צריכה את עצתכם
צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?
