתא המורה למשל) כדי שיפתור שם שאלות. הוא שואל מספיק שאלות מעניינות שהוא מביא מהעולם שלו, לפעמים לא פשוט בכלל אפילו לענות על השאלות האלו. זה גם הרבה יותר נכון, לדעתי, לעזור לו להבין את מה שהוא רוצה לדעת. המון הורים למשל אוהבים ללמד את הילד שלהם לספור מגיל כמה שיותר צעיר, אבל זה לא שהילד לומד לספור, הוא לומד לדקלם את המספרים לשביעות רצון הסביבה ללא כל הבנה. כשילד מתעניין בעצמו בספירה ומתחיל לספור, הוא עושה את זה מתוך הבנה אחרת לגמרי.
יש הבדל בין אם הוא שואל לענות
ובין לא ללמד. הילד לומד לתפור מהגננת היושבת לידו ותופרת, אבל עדיין הוא יודע מהם חוט ומחט ומהם בגדים. אולי לא צריך לשבת ללמד ילד את שמות כל הצבעים, אבל הילד צריך לדעת מהו צבע. אולי לא צריך ללמד את הילד את שמות כל האותיות כשהוא בן שלוש, אבל שהוא ידע שבאמצעות האותיות ההורים שלו יכולים להקריא לו סיפור הוא צריך לדעת. אולי לא צריך ללמד ילד לספר כשהוא בן שנתיים וחצי, אבל שילד ידע שיש הבדל בין 1 ל-2 בגיל 4 זה בסיסי בעיני. לא צריך לקחת את חוסר הרצון להאביס ילדים, לכדי אי הכרה במושגי יסוד, גם אם הם לא נרכשים בדרך הרגילה. אם אני רוצה ללמד את הילד שלי אברי גוף (ולדעתי זה מאוד חשוב) אני לא אפתח אנציקלופדיה לילד בן שנה ואקריא לו. אבל אני מחזיקה את התינוק שלי על הידים, ומלטפת לו את הירך ואומרת איך הירך שלך נעימה לי. ואני מקפלת לו את הברך ואומרת תראה איך הברך מתקפלת. והמטרה שלי בזה היא לא ידע אינפרמטיבי. הרי הילד שלי בן השנה לא עומד להיות מנתח. הוא גם בכלל לא יודע לדבר. ובכל זאת פיתוח המח באמצעות מתן אינפורמציה לתינוק הוא דרך לא כופה לתת לו ידע, שאולי ביום מן הימים הוא יעשה בו שימוש.
 

אמאשלמ

New member
בדיוק

יש הבדל בין אם הוא שואל לענות
ובין לא ללמד. הילד לומד לתפור מהגננת היושבת לידו ותופרת, אבל עדיין הוא יודע מהם חוט ומחט ומהם בגדים. אולי לא צריך לשבת ללמד ילד את שמות כל הצבעים, אבל הילד צריך לדעת מהו צבע. אולי לא צריך ללמד את הילד את שמות כל האותיות כשהוא בן שלוש, אבל שהוא ידע שבאמצעות האותיות ההורים שלו יכולים להקריא לו סיפור הוא צריך לדעת. אולי לא צריך ללמד ילד לספר כשהוא בן שנתיים וחצי, אבל שילד ידע שיש הבדל בין 1 ל-2 בגיל 4 זה בסיסי בעיני. לא צריך לקחת את חוסר הרצון להאביס ילדים, לכדי אי הכרה במושגי יסוד, גם אם הם לא נרכשים בדרך הרגילה. אם אני רוצה ללמד את הילד שלי אברי גוף (ולדעתי זה מאוד חשוב) אני לא אפתח אנציקלופדיה לילד בן שנה ואקריא לו. אבל אני מחזיקה את התינוק שלי על הידים, ומלטפת לו את הירך ואומרת איך הירך שלך נעימה לי. ואני מקפלת לו את הברך ואומרת תראה איך הברך מתקפלת. והמטרה שלי בזה היא לא ידע אינפרמטיבי. הרי הילד שלי בן השנה לא עומד להיות מנתח. הוא גם בכלל לא יודע לדבר. ובכל זאת פיתוח המח באמצעות מתן אינפורמציה לתינוק הוא דרך לא כופה לתת לו ידע, שאולי ביום מן הימים הוא יעשה בו שימוש.
בדיוק
ואת החוברות אני מתעבת כי הן בדרך כלל עשויות בדרך שלדעתי מצמצמת את החשיבה ולא מפתחת אותה. ללמד ילד לצבוע רק בתוך הקווים או להתאים משהו למשהו אחר בדיוק לפי הוראות היצרן, זה פיספוס כי אפשר ללמוד דברים מחוויה ישירה וזה נותן תמונה הרבה יותר רחבה.
 

ציפי ג

New member
אבל אף אחד לא מכריח אותך

בדיוק
ואת החוברות אני מתעבת כי הן בדרך כלל עשויות בדרך שלדעתי מצמצמת את החשיבה ולא מפתחת אותה. ללמד ילד לצבוע רק בתוך הקווים או להתאים משהו למשהו אחר בדיוק לפי הוראות היצרן, זה פיספוס כי אפשר ללמוד דברים מחוויה ישירה וזה נותן תמונה הרבה יותר רחבה.
אבל אף אחד לא מכריח אותך
גם לי אין כמעט חוברות עבודה לילדים. אבל אחת ל.. כשיש לי חוברת, אני לא מחויבת לעבוד לפי ההוראות שבה. אני יכולה לתת לילד לצבוע בה סתם כי בא לו. אני יכולה להגיד לו לעבור על כל החוברת ולהמציא סיפורים על הציורים. ההוראה בחוברת מבחינתי היא המלצה בלבד.
 

קיטס

New member
החינוך האנתרופו-פרוסי

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
החינוך האנתרופו-פרוסי
את השם שבכותרת נתנה לו דווקא חברה שלי ששלחה את בנותיה לחינוך הזה, וגם הוציאה אותן משם, ואחת מהן על רקע האי-למידה. כשילד משתוקק לידע, הדוֹגמה הנוקשה של האנתרופוסופים מזיקה. את בתה השנייה הוציאה משם כשהמורה (שהולך עם הילד 8 שנים) החליט שהילדה זקוקה לאבחון פסיכודידקטי. חברתי היא פסיכולוגית לילדים, ו"יודעת מה יש לה בבית". היא חשה שהתווית הבעייתית שהמורה הדביק לבתה לא תוסר במהרה, ומשום שבחינוך האנתרופוסופי המורה לא מתחלף, העדיפה להעבירה לבי"ס רגיל. חברה אחרת סיפרה בהתלהבות על ביה"ס האנתרופוסופי בירושלים, וכל זאת משום שבנה התאים לתבנית שלהם. אולם היא סיפרה לי משהו שפשוט זעזע אותי: אם ילד מראה סימני אי-שקט, הם שמים לו ספר על הראש, שהוא צריך לאזן כמו דוגמנית מתחילה, כדי לנטוע בו שקט. הסיפור זעזע אותי מפני שלילד שלי יש ADHD, ושום ספר על הראש לא היה מוציא לו את הקוצים מהתחת... טוב, אחרי כל הדוגמאות האלה, ובלי להכיר אותך, אני ממליצה לך לשקול את המסגרת החינוכית שבה הוא נמצא, וללכת בעקבות דרישותיו של הילד הספציפי שלך. בהצלחה!
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה