Girl of Pain
New member
צריכה את העזרה שלכם...
יש לי בעיה שמטרידה אותי די הרבה זמן. הייתי רוצה שתגידו מה אתם חושבים. יכול להיות שזה לא יהיה ממש קשור לנושא של הפורום, אבל אין לי מקום יותר טוב לשאול בו ואני באמת רוצה לדעת מה דעתכם. אני מקווה שאני יצליח להגדיר אותה... אז קודם כל, יש לי קצת בעיית פראנויה. כשאני נמצאת לבד בחושך או כשאני לבד ושקט מדי מסביבי מתחילים לי כל מיני פחדים מוזרים. אני יכולה להיות בטוחה שכל רגע יגיח משהו מהצללים ויקח אותי. אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל ככה אני מרגישה. ולמרות שבתת מודע שלי אני יודעת שזה לא יכול להיות, אני לא מצליחה להתעלם מהפחד ומהביטחון שעוד שניה רוח או יצור מוזר מתנפלים עלי. יכול להיות שזאת פשוט תוצאה של סרטי אימה שראיתי, אבל אף פעם לא היו לי הבעיות האלה. לא זכור לי שאי פעם פחדתי מחושך, ועכשיו אני לא מסוגלת להישאר בחושך לבד. גם רעשים קטנים- כמו חפץ שנופל ודברים כאלה, ישר מקפיצים אותי. מאיפה פתאום צצה הפראנויה הזאת? האם זה יכול להיות קשור לטראומה או אובדן שחוויתי? ועוד משהו שאני לא בטוחה שהוא ממש קשור לפורום אבל אני מקווה שתוכלו לעזור לי בו. יש לי מקרים שבהם אני מתעוררת באמצע הלילה, חצי ערה חצי ישנה, אני יכולה לקרוא לזה מן חוסר הכרה. ואז האוזניים שלי מתמלאות צליל ארוך ומוזר, שעולה ויורד. כמו סירנה. אני מנסה להזיז את הגוף שלי, אבל הוא לא זז. אני מרגישה כזה שיתוק בכל הגוף. גם לצרוח אני לא יכולה. פעם אחת כשזה קרה לי גם התחלתי לדמיין כל מיני דברים מסביבבי. למשל, הייתי בטוחה שהכרית על הריצפה היא אדם מת! ולמרות שידעתי שזה לא יכול להיות הייתי עדיין בטוחה שזאת גופה. רציתי לצרוח או לקרוא לעזרה, אבל לא יכולתי להזיז איבר וגם לא יצא לי שום קול. לפעמים אני מתעוררת אחרי זה ומגלה שזה היה חלום. בעצם חצי- חלום. משהו כמו הזיה שאני לא יכולה להתעורר ממנה. לפעמים זה גם במציאות. אתם אולי מכירים את התחושות האלה? תחושת השיתוק היא הכי נוראה. אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי.
יש לי בעיה שמטרידה אותי די הרבה זמן. הייתי רוצה שתגידו מה אתם חושבים. יכול להיות שזה לא יהיה ממש קשור לנושא של הפורום, אבל אין לי מקום יותר טוב לשאול בו ואני באמת רוצה לדעת מה דעתכם. אני מקווה שאני יצליח להגדיר אותה... אז קודם כל, יש לי קצת בעיית פראנויה. כשאני נמצאת לבד בחושך או כשאני לבד ושקט מדי מסביבי מתחילים לי כל מיני פחדים מוזרים. אני יכולה להיות בטוחה שכל רגע יגיח משהו מהצללים ויקח אותי. אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל ככה אני מרגישה. ולמרות שבתת מודע שלי אני יודעת שזה לא יכול להיות, אני לא מצליחה להתעלם מהפחד ומהביטחון שעוד שניה רוח או יצור מוזר מתנפלים עלי. יכול להיות שזאת פשוט תוצאה של סרטי אימה שראיתי, אבל אף פעם לא היו לי הבעיות האלה. לא זכור לי שאי פעם פחדתי מחושך, ועכשיו אני לא מסוגלת להישאר בחושך לבד. גם רעשים קטנים- כמו חפץ שנופל ודברים כאלה, ישר מקפיצים אותי. מאיפה פתאום צצה הפראנויה הזאת? האם זה יכול להיות קשור לטראומה או אובדן שחוויתי? ועוד משהו שאני לא בטוחה שהוא ממש קשור לפורום אבל אני מקווה שתוכלו לעזור לי בו. יש לי מקרים שבהם אני מתעוררת באמצע הלילה, חצי ערה חצי ישנה, אני יכולה לקרוא לזה מן חוסר הכרה. ואז האוזניים שלי מתמלאות צליל ארוך ומוזר, שעולה ויורד. כמו סירנה. אני מנסה להזיז את הגוף שלי, אבל הוא לא זז. אני מרגישה כזה שיתוק בכל הגוף. גם לצרוח אני לא יכולה. פעם אחת כשזה קרה לי גם התחלתי לדמיין כל מיני דברים מסביבבי. למשל, הייתי בטוחה שהכרית על הריצפה היא אדם מת! ולמרות שידעתי שזה לא יכול להיות הייתי עדיין בטוחה שזאת גופה. רציתי לצרוח או לקרוא לעזרה, אבל לא יכולתי להזיז איבר וגם לא יצא לי שום קול. לפעמים אני מתעוררת אחרי זה ומגלה שזה היה חלום. בעצם חצי- חלום. משהו כמו הזיה שאני לא יכולה להתעורר ממנה. לפעמים זה גם במציאות. אתם אולי מכירים את התחושות האלה? תחושת השיתוק היא הכי נוראה. אני מאוד מקווה שתוכלו לעזור לי.