צריכה את עצתכם

[אמאשלמ]

אני עדיין חושבת שלגיל המאוד צעיר

החינוך האנתרופו-פרוסי
את השם שבכותרת נתנה לו דווקא חברה שלי ששלחה את בנותיה לחינוך הזה, וגם הוציאה אותן משם, ואחת מהן על רקע האי-למידה. כשילד משתוקק לידע, הדוֹגמה הנוקשה של האנתרופוסופים מזיקה. את בתה השנייה הוציאה משם כשהמורה (שהולך עם הילד 8 שנים) החליט שהילדה זקוקה לאבחון פסיכודידקטי. חברתי היא פסיכולוגית לילדים, ו"יודעת מה יש לה בבית". היא חשה שהתווית הבעייתית שהמורה הדביק לבתה לא תוסר במהרה, ומשום שבחינוך האנתרופוסופי המורה לא מתחלף, העדיפה להעבירה לבי"ס רגיל. חברה אחרת סיפרה בהתלהבות על ביה"ס האנתרופוסופי בירושלים, וכל זאת משום שבנה התאים לתבנית שלהם. אולם היא סיפרה לי משהו שפשוט זעזע אותי: אם ילד מראה סימני אי-שקט, הם שמים לו ספר על הראש, שהוא צריך לאזן כמו דוגמנית מתחילה, כדי לנטוע בו שקט. הסיפור זעזע אותי מפני שלילד שלי יש ADHD, ושום ספר על הראש לא היה מוציא לו את הקוצים מהתחת... טוב, אחרי כל הדוגמאות האלה, ובלי להכיר אותך, אני ממליצה לך לשקול את המסגרת החינוכית שבה הוא נמצא, וללכת בעקבות דרישותיו של הילד הספציפי שלך. בהצלחה!

אני עדיין חושבת שלגיל המאוד צעיר
זו דרך חינוך נהדרת. בעיקר בגלל מה שאין בגנים האלו: אין חשיפה לתכנים מסחריים למיניהם שבעייתית לטעמי בגיל צעיר, אין מוסיקה רועשת אלא רק מוסיקה שהצוות מנגן בעצמו, אין טלויזיה אלא משחק חופשי והרבה השקעה בסיפורים והצגות. הגנים האלו הרבה יותר "רכים" ובשביל ילד שרק מתחיל גן, נאמר בגיל שנתיים פלוס, זו בהחלט נחיתה רכה יותר. הם גם מאוד ממוקדים ומאוד ברור שם מה עושים בכל חלק של היום, מה שעוזר לחלק מהילדים לא "להתפזר". ברור שבגילאים מאוחרים יותר לכל ילד מתאים משהו שונה, אולי כמו במקרה שלנו.

 

[אמאשלמ]

אגב, מי יודע מה קורה עם בי"ס דמוקרט

אני עדיין חושבת שלגיל המאוד צעיר
זו דרך חינוך נהדרת. בעיקר בגלל מה שאין בגנים האלו: אין חשיפה לתכנים מסחריים למיניהם שבעייתית לטעמי בגיל צעיר, אין מוסיקה רועשת אלא רק מוסיקה שהצוות מנגן בעצמו, אין טלויזיה אלא משחק חופשי והרבה השקעה בסיפורים והצגות. הגנים האלו הרבה יותר "רכים" ובשביל ילד שרק מתחיל גן, נאמר בגיל שנתיים פלוס, זו בהחלט נחיתה רכה יותר. הם גם מאוד ממוקדים ומאוד ברור שם מה עושים בכל חלק של היום, מה שעוזר לחלק מהילדים לא "להתפזר". ברור שבגילאים מאוחרים יותר לכל ילד מתאים משהו שונה, אולי כמו במקרה שלנו.

אגב, מי יודע מה קורה עם בי"ס דמוקרט
דמוקרטי בתל אביב? שמעתי שמועות שמתכננים לפתוח בתל אביב בית ספר דמוקרטי עם כיתות גן, מישהו יודע מה קורה עם זה?

 

[בזזזזזזז]

הזדעזתי רק מלקראו על המסכן. מסכן.

