צריך תמיכה

[Caesarus]

צריך תמיכה

אמא שלי אתמול במהלך ויכוח היא פשוט נדלקה והתחילה לזרוק את הדברים מהחדר "אני אישה זקנה וחולה היית צריך להציע בעצמך",אני כמעט מרגיש רע כשאני כותב את זה ,העיניין הוא שאנחנו בקושי מדברים בחודשים האחרונים, השיחה הנ"ל התאפשרה לאחר שבתמימותי בטחתי בה כי חשבתי שהיא רוצה יחסים טובים, היא פשוט נכנסה לחדר והעיפה את כל הדברים שלי למסדרון , אני ישבתי ופשוט קפאתי לא נישאר לי שום דבר לעשות חוץ מלעזצור אותה פיזית, עכשיו אני פשוט יושן על מיטה בסלון בלי שום פרטיות וחשוף לגמרי לצעקות שלה בלי שום יכולת אפילו ליסגור את הדלת ולקבל איזשהיא פרטיות. בנס מצאתי עבודה בשרות לקוחות למרות שבקושי תיפקדתי ברעיון, וכאן מגיע ההתלבטות זה ניראה מצד אחד כל כך נח להישאר עוד שנה בבית ואז פשוט ללכת ללמוד במכללה וגם לאגור קצת כסף, מצד שני אני לא בטוח שאני ישרוד את השנה פיזית ונפשית ובאופן כללי אני בקושי מסוגל לחשוב ולקבל החלטות רציונליות. משום מה יש לי הרגשה שעכשיו לא יאמינו לי כי זה לא ניראה שהיא תתנהג כך בלי שום סיבה, אבל היא פשוט מניפולטיבית ברמה מאוד גבוהה ויש לי הרגשה שהיא עשתה את כל זה (בו נילך לעובדת סוציאלית ונהייה ביחסים טובים) רק כדי לזכות באמוני, אני לא יודע מה עוד לרשום, רק תיקווה קטנה שיום אחד הכל יסתדר.

 

[נטע....]

לעזוב ומיד!

אני בדרך כלל לא נוהגת לתת עצות ובטח שלא בכזאת נחרצות. אבל במקרה שלך אין פה שאלה בכלל. שום סכום כסף שתחסוך לא שווה את הנזק הנפשי שנגרם לך מהמשך השהות עם אמא מתעללת. ואני מדברת מניסיון. גם אני באה מבית אלים ואני יודעת איזה צלקות זה משאיר לאורך כל החיים. האם אתה באמת חושב שכסף שווה את זה? אני היום מוציאה סכומי כסף רבים כדי לטפל בעצמי ולתקן את הנזקים הנפשיים שנגרמו לי. יש לך זכות בסיסית לחיות בכבוד ובבטחון. אם אתה עובד אתה תוכל גם להסתדר כלכלית, אפילו אם זה שכר מינימום. אל תוותר על עצמך!

 

[efriend]

רק רציתי להגיד לך נטע

כל הכבוד. כל פעם שאת מזכירה משהו מהסיפור שלך (על הבית הקשה ועל זה שבחרת לנסות להתמודד ולתקן את הנזקים, ואני רוצה להצדיע ולא יודע איך לכתוב משהו ראוי, ובאמת מדובר בדבר גדול מכדי להקיף אותו באמוטיקון של חיבוק או משהו דומה לזה. אז הנה, אני מצדיע ומלא הערכה, ומחזק אותך, גם אם אני לא יודע בדיוק איך לעשות את זה וזה יצא לי קצת מגושם. ולפותח ההודעה אני מגיב בנפרד...

 

[נטע....]

תודה ../images/Emo9.gif

זה באמת מחמם את הלב.

 

[הסימפוניה התשיעית]

אל תחכה ליום אחד שבו הכל יסתדר...

תעשה את כל מה שאתה יכול בשביל להיות מאושר עכשיו. אתה אומר שאתה לא יודע איך תשרוד שנה בבית,עדיף שתתכנן איך אתה עושה את זה חכם,מאשר שזה יקרה באימפולס של הרגע ,לפי המילים שלך זה בלתי נמנע. בקשר למכללה אין מה לעשות אף סטודנט לא מסיים את התואר בלי חובות ,מקסימום תקח הלוואה,תקבל מלגה ותסתדר... בנתיים קבל חיבוק ותנסה להיות רגוע כדי להגיע להחלטה עם עצמך.

