צריכה את עזרתכן

[קוקולה והמטופון]

אויש

אני אפילו לא יודעת מה זה הודעת OFF, סליחה....

 

[קוקולה והמטופון]

אני יודעת שזה מה שהרופאים אומרים אב

אבל זה נכון? כי כמו שהיו תשובות חיוביות, אז יש גם כאלה זוגות שיש להם ילד שבא בקלות ופתאום בילד השני צריכים לעבור טיפולים, או שאולי אני סתם פרנואידית?

 

[נועה 35]

נכון

לנו יש ילד ראשון בן חמש וחצי שנים שנולד מהריון טבעי. אמנם לקח לנו קצת יותר משנה, אבל עשינו זאת ללא טיפולים. ועכשיו, כבר כמעט שלוש שנים שאנחנו מנסים.... ללא הצלחה עד כה

 

[קוקולה והמטופון]

זה לא מנחם?

זה לא פחות קשה כשיש כבר ילד אחד? (בעצם, איך תדעי?) אני לא יודעת, לי זה נראה הרבה יותר קשה לעשות את זה כשאין ילדים, אז את לא יכולה לדעת אם את מסוגלת לעשות את זה. מצד שני, כשאין ילדים, כל כשלון יכול לאפשר לך להתפרק הרבה יותר בקלות, כשיש ילדים, את צריכה להיות הרבה יותר מרוסנת בשביל הילד. לא יודעת מה עדיף. עדיף להכנס למיטה, להכנס להריון ולחזור עם קוצ'ו קטן בסלקל אחרי 9 חודשים. נ.ב. גם לי קוראים נועה.

 

[נועה 35]

אני מניחה שעל כל אחד זה משפיע אחרת

לי, אישית, זה יותר קל שיש לי כבר ילד. קודם כל, אני יודעת שזה אפשרי. אני גם אומרת לעצמי שאם זה לא ילך - יש לי לפחות את הילד הזה. זה לא מספיק, אבל זה גם המון. חוץ מזה, לפחות מבחינתי, העובדה שיש לי ילד מוסיפה אחריות - אני לא רוצה שהטיפולים וכל מה שאנחנו עוברים, או נעבור בעתיד (אנחנו עוד לא ממש בטיפולים עכשיו), יפגעו בו. הוא לא אשם במצב וזה לא מגיע לו. זו אחת הסיבות שאנחנו לוקחים את הטיפולים לאט. ומצד שני - לפני שנולד הבן שלי, לא הייתי בטוחה שאני רוצה ילדים. לא ממש התחברתי אליהם ולתינוקות. היום אני יודעת שאני מסוגלת להיות אמא ודי מהר הם גדלים והופכים מקסימים... לכן היום אני יותר רוצה ילד מאשר רציתי בעבר. אבל זה נכון לגבי. אני מניחה שלגבי כל אחד ואחת זה שונה. וכן, עדיף להיכנס למטה, להיכנס להריון ולחזור הביתה עם אחד קטנטן (או קטנטנה) הביתה אחרי תשעה חודשים. שמחה להכיר אותך נועה, ברוכה הבאה אלינו. אני מקווה שלא לאורך זמן. ודרך אגב - יש לך שם מקסים - מה משמעותו/מקורו?

 

[טיפטיפ29]

תשובה לנועה35

צר לי, השם נטול אגדה ומקור מיוחדים. כנראה שאמא שלי פשוט אהבה אותו. זה כל כך מוזר שהצלחת להכנס להריון פעם אחת ולהביא ילד ועכשיו פתאום בילד השני, מתחילות הבעיות, לא? הפעם הראשונה הלכה חלק? ומה קרה עכשיו שאת כאן? בכל מקרה מחזיקה לך אצבעות, אף פעם לא שוטטתי בכל הפורומים האלה, אבל זה באמת עוזר, כל החברות שלי שמתעסקות עם קקי-פיפי-ציצי, לא ממש יכולות להבין מה אני רוצה מהחיים שלהן.

 

[נועה 35]

התכוונתי לניק אבל בינתיים שינית

התכוונתי לניק אבל בינתיים שינית אותו... הפעם הראשונה לקחה קצת יותר משנה שזה לא בדיוק חלק, אבל לא נדרשה התערבות רפואית. כנראה שהפעם ההיא כבר בישרה את הבעיות שאנחנו חווים היום, אבל לא היינו ערים לכך וגם לא נערכו אז כל בדיקות. התברר שלבעלי יש וריקוצלה, שזה ורידים מורחבים באזור האשכים שפוגעים קשות באיכות הזרע. כנראה שהוריקוצלה רק התחילה אז והמשיכה והתגברה עם הזמן.

 

[ריקי בש]

לא , את ממש לא.