החינוך האנתרופו-פרוסי
את השם שבכותרת נתנה לו דווקא חברה שלי ששלחה את בנותיה לחינוך הזה, וגם הוציאה אותן משם, ואחת מהן על רקע האי-למידה. כשילד משתוקק לידע, הדוֹגמה הנוקשה של האנתרופוסופים מזיקה. את בתה השנייה הוציאה משם כשהמורה (שהולך עם הילד 8 שנים) החליט שהילדה זקוקה לאבחון פסיכודידקטי. חברתי היא פסיכולוגית לילדים, ו"יודעת מה יש לה בבית". היא חשה שהתווית הבעייתית שהמורה הדביק לבתה לא תוסר במהרה, ומשום שבחינוך האנתרופוסופי המורה לא מתחלף, העדיפה להעבירה לבי"ס רגיל. חברה אחרת סיפרה בהתלהבות על ביה"ס האנתרופוסופי בירושלים, וכל זאת משום שבנה התאים לתבנית שלהם. אולם היא סיפרה לי משהו שפשוט זעזע אותי: אם ילד מראה סימני אי-שקט, הם שמים לו ספר על הראש, שהוא צריך לאזן כמו דוגמנית מתחילה, כדי לנטוע בו שקט. הסיפור זעזע אותי מפני שלילד שלי יש ADHD, ושום ספר על הראש לא היה מוציא לו את הקוצים מהתחת... טוב, אחרי כל הדוגמאות האלה, ובלי להכיר אותך, אני ממליצה לך לשקול את המסגרת החינוכית שבה הוא נמצא, וללכת בעקבות דרישותיו של הילד הספציפי שלך. בהצלחה!

הזדעזתי רק מלקראו על המסכן. מסכן.

 

[לירון חן היחידה]

לא להאמין!

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?

לא להאמין!
כתבתי בדיוק הודעה כמו שלך לפני מספר ימים, אשמח אם תעינני בה, לירון חן

 

[אמאשלמ]

כן, ראיתי, זה באמת נשמע דומה

לא להאמין!
כתבתי בדיוק הודעה כמו שלך לפני מספר ימים, אשמח אם תעינני בה, לירון חן

כן, ראיתי, זה באמת נשמע דומה
אבל גם שונה- הבן שלי ממש לא משתחצן על דברים כאלו, פשוט בגלל שהוא עדיין לא הבין שיש כאן עניין להשתחצן בו (כי על הישגים פיסיים, למשל, הוא משתחצן בהחלט). אולי זה גם בגלל שהוא בכל זאת יותר צעיר (ארבע ולא ארבע וחצי). ואולי סתם בגלל שאבא שלו כזה שחצן, שהוא יודע את מקומו.... אצלנו הבעיה היא יותר איזשהוא תסכול שנראה שהוא מחזיק בפנים, ולא כל כך היחס שלו לאחרים (חוץ מזה שהוא שם פס על הגננות אבל זו כבר בעיה שלהן). אני חושבת שחלק מהעניין אצל שתינו הוא שזה גיל קשה בכל מקרה. ממש גיל המרד, לפעמים נראה לי שזה סיבוב ראשון של גיל ההתבגרות...

 

[לירון חן היחידה]

גיל המרד, הבדיקה שלהם אותנו

כן, ראיתי, זה באמת נשמע דומה
אבל גם שונה- הבן שלי ממש לא משתחצן על דברים כאלו, פשוט בגלל שהוא עדיין לא הבין שיש כאן עניין להשתחצן בו (כי על הישגים פיסיים, למשל, הוא משתחצן בהחלט). אולי זה גם בגלל שהוא בכל זאת יותר צעיר (ארבע ולא ארבע וחצי). ואולי סתם בגלל שאבא שלו כזה שחצן, שהוא יודע את מקומו.... אצלנו הבעיה היא יותר איזשהוא תסכול שנראה שהוא מחזיק בפנים, ולא כל כך היחס שלו לאחרים (חוץ מזה שהוא שם פס על הגננות אבל זו כבר בעיה שלהן). אני חושבת שחלק מהעניין אצל שתינו הוא שזה גיל קשה בכל מקרה. ממש גיל המרד, לפעמים נראה לי שזה סיבוב ראשון של גיל ההתבגרות...