 

[אופירA]

עברתי על ההודעות הקודמות שלך

וראיתי שאתה מעיד על בעיה חריפה עם אמא, אבל לא הבנתי איך הדברים מתפתחים, ואיפה המניפולציה שלה. לא הבנתי מי לא יאמין לך? מה היא התכוונה בכך שהיא זקנה וחולה? איזו שיחה היתה ביניכם ולמה היא התעצבנה וזרקה את חפציך מחדרך. מתי הלכתם לעו"ס ומי ביקש שתהיו ביחסים טובים? מדוע היא צריכה לזכות באמונך - האם היא העבירה לך מסר שהיא רוצה שתחיה בביתה או מסר הפוך? אני סומכת עליך שאתה מעיד נכונה, גם אם אינך יודע להסביר בדיוק. אבל קשה לדעת איך להאיר לך בלי הפרטים. על פניו נשמע שמזמן היית צריך לעזוב את הבית. לימודים ממילא אינם אפשריים בתנאים כאלה, וכבר ראית שנפלת למשבר - לא עבודה ולא לימודים. אז מה הרווחת?

 

[Caesarus]

הדברים מתפתחים

אמא שלי היא אישה עם בעיה נפשית חריפה מאוד, אני יכול לכתוב דפים שלמים ולתאר את הילדות שלי אבל אני יכתוב רק מה שרלוונטי לבעיה, לפני שהתגייסתי לצבא היא התגרשה מאבא שלי,והצליחה לקבל בעלות על הדירה בתנאי שאני ואחותי נגור שם, בכל מקרה אחותי גם התייאשה לפני כמה חודשים ויצאה מהבית, בנוסף היא ניתקה קשר עם כל המשפחה כך שאין גם אף אחד שיעמיד אותה במקום, הבעיה מתפחת בצורה כזאת, היא ניגשת עליי עם בעיות הגיוניות כמו למשל , "מה קורה עם העבודה" ,במהלך השיחה היא מתחילה להיזכר פתאום בדברים שקראו לפני מיליון שנה "אתה אף פעם לא אוכל את האוכל שלי",בתוך רגע אחד היא נדלקת ומתחילה לצעוק לי לעוף מהבית ,לפני שאני שם לב מה קורה היא מחליטה להשתלט על החדר שלי ומעיפה את כל הדברים למסדרון. הבעיה עד עכשיו הייתה שלא הייתה לי עבודה והיו לי חששות לצאת מהבית במצב כזה, אני כבר עברתי את התהליך ואני יודע כמה הוא קשה בהתחלה ,יש לי חששות מסוימים לעבור את זה שוב, למרות שאני יודע שזה הכרחי , אני פשוט לא בטוח שיש לי מספיק כוחות כדי להצליח.

 

[אופירA]

באמת בעיה חריפה מאוד

מעולם היא לא יכלה להקנות לך יציבות, ומן הצד השני, בוודאי נאלצת לפתח מן התמכרות בסיסית, רצון להאמין שאמא תשתנה ותהפוך להיות הגיונית, וכל פעם שהיא מדברת בהיגיון לכמה שניות, אתה מתפתה ויוצר איתה קשר. אבל אמא אינה יציבה, ואף על פי שנגלה שיש לה הלב הטוב ביותר בעולם, יציבות של קשר אין לה אפשרות לתת, וחובתך לדאוג לעצמך ליציבות המינימלית האפשרית. שזה קודם כל יציבות נפשית, וכוח לעמוד בפני ההשתנויות המהירות של מחשבתה של אמא, ולא להיות תלוי בהם ולא ללכת שולל אחריהם. וזה אפשר רק מחוץ לבית. אתה מפחד, ובצדק. לך על דירת שותפים זולה, הגם שזה פיתרון מאוד לא נוח. גם שם אתה נתון למצבי רוחם של השותפים השונים. אבל בתקופה הראשונה אין ברירה. למד לנהל חיים זולים. לחפש את החנויות הזולות, את המצרכים הזולים (כן, אפשר בהחלט לחסוך באוכל, וגם הרבה כסף), ולהסתפק במועט. לא ללכת שולל אחר האמונה שחפצים טובים ויקרים יעניקו לך אושר ויציבות. ריהוט אפשר בהחלט לאסוף מהרחוב או לקחת ממחסנים של יד שניה. זה לא לכל החיים, זה עד שתתייצב כלכלית. גם בביגוד אפשר לעשות הרבה פשרות, ועדיין להיות פופולרי מבחינה חברתית... תמיד כשאתה חושב שאין לך כוחות לתהליך (שניסיונך כבר לימד אותך שהוא לא קל), תעמיד מול שיקוליך את האלטרנטיבה, ותחשוב אם היא אפשרית. עד כמה משפיעות ההתנהגויות המטורפות הללו על נפשך (יש אנשים שלמדו לא להתייחס לטירוף. פעם ישנים בחדר, פעם בסלון, עד שאמא נרגעת. לומדים לדבר איתה בשפה שלה... זו גם אופציה, בהחלט. אבל אני לא חושבת שזה המקרה שלך, כי אתה נפגעת בילדותך, וסוחב את הפגיעה עד היום).