לי יש ילד בן 7 בעקבות טיפול איקקלומין של חודשיים בלבד ואני מנסה כבר כ- 5 שנים להרות ללא הצלחה (אחרי 2 הפריות שהסתיימו בגרידות). אז את בכלל לא פרנואידית ומה גם שמסתבר שיש המון המון נשים שעוברות הריונות טבעיים ויולדות ילד או שניים ואח"כ מתחילות הבעיות ופתאום לא הולך. גם בעלי שאל את פרופ' דור פעם "אבל יש לנו ילד כבר ובלי טיפולים, אז איך זה?" וגם תשובתו היתה: אין לך מושג כמה שזה נפוץ לצערי. שיהיה לכולנו בהצלחה!!!

 

[ריקי בש]

גם לי- כמעט

היו שתי הפריות עם בטא חיובית-בפעם הראשונה 70 ובפעם השניה- 90 ושתיהן הגיעו ל- 3,000 בערך כשהסתבר שהעובר הפסיק להתפתח ועברתי 2 גרידות. אז זה מתסכל בצורה לא נורמלית- קודם כל שזה קרה, וחוץ מזה- את לא יודעת כבר מה לעשות- לא לספר לאף אחד???? קשה לי היות ואני טיפוס די פתוח וגלוי. בעבודה שלי הבנות יודעות שאני בטיפולים (יש גם כאלה שעברו גם הפריות אז מבינות בזה) אז מה אומרים כשעושים בדיקה ואם בעזרת השם יוצאת חיובית- אומרים "לא, לא הלך, שלילי"? משחקים אותה מדוכאים או מה? זה ממש מתסכל הדבר הזה. או שכמו שבעלי אמר לי בפעם השניה- "לא צריך לספר לאף אחד בשלושת החודשים הראשונים".. ומה עם אחיות שלי ואמא שלי? וחברות קרובות? בהצלחה לכולנו.

 

[ellieg]

זה כאילו סיפרת את הסיפור שלי

ברוכה הבאה! אחרי שנתיים של המתנה גם לי היה הפלה בשבוע 19. חשבתי שעצם העובדה שהיה לי כל כך קשה להכנס להריון שלא יהיו אסונות בדרך. יש ימים כמו היום שהכל נראה שחור (הזרעה ראשונה לא הצליחה) ויש ימים שאני אומרת לעצמי שאני צעירה ועדיין לא הגיע הזמן לעבד תקווה. אז היום לקחתי יום חופש כי אין לי חשק לראות אנשים וממחר רק מחשבות חיוביות.

בעלי אומר שזה ממש לא משנה מתי מספרים ואני מסכימה איתו אי אפשר תמיד לצפות לאכזבות. ולפחות כשצריך תמיכה מחברים ומשפחה הם מודעים למה שאת עוברת. בהצלחה

 

[קוקולה והמטופון]

למה?

למה היתה לך הפלה?

 

[ellieg]

אנחנו לא יודעים

אמרו לנו שיגידו רק אם יש משהו ממש בולט בפתולוגיה של העוברים (היו 2). יכול להיות שהבעיה אצלי, למרות צילום רחם תקין. לא ממש משנה לי מה צירופי המקרים שגרמו להפלה, כי בכל מצב לא הינו יכולים לעשות שום דבר.

 

[קוקולה והמטופון]

אני דווקא כל הזמן הרגשתי שהרופאים ט

טועים. כי מהרגע שהתחילו הבעיות ועד שעברתי את ההפלה עברו 5 שבועות ואף אחד לא ידע להגיד לי מה לעשות. וגם כשעברתי את הגרידה, היה דופק. אז חשבתי שהרופאים אולי טועים, אולי הוא עוד יוכל להחזיק מעמד עוד כמה שבועות, כי הייתי בשבוע 19, ויש תינוקות שנולדים בשבוע 24,25. חוץ מזה, כל הזמן אני שומעת על כאלה נסים ונפלאות, אז למה למהר ולהפיל, עד שהצלחתי לעשות את ההריון הזה.

 

[ellieg]

אני מבינה אותך

אחד הדברים הכי קשים שעשיתי היה הזירוז לידה של העובר השני. היו שנים והראשון יצא מהר, אבל הזירוז של השני לקח כמעט 36 שעות. המשכתי להאחז בסיכוי שהשני יכול לשרוד. לא עזר לי שקראתי איפשהו על תאומים שאחד נולד פג והשני לידה רגילה. זה עדיין מאוד טרי לי, אבל הם צדקו בזה שאני צעירה ויש לי למה לקוות. אני משתדלת לא לחפש אשמים. כי זה אין סופי, תמיד אפשר לחשוב על משהו אחר שיכולתי לעשות. מה שמתריד אותי זה שאומרים לי לא נורא תכנסי מיד להריון, הצלחת פעם בוודאי תצליחי עוד פעם, אולי אפילו הריון טבעי. כאילו משהו השתנה. הביאו לי ספר שמאוד עזר, אבל הוא באנגלית ומחברים של ההורים אז לצערי אני לא יכולה להשאיל אותו, אבל אם תרצי פרטים אשלח לך.