גיל המרד, הבדיקה שלהם אותנו
קודם כל אני חושבת שלפני שזו בעייה שלהם, זוהי בעייה גם שלנו שאי אשפר לברוח ממנה! התסכול לדעתי שהם מחזיקים בפנים(ואני יכולה רק להעיד טלומר לפי הבן שלי) הוא יכולת ההבנה המדהימה להכל, ולעיתים בגלל גילם הצעיר, חוסר היכולת להביא לידי ביטוי כל רעיון שהם הוגים בראש. לכן העולם מצטייר בעינהם כקשה יותר לעומת ילדים אחרים בגיל הזה. "אין שכל אין דאגות" אמר פעם משיהו ולדעתי זו הייתה תוצאה ישירה של תמימות. כשאתה תמים, ורך כילדים בגיל הזה אין שום סיבה שמהו יההיה בך עצור בפנים. לדעתי העניין היום הוא פשוט לדבר איתם הרבה מעבר למה שנראה לנו, ועל ידי כך לנסות ולתת להם לפרש את מחשבותיהם, עם כלים מאיתנו כמבוגרים. מקביל לאדם בוגר, ניושב על כיסא אצל הפסיכולוד כדי להשמיע ולהפנים פתרונות שבאים בעיקר בדכ ממנו.(מהאדם עצמו)

 

[TikvaBonneh]

אבחון

צריכה את עצתכם
שלום, אני רוצה להתייעץ אתכם בנוגע לבני בן הארבע. הוא ילד חכם מאוד בעל זכרון מדהים. בגלל שהוא נמצא במסגרת חינוך אנתרופוסופית שדוגלת ב"אי לימוד" בגיל הזה, וגם אני מאמינה שעדיין לא צריך ללמדו לקרוא או דברים כאלו, אין לו ידע יוצא דופן אבל בלי שנלמד אותו דבר הוא יודע המון ושואל שאלות מורכבות ביותר. הבעיה היא כזו, בחודשים הארחרונים הוא משתולל המון בגן, לא מוכן לקבל מרות של הגננות ומביע הרבה תסכול שלא ברור לנו מה מקורו. חפרנו וחיפשנו אך אין שום סיבה נראית לעין. הגננות כמובן רמזו על סוג של היפראקטיביות, ואז נזכרתי במה שקרה לי כשהייתי בכיתה א'- לאחר התפרעויות בכיתה וחוסר רצון לקבל את מרות המורה, חליטו שאני סובלת מהפרעת למידה (אז עוד לא היה כל כך פופולרי להגיד היפראקטיביות) ולקחו אותי לאבחון. מהאבחון עלה שאני מחוננת ושההתנהגות נבעה משעמום ותסכול. ועכשיו, עם הבן, אני מתחילה לשאול את עצמי האם יתכן שהוא "סובל" מאותה הבעיה? אביו גם מחונן ברמה זו או אחרת ולכן מבחינה גנטית יש סיכוי גבוה לכך. מה עושים? אני מאוד לא רוצה להתחיל תהליך של אבחונים מכל מיני סוגים, אני בכלל לא מנסה לפתח את הצד השכלי אצלו כי אני מאמינה שבגילו זה לא מה שחשוב. אני תוהה אם ישנה דרך לדעת אם זו הבעיה בלי להכנס לסחרחורת האבחונים?

אבחון
לדעתי כדאי לך לקרוא בפורום ADHD וזה ילמד אותך המון על הפרעת קשב וריכוז. זה שאת מחוננת לא אומר שלא הייתה לך בעית קשב וריכוז. אז ידעו לאבחן פחות טוב מעכשיו. אין לך מה לחשוש מאיבחון. זה לא סחרחרת, זה כלי שעוזר לך לדעת בפני אילו קשיים את עומדת.בקשר לגן: באף גן לא לומדים לקרוא בגיל 4, וגם אם תלמדי אותו לקרוא אז בגן הוא ישחק ולא ישב ויקרא. אם הוא משתעמם בגן אולי יש לו קשיים חברתיים. המחוננים בדרך כלל מתחילים להשתעמם בבית הספר, כשמתחילים ללמוד והקצב איטי מידי בשבילם.