 

[Caesarus]

תסמונת האישה המוכה

כל פעם שפתאום אנחנו מצליחים לדבר בהיגיון שיחה אחת , ואני מקבל חום ואהבה ממנה , מאוד נח ומפתה עד כאב להאמין שמעכשיו הכל בסדר, רק שתמיד בסופו של דבר באה האכזבה, אפילו כשאני מריץ את זה בראש יש לי תחושה מסוימת שלא משנה כמה היא פגעה בי אני אשם, כאילו עם אני רק יתנהג אחרת הכל יסתדר תהייה לי אמא ניפלאה שתעזור לי לעבור את מכשולי החיים.

 

[פרפרי אהבה]

לדעתי- לעזוב את הבית בהקדם האפשרי-

גם אם זה אומר לדחות את הלימודים ולעבוד ב-3 עבודות. השהייה בבית לא עושה לך טוב, מקטינה אותך, גורמת לך להיות מדוכא. אני נגד להישאר במקום שעושה רע.

 

[אמא לנוגי]

ממש מבינה

אין לך מושג כמה אני מבינה. כל מילה שכתבת. אפילו הזדהתי עם חוסר הכוח לכתוב ולפרט כי הכל כ"כ מתיש. הייתי שם, עברתי את זה- את הכל- את ההתחננות שלה שהפעם יהיה אחרת, שהיא כ"כ רוצה, והרצון הכ"כ כ"כ עז להאמין לה ושזה יסתדר כי כל מה שרוצים זה רק חיים נורמלים ולבנות את עצמך לאט לאט כמו כולם. לדעתי כן כדאי לצאת מהבית א-ב-ל (וזה אבל ע-נ-ק-י) להשיג לעצמך תמיכה- אם זה פסיכולוג (אני יודעת שיקר), ואולי אפילו יותר טוב- קואוצ'ר - כזה שיתן לך טיפים מעשיים ואוזן קשבת. הדבר הכי הכי חשוב- זה אומץ, להחליט שאתה רוצה לבנות לעצמך חיים נפלאים ואחרים ולא לוותר. שוב פעם, אני מדגישה- צריך מישהו ליד שיתמוך, וכן- שווה תקופה מסוימת להשקיע חלק מהכסף של העבודה על זה. החיים זה לא רק עבודה- לימודים-קריירה. לפעמים נתקעים, לפעמים צריך עזרה ואפשר להמשיך. וחשוב לציין - been there, done that (הייתי שם,עשיתי אתזה)- כל פיסת מחשבה- על אולי בכל זאת להישאר ולנסות להתקדם, ואני יכולה להגיד לך- יפה שעה אחת קודם! יש עולם מדהים בחוץ. אל תיתן לרחמים עליה להביס אותך, תלך עם כל הכוח ולא לוותר (למרות שגם לנוח מדי פעם זה בחלט בסדר

 

[Caesarus]

תודה לכולם על הכוחות שהבאתם לי

 

[Caesarus]

קאוצ'ר

הייתי באימון של העצמה תעסוקתית, איזה סוג של קואצ'ר מתאים כדי לעזור לי במצב הנוכחי?

 

[אמא לנוגי]

כדאי להתייעץ עם קואצ'ר

שמבין. אני לא קואצ'רית, רק מאמינה מאוד בשיטה הזו. תתייעץ עם קואצ'ר שמבין ויוכל להנחות אותך.

 

[efriend]

מה שיש לי להגיד ועוד לא אמרו הוא

שלצאת החוצה ממסגרת כלשהי, ובוודאי לצאת מבית אמא, יכול להראות יותר מפחיד ממה שזה מתברר במציאות אח"כ. רוב צעדי "היציאה" שעשיתי בחיי, כולל היציאה מבית ההורים, התברר שלא הצדיקו בדיעבר את החשש. אילו לא היה עכשיו המשבר הכלכלי הזה, הייתי אומר לך ללא היסוס צא מהבית מיד בלי לחשוב, בעיקר בגלל מה שנטע אמרה - הנזק בלהישאר גדול, אפילו אם אתה מתרגם אותו לכסף. מכיוון שיש את המשבר הזה, במקום זה, מה שאני אומר הוא צא מהבית כמה שיותר מהר, אבל עם לחשוב. נסה לדאוג שיהיה לך סכום כסף שיכול להחזיק אותך חודש-חודשיים במקרה של פיטורין, ולך על זה. בהצלחה בדרך החדשה, כשתמצא בית ותתבסס בו תוכל לטפל בפצעים בנשמה.

 

[Caesarus]

מוזר כמה מילים יכולות לעזור

תודה לכולם.