 

[טיפטיפ29]

זה באמת מה שהרופאים אומרים

שאם נכנסת להריון פעם אחת, יש לך יותר סיכויים להכנס להריון מלכל אחת שלא נכנסה להריון. זה לא בדיוק שיא העידוד, אבל אם צריך להיאחז בזה, אז שיהיה... רגע, אבל אני רוצה להבין: הזירוז לידה היה לצורך לידה או לצורך סיום הריון לא תקין?

 

[תמרלה]

לספר בברית אולי?../images/Emo3.gif אין חוקים!

אני באמת חושבת שאין חוקים כל אחת עושה מה שהיא מרגישה שנכון לה באותו רגע, והדברים משתנים מאחת לאחת ואפילו אצל כל אחת יתכן ותשתנה הדיעה. אני יכולה לספר לך שפעם ראשונה שנכנסתי להריון -טבעי! ספרתי לכל העולם מרוב שמחה! אבל בשבוע 15 הייתי צריכה לעשות הפלה, ואז בפעם השניה שגם היה טבעי - החלטתי לא לספר ושמרתי בסוד אפילו -לאמא שלי ואחיותי לא ספרתי.. ואז בשבוע 7 הפלה! אז תביני שאין חוקים - כי למרות שיופי אני אולי "יודעת שאני יכולה להכנס להריון" -אז מה זה עוזר לי? ועכשיו אחרי 2 הפלות במשך 8 חודשים -לא נכנסת להריון, כי ההפלות והגיל ( בת 40+) עושים את שלהם! אז מתי לשמוח? נכון שאשמח שהראה שני פסים, אבל רק כשאחזיק את התינוק בידיים ואספור 5 אצבעות בכל יד ושהכל תקין אני חושבת שאשמח עד השמים! אז יש מצבים שאולי את שמחה שנקלטת אבל אז השאלה האם העובר יחזיק? ויש פה מלא סיפורים של הפריות שהחזיקו זמן קצר אבל ... אז איך שאת תבחרי ותרגישי באותו רגע כך תתנהגי, ואם נוח לך לספר לאנשים סביבך כי אז יותר מבינים ומתחשבים בך - אז תספרי להם. תסמכי על הרגשות שלך ותפעלי בהתאם. שיהייה בהצלחה ורק טוב

 

[lilon]

כל כך מבינה

גם אני עברתי הריון מחוץ לרחם שהסתיים בניתוח שביכלל קרא בניסיון הפרייה ראשון .כל כך מבינה את הפחד של הטיפול אחרי פשוט פחדתי לקבל חיובי שאולי זה יקרה שוב. צריך להיות חזקים ולהמשיך לנסות. הרבה הצלחה

 

[קוקולה והמטופון]

דיון פילוסופי במילה עקרות

תגידו, אז מה בסוף? אנחנו עקרות? או איך קוראים לנו? בעלות קשיי פוריות? איך? חוץ מזה, מקוממת אותי אותי נורא שהמילה עקרות מתקשרת אלינו, הרי המילה הזאת היא מילה נוראית: כשאומרים על ויכוח, למשל, שהוא עקר, כלומר שהוא מיותר, הוא ריק מתוכן. זה מה שאני? אני ריקה מתוכן כי אין לי ילדים? אני מוחה, ואני קוראת למרד! לנו לא יקראו עקרות ולא יקשרו את המושג הזה עם מה שאנחנו, ועם מה שאנחנו עוברות, אני מוחה!!!!! מה אתן אומרות?

 

[נועה 35]

מאותגרות פריון

במונחי הפוליטיקלי קורקט - אנחנו מאותגרות פריון. בעקרון אני מסכימה איתך. עקרות זו מלה מגעילה. אני רק מתנגדת להנחה המובלעת במה שכתבת שמדובר בבעיות נשיות. ככל שאני מכירה את הסטטיסטיקה, ונועם בבקשה תתקני אותי אם אני טועה, כ-45% מבעיות אי הפוריות מקורן בגברים. ואם אין לנו ילדים אז אנחנו עקרים מתוכן? ילדים הם דבר נפלא ומעשיר והורות מוסיפה עוד מימד לאופי ולאישיות, אבל להיות ללא ילדים עדיין רחוק מאד מלהיות עקרים מתוכן. בישראל, בגלל המורשת היהודית, השואה, המלחמות ועוד כל מיני סיבות סוציולוגיות - הורות היא כמעט חובה. אבל בחו"ל אפשר לפגוש לא מעט אנשים שהחליטו לוותר על חווית ההורות מרצון. וחוץ מזה - אנחנו נעשה את זה. אולי אם קצת עזרה מהממסד הרפואי, אבל בסוף נעשה את זה.

 

[נועם@בת]

